שנתיים ללא אליפות הן הרבה יותר מדי עבור יובנטוס. נכון, זה היה אמור לקרות מתישהו, אבל גם בהנהלת הגברת הזקנה לא חלמו בסיוטים הכי גדולים על השתחלות לטופ 4 והבטחת המקום בליגת האלופות בשלבי הסיום של העונה שנתיים ברציפות. הקבוצה לא היוותה כלל וכלל פקטור במהלך האליפות ויתרה מכך, סיפקה לאוהדיה כדורגל שבשלבים ארוכים במהלך השנתיים האחרונות היה קשה לצפייה. המסקנה של הצוות המקצועי ברורה – נדרש שינוי מיידי.
כשמסימיליאנו אלגרי חזר לקדנציה שנייה במועדון לפני כשנה, הוא הביא איתו גל של אופטימיות. אפשר להבין הרבה אוהדי שזוכרים ל’מיסטר’ חסד נעורים על חמש אליפויות רצופות והגעה לשני גמרים של ליגת האלופות. אלא שגם אלגרי, כשהגיע, ידע שהסגל שעומד לשירותו לא קרוב לזה של אמצע-סוף העשור הקודם. אפשר היה לראות את זה בהתבטאויות שלו אחרי משחקים בהם הביאנקונרי ניצלו מהפסד מול קבוצות שבעבר היו נכנסות לפיגור עוד בדרך לאליאנץ, כשאפילו אחרי הדרבי מול טורינו, שהסתיים ב-1:1 שיכול בקלות היה להיגמר בהפסד, אלגרי אמר כי הוא “מרוצה מהתוצאה והכדורגל”. לא מתקבל על הדעת.
די מריה וקייזה – נותנים לך כנפיים
ממבט על הסגל שנבנה השנה ביובנטוס, אפשר היה לנסות להבין לאן הרוח נושבת ואיזה סגנון אלגרי מנסה להנחיל. בעוד שבקבוצה עדיין משתוקקים לחזרתו של פדריקו קייזה, אנחל די מריה הוחתם ובגיל 34 מגיע לראשונה לסרייה א’. אלגרי, ככל הנראה, ישחק ב-4-3-3 עם שחקני כנף ‘רגל על הקו’, כשעל פניו נדמה היה כי כוכב נבחרת איטליה יחרוש את אגף ימין ואילו אקס פאריס סן ז’רמן את שמאל, כל זאת במטרה להכניס כמה שיותר כדורים לדושאן ולאחוביץ’ במרכז הרחבה ולרווח את המשחק לקווים, בניגוד למה שהתרגלנו לראות מיובה של העונה שעברה. אלא שבהמשך וגם במשחקי ההכנה ניתן היה לראות שאלגרי מייעד לדי מריה תפקיד אחר – הקשר מתחת לחלוץ, ‘מספר 10’, כשגם במסיבת העיתונאים לפני המשחק מול ססואולו המאמן הסביר כי מבחינתו, שחקנים עם יכולות אישיות, ראיית משחק ויצירתיות כמו זו של הארגנטינאי, צריכים לשחק בעמדה יותר קדמית על מנת לסייע לקבוצה לייצר מצבי הבקעה.
בסיום העונה שעברה זה נראה היה אחרת לגמרי, כשמאחורי ולאחוביץ’ שיחקו לרוב פאולו דיבאלה שעזב ואלברו מוראטה, שניהם לא שחקני כנף טבעיים. לגבי מוראטה, גם באיטליה וגם בספרד הייתה תמימות דעים לפיה יובנטוס תגיעה להבנות עם אתלטיקו לגבי צירופו של החלוץ שחזר מהשאלה, אך נכון לרגע זה הקולצ’ונרוס לא מתכוונים לשחרר אותו, בטח אחרי שהספיק לכבוש בהכנה שלושער, מול אותה קבוצה בה שיחק בשנתיים האחרונות – יובנטוס. לגבי הסגנון, עושה רושם שדי מריה יוכל לתת ליובה דברים שדיבאלה לא יכול היה לתת לה. מבחינת מספרים, די מריה, שכבש 5 שערים ובישל עוד 9 בכל המסגרות אשתקד בבירת צרפת, יצטרך לשפר את המספרים שלו ולפחות להתקרב לדיבאלה, שסיים “עונה חלשה” עם 15 שערים ו-6 בישולים בכל המסגרות. אבל בכל אופן, מבחינת הייעוד על המגרש, עושה רושם שנכון לרגע זה, אלגרי מייעד את המקום של דיבאלה לדי מריה, בעוד שמי שצפוי לחרוש את האגף הוא פיליפ קוסטיץ’. קוודראדו, במשחקים בהם דנילו יפתח כמגן ימני, יוכל לאייש את עמדת הכנף ימין עד שקייזה יחזור.
