הוא נחשב לאחד הסקוררים הגדולים שהיו בכדורגל הישראלי. הוא הוכתר ארבע פעמים כמלך השערים בליגת העל, שלוש במדי שמשון ת"א (1965/66, 1967/70, 1972/73) ועוד אחת במדי בית"ר ת"א (1974/75). יש לו ברזומה 193 שערים ב-438 משחקים, אך בפעם הראשונה לאחר שנים רבות, משה "קיש" רומנו מספר את הסיפור שלא סופר עד כה.
אחרי עשרות שנים, כשחלק גדול מהמעורבים כבר לא בחיים, רומנו יכול לדבר בפתיחות כמעט מלאה (הוא עדיין מהסס קצת כאשר הוא מדבר על כך) על סיפור החטיפה שלו, עליו הוא נמנע מלספר עד כה. הוא עד כה פחד לדבר בגלל מי שהיה מעורב בסיפור. אני מכיר את "קיש" שנים רבות, היה קשה לשכנע אותו גם כעת לדבר ולשחזר את מה שעבר עליו, אך עכשיו הוא מדבר על הכול.
‘קיש’, מה שלומך, אתה הולך עוד את הצעדים המהירים שלך?
"אני לא יכול ללכת לאט, הכול מהיר אצלי, במיוחד שגם עברתי ניתוח בברך".
בתור מישהו שהשיג הישגים ושבר שיאים רבים, כשאתה רואה את הכדורגל של היום, מה אתה חושב עליו?
"הכדורגל של היום הוא יותר מחוץ למגרש מאשר על המגרש. התקשורת מכל דבר קטן עושה דבר יותר גדול ומנפחת כאילו אנחנו אלופי העולם, למרות שזנה ממה לא נכון. הנבחרת שלנו משחקת מול נבחרות ברמה שלה, והכתבים וכל הפרשנים אומרים שעשינו ניצחון גדול ושדבר כזה לא היה, ופה עושים מהניצחון אחד הגדולים שהיו פה וכו'. אנחנו לא משחקים נגד הולנד, איטליה או גרמניה, שראינו אגב מה היה כששיחקנו נגדה משחק אימון. עושים מהמאמנים והשחקנים שלנו גדולים ממה שהם.
הכדורגל הישראלי לא יכול להתרומם בצורה כזו אם הפרשנים רק ידברו על השחקנים כמה הם גדולים. אף פעם לא שמעתי ביקורת בנבחרת על שחקן מסוים שהוא חלש. בעקבות זאת, כל שחקן בנבחרת מרים את האף ובטוח במקומו. כל שחקן שמבקיע גול, כבר אומרים שהוא שווה מיליוני אירו ושכל אירופה רוצה אותו. אני רואה את הליגות השונות באירופה, שם כולם רצים 90 דקות, קצב אחר, עושים מה שצריך ולא מכל שער או פעולה טובה עושים חגיגה. קצת צניעות לא תזיק לאף אחד".
איך התרשמת אגב מהנבחרת?
"יש לנו כמה כישרונות טובים שאפשר לבנות עליהם לעתיד כמו מנור סולומון, ליאל עבדה, שון וייסמן שאני לא מבין למה הוא לא משחק יותר. הוא חלוץ מרכזי טבעי ונותנים לו פה רבע שעה ופה 20 דקות. אני לא מבין איך הוא יכול להיות טוב אם לא נותנים לו יותר זמן על המגרש. שחקן כזה שמבקיע בליגה השנייה בספרד חייב לשחק הרבה יותר".
בוא נחזור לסיפור החטיפה שלך, אומנם חלפו לא מעט שנים מאז, בוא תשחזר מה בדיוק קרה.
רומנו לוקח אוויר, מנסה עוד לסדר את המחשבות, להרוויח זמן, ואז מספר כאשר רואים על פניו שזה מאוד לא קל לו, למרות שחלפו כבר 50 שנה. עד היום הוא סיפר את זה רק לאנשים הקרובים אליו, וגם לא את כל הסיפור.
"הייתי בתקופה שכבר הבקעתי לא מעט, הוכחתי את עצמי, אבל קיבלתי פרוטות לעומת מה שהגיע לשחקן כמוני. בארץ לא היה לי סיכוי לעבור לקבוצה אחרת. הייתי אז בשמשון ת"א. לא הייתי יכול, ובאמצע הלילה החלטתי לברוח לסקנדינביה, לדנמרק, היה לי שם חבר שאמר לי שהוא יסדר לי לשחק שם. לא אמרתי לאף אחד, ופשוט בוקר אחד עליתי על טיסה. סידרו לי שם להתאמן עם קבוצה בדנמרק, מבחנים, לא יכולתי לחתום בגלל שלא היה לי שחרור. ואמרתי אכנס להסגר ואהיה משוחרר בסוף העונה".
נשמע עד כה משהו פסטורלי.
"ואז באמצע הלילה, אני שומע דפיקות חזקות על הדלת בדירת החברים בה ישנתי. זה היה בשתיים לפנות בוקר, ואז הבנתי בדיעבד שאחד החברים מכר אותי וסיפר באיזה מקום אני בדיוק נמצא. הגיעו שניים שהיו מהכרם, כאלה שאתה לא בדיוק מתעסק איתם, כולם נתנו להם כבוד וגם חששו. אגב הם כבר לא בחיים. בגלל זה אני גם לא נוקב בשמות שלהם. הם מגיעים לדירה, אומרים לי, ‘למה ברחת’. אמרתי להם, ‘אתם יודעים למה’, הם אמרו לי, יהיה בסדר, תקבל מה שמגיע לך, אתה כעת חוזר איתנו וחייב לעזור להציל את הקבוצה שנאבקה נגד הירידה".