קוסטיץ’ הוא אחד השחקנים היותר עקביים ויציבים בכדורגל העולמי בשנים האחרונות והמספרים שלו מעידים על כך. שחקן הכנף הסרבי בישל לא פחות מ-64 פעמים ב-171 הופעות במדי פרנקפורט, כשהמהירות והחדות שלו אמורות לפתור ליובנטוס בעיה מאוד גדולה ממנה סבלה באגף שמאל, אליו עוד נגיע בהמשך. בכל אופן, על פניו, כשהסגל בכשירותו המלאה, מסתמנת חוליית התקפה שכוללת את קייזה, קוסטיץ ו-ולאחוביץ’, כשדי מריה בחלק מהמשחקים יוצב מאחוריהם, בטח לפחות עד שפול פוגבה יחזור.
פול פוגבה, שחזר הביתה לקדנציה שנייה במועדון, קיבל את המספר 10 על הגב, אך על המגרש עצמו, הרכש היקר בתולדות מנצ’סטר יונייטד צפוי לשחק כ-8 לצידו של מנואל לוקאטלי. בינתיים, הפציעה של הצרפתי שיבשה לחלוטין את כל התכניות של יובנטוס, שכן המערך כולו אמור היה להיבנות סביב פול פוגבה, כקשר היחיד בסגל שמשלב גם יכולת מסירה נהדרת לצד יכולת הגנתית שמאפשרת לו לעצור התקפות ולהוסיף מסה במרכז המגרש. נכון לרגע זה, מי שצפוי לפתוח במרכז השדה לצידם של דניס זקאריה ומנואל לוקאטלי הוא ניקולו פאג’יולו, קשר הנבחרת הצעירה של איטליה שחזר מהשאלה לקרמונזה, לה סייע לעלות בעונה שעברה לסרייה א’ עם 33 הופעות בהן רשם 3 שערים ובישל עוד 7.
הבעיה הכי גדולה – ההגנה
עם כל הכבוד להתקפה ולקישור שרחוקים מלהיות מושלמים, הבעיה הכי גדולה של יובנטוס היא משחק ההגנה. אחרי שספגה אשתקד 37 שערים (סה”כ שער אחד פחות מהעונה תחת אנדראה פירלו “חסר הניסיון”), יובה חטפה מכה, כשאיבדה בקיץ אחד גם את הקפטן האגדי ג’ורג’ו קייליני שעזב ל-MLS וגם את מתייס דה ליכט, שעזב לבאיירן בעסקה שעשויה עוד להעלות את הסכוםש שייכנס לקופות המועדון ל-80 מיליון אירו. בעוד שהעומס על לאונרדו בונוצ’י הולך וגדל בשנים האחרונות ואף מוביל למצב שבלם נבחרת איטליה נפצע לא מעט וגם סובל מדעיכה ביכולת, הביאנקונרי צירפו ב-41 מיליון אירו מהיריבה העירונית טורינו את מי שנחשב בעיניי רבים לאחד הבלמים הטובים באיטליה בשנים האחרונות אם לא הטוב שבהם – גלייסון ברמר.
מי שלא עכבר סרייה א’ כנראה לא מכיר את האיכויות שגרמו לאנדראה אניילי לשים כ”כ הרבה כסף על בלם בן 25 ללא ניסיון בקבוצה גדולה. הברזילאי נמצא בצמרת כמעט בכל דירוג של פרמטר הגנתי בעונה שעברה מבין כלל השחקנים בסרייה א’: ראשון בחסימות (86), שני בחילוצי כדורגל (117), ראשון בהרחקות (119) ושלישי בניצחונות במאבקי אוויר (154). בנוסף, הנתון האחרון שאולי מוכיח יותר מכל כמה מדובר בבלם אקטיבי שמבצע פעולות לחץ על מנת לחטוף את הכדור הוא אחוז פעולות הלחץ המוצלחות שלו, שם הוא ניצב במקום החמישי בליגה. אגב, דה ליכט היה מעליו במקום הרביעי, כך שלא מן הנמנע שיובה חיפשה בלם שיענה גם על הדרישה הזאת בצורה ראויה.