ואני מבין שאמרת להם, "אני לא מוכן לחזור".
"נכון, ואז הם חיפשו בדירה מצאו את הדרכון שלי שמו אצלם, ואז פשוט הוציאו אותי באמצע הלילה מהדירה ולקחו אותי ליער שהיה ליד ושמו אותי ליד העץ שם".
פשוט חטפו אותך, סיפרו לי שאפילו קשרו אותך לעץ ואיימו עליך?
"הם אילצו אותי לבוא איתם, תגיד חטפו אותי, הגענו ליער באמצע הלילה, אני לבד איתם, לא נעים. לא יודע מי אמר לך שקשרו אותי, אני לא זוכר את זה. זה היה סיוט, לא הייתה לי ברירה, והייתי צריך בסוף להסכים לחזור איתם. עד טיסת החזרה הם שמרו עלי שלא אברח להם. טסנו משם לאיטליה, לקחו אותי לטיול, התחנפו אליי. הם הבטיחו שבסוף העונה ישחררו אותי. חזרתי, הבקעתי הרבה שערים הצלתי את הקבוצה מירידה. בסוף העונה הם לא רצו לשחרר אותי, והגענו לעימות משפטי, עד שבסוף שוחררתי ב-50 אלף לירות לבית"ר ת"א, זה היה אז הרבה מאוד כסף".
מה עבר עליך כשהם הגיעו אליך באמצע הלילה?
"זה סיפור שלא שכחתי כל החיים. הם באים באמצע הלילה, בחורף, הם מביאים אותי לפארק שאין בו אף אחד באמצע הלילה. זה כמו בסרטים, הכרתי פחות או יותר אותם, אבל זה היה מפחיד. לאחד מהם הייתה אז מסעדה בכרם, הם דיברו אלי בקשיחות ואמרו לי למעשה, אין לך ברירה, אתה חייב לחזור. הבנתי שאם אתנגד זה לא יגמר טוב. הם הגיעו עד לשם, אז ברור לא ידברו אלי יפה או ילטפו אותי. מזל שלא שמו לי שק על הראש. זה היה כמו בסרט. אז לא היו עורכי דין, סוכנים או מצלמות. חתמתי על חוזה שאני בטוח שלאחר מכן הם שינו אותו. כל הזמן הם אמרו לי, אנחנו קבוצה קטנה, אין כמעט קהל, אז אין כסף".
אם היית אומר להם ‘אני לא חוזר’, זה היה נגמר רע מבחינתך?
"אם הייתי אומר להם לא, אני לא יודע איך זה היה נגמר. זה יכול בהחלט היה להיגמר רע. חשבתי על הרע ביותר וידעתי שאין לי ברירה. הייתי לבד, בחור צעיר, ולא היה לי איך להגן על עצמי. זה היה סיוט, היינו ביער לבד, מעל כשעה בחושך וקור אימים".
החברים שהיו איתך בדירה לא באו לראות מה איתך?
"לא, בדיעבד גם נודע לי שאחד מהם הלשין עלי כמו פחדן, מכר אותי, הוא גדל בכרם ואז עבר לחיות בדנמרק".
אחרי המקרה היו לך סיוטים?
"הייתי צעיר והיו לי פחדים וסיוטים. לא ידעתי מה לעשות ולא היה לי איך להתגונן. לא יכולתי ללכת למשטרה ולהגיד שהקבוצה הכריחה אותי לשחק. זה לא בן אדם פרטי שמאיים עליך, זו קבוצה שלמה. אפשר לומר שנחטפתי. עברתי חוויה לא נעימה, אבל זה כבר חלק מהחיים שהיו לי. הנכדים כעת יקראו את הכתבה ויבינו מה עבר עליי".
גם היית תקופה שברחת לשחק בארה"ב.
"לא, נסעתי לדרום אפריקה לפני מונדיאל מקסיקו 70. ושנה לאחר מכן נסעתי לאוסטרליה. הייתה פגרה של ארבעה חודשים בליגה הישראלית אז יכולתי לנסוע לשחק. הם שמעו עליי שאני מבקיע הרבה שערים אז פנו אליי. עשיתי מיני קריירה בחו"ל, אבל זה רחוק ממה שקורה כיום. אם הייתי משחק כיום, הייתי מרוויח הרבה מאוד והייתי עושה קריירה גדולה בחו"ל, אין לי בכך כל ספק".
10 צפייה בגלריה
"הנכדים יקראו את הכתבה ויבינו מה עבר עליי". קיש רומנו, בנו חגי ונכדים לירוי וליבי
(רדאד ג'בארה)
אם היית גדל בקבוצה אחרת היית מגיע ליותר הישגים והיית עושה יותר כסף?
"ברור, אם בזמנים שלי שיחקתי בגדנ"ע עד גיל 17 ואין קבוצת בוגרים. משתחררים עם כרטיס ביד, אם הייתי הולך להפועל ת"א או מכבי ת"א זה היה מבחינתי סיפור אחר. לא היה אז סוכן, ניצלו תמימות של המשפחה שלי והגעתי לשמשון. במשפחה שלי באו אליהם, הם התלהבו ונכנסתי לשמשון, אחרת ביכולת שלי אז הייתי יכול להגיע לאנגליה.
לקבוצה גדולה יש הרבה יותר אמצעים. כמה שהבקעתי שערים כמו מכונה ברור לי שבכל מקום אחר הייתי מבקיע יותר ומגיע הרבה יותר רחוק. בכל מקום זה אותה מידה של מגרש, וצריך להכניס את הכדור לרשת, ואת זה הייתי יודע לעשות הכי טוב".