הבעיה הגדולה הייתה ונותרה מצבת המגנים. אוהדי יובנטוס בכל רחבי העולם מתקשים לקבל את העובדה שבזמן שקבוצות בכל רחבי הגלובוס מתחמשות במגנים איכותיים, דוגמת אולכסנדר זינצ’נקו שחתם בארסנל, אלגרי והצוות המקצועי נותנים את אמונם עונה נוספת בדנילו ואלכס סנדרו. אז נכון, בחלק גדול מהמשחקים נראה בצד ימין את חואן קוודראדו שיעשה עבודה טובה בכל תפקיד בו יוצב, אך בשמאל, ישנה תמימות דעים (לפחות בקרב כל מי שעקב אחרי הגברת הזקנה בשנתיים האחרונות) שאלכס סנדרו כבר לא ברמה, הן מבחינה הגנתית והן מבחינה התקפית. ההחתמה של אנדראה קמביאזו והשאלתו מיד לאחר מכן לבולוניה לא ברורה ומשאירה את יובה עם שני מגנים שמאליים לא מספיק טובים בדמותם של אלכס סנדרו ומתאה דה שיליו. בימין, דנילו אמנם עושה את העבודה הגנתית, אך התקפית לוקה מאוד ומפיל את הנטל כולו על שחקן הכנף, כשהוא לרוב נכנס לעמדה של בלם שלישי במערך של אלגרי.
לחזור לשחק כמו קבוצה גדולה
מעבר לאליפות, יובנטוס חייבת קודם כל לחזור לשחק כדורגל שמאפיין קבוצה גדולה, מה שלא קרה בעיקר בעונה האחרונה באליאנץ. אז נכון, יגידו שגם תחת מאוריציו סארי ופירלו אוהדי הביאנקונרי סבלו, אבל השיא הגיע אשתקד. המותג האדיר שנקרא יובנטוס לא יכול לאפשר לעצמו עונה נוספת של כדורגל מתגונן, מגיב ולא לוחץ. בעונה שעברה הקבוצה של אלגרי נראתה לפרקים ארוכים כשבעה ועייפה, כזו שכמעט ולא לוחצת וגם כשכבר עושה זאת, עושה זאת בצורה רעה.
בדיוק בגלל זה, השחקנים שהגיעו עד כה יכולים להעניק לא מעט סיבות לאופטימיות. פוגבה, מעבר לפן המקצועי ולהיותו אחד המוסרים הטובים בפרמייר ליג (9 בישולים בעונה שעברה בליגה האנגלית ו-51 סה”כ ב-232 הופעות ביונייטד), צפוי לחזור ליהנות מכדורגל אחרי שנים קשות במנצ’סטר, לתת פן נוסף של מנהיגות ולענות לכל המצקצקים שכבר שכחו שהוא עושה זאת פעם אחר פעם בנבחרת צרפת, כולל טורניר יורו פנטסטי בקיץ שעבר. סגנון המשחק הפתוח שמוכתב בסרייה א’ בשנים האחרונות עשוי לתרום גם לדי מריה, כשקייזה, קוסטיץ’ ודי מריה צפויים ליצור טריו מרתק בהתקפה בהמשך, אחרי שהאיטלקי יחזור מהפציעה.
נכון, הקבוצה עדיין לא עמוקה, הבעיה בעמדות המגנים לא נפתרה וגם וויצ’ך שצ’סני, שנפצע וייעדר ממחזור הפתיחה כשבמקומו יוצב מתאה פרין המצוין בין הקורות, רחוק מלהיות קונצנזוס. כמו בכל העונות האחרונות, גם יובנטוס של 2022/23 היא יותר סימן שאלה מסימן קריאה, אבל הפעם, היא סימן שאלה מרתק במיוחד וכזה שאם יתחבר, עשוי לחזור ולשים סימן קריאה חד וברור על מי שתחזור לשלוט בכדורגל האיטלקי אחרי שנתיים שבאליאנץ יעדיפו לשכוח.
דיבאלה ורומא חולמים לחזור לטופ ביחד
