מונס דאבור החזיק הרבה זמן בבטנו את ההחלטה לפרוש מנבחרת ישראל. על הכוונה של דאבור חשפנו לראשונה ב-ONE. יש לציין כי ההחלטה של דאבור לפרוש מנבחרת ישראל התקבלה אצלו סופית כבר לפני שבועות ארוכים.
דאבור רק חיכה לעיתוי הנכון מבחינתו, לא לעשות זאת בחופשה של המשפחה, במחנה אימונים של הקבוצה או ברגעים אחרים שהתרחשו בכדורגל הישראלי. לכן, החלוץ בחר בעיתוי של אתמול (שלישי) לצאת רשמית עם הודעת הפרישה מנבחרת ישראל. רבים הופתעו אתמול מהפוסט שדאבור העלה, לאחר שלא מעט היו בטוחים שבנבחרת הצליחו להרגיע את השחקן.
היו לא מעט סיבות מאחורי ההחלטה של דאבור לפרוש בצורה כזו מנבחרת ישראל. אנו מביאים את הסיבות שהניעו אותו להודעה שגרמה לראשונה לשחקן בנבחרת ישראל לפרוש בגלל קריאות גזעניות נגדו.
דאבור אמנם פרסם בזמנו את הפוסט שגרם לכל מהומה, אך הוא חש שלא באמת היה לו גב בנבחרת ישראל כפי שניסו לצייר זאת. מבחינתו בלי קשר לכל מה שקרה, עוד לפני כן הוא לא זכה להערכה בנבחרת ישראל.
דאבור חש שלא היה שום גינוי מצד שחקני הנבחרת לאותן קריאות בוז נגדו במהלך משחקי הנבחרת גם כאשר הוא כבש שערים חשובים, בישל ועשה מהלכים טובים לטובת הנבחרת ורצה רק בהצלחתה. בכל התכנסות של הנבחרת לפני ההגעה שלו אליה, מספרים כי דאבור לא ישן, לא היה שקט. הוא שוב העביר לעצמו בראש את התסריט, האם שוב הוא יעבור מבחינתו קריאות מחרידות כפי שהוא עבר במשך שנה שלמה. דאבור חש שחבריו לנבחרת רק קיוו שהקריאות ייפסקו, אך לא נקטו בשום פעולה.
מבחינת דאבור, הוא הרגיש כי הוא לא זכה לקבל בנבחרת את המעטפת הראויה, כאשר בשיחות עם בני משפחתו הוא אף תיאר כי חש שאנשי הנבחרת והשחקנים "קפאו במקום" כאשר היו קריאות גזעניות נגדו. הוא ציפה לגינוי ולקריאות נגד אותם אוהדים מקללים, אך ראה שזה לא בדיוק קורה.
מבחינתו דאבור ההחלטה הסופית לפרוש הייתה מיד לאחר המשחק מול איסלנד שאותו הוא הגדיר מבחינת מה שעבר בשיחות עם משפחתו: "זוועה". כמו כן, חלוץ הופנהיים הגרמנית חש שהגזענות הפכה להיות נושא מובן מאליו במשחקים של הנבחרת.
במקביל, הופעל על החלוץ לחץ מהסביבה הקרובה והמשפחה לפרוש מהנבחרת. הם לא היו מוכנים שהוא ימשיך לשחק בנבחרת כאשר הם ראו מה עובר עליו ומה הוא מרגיש. בנוסף לכך, במשחקים של הנבחרת מול הנבחרות השונות, שחקנים שלמונס הייתה היכרות אישית איתם היו בהלם ממה שהוא עובר, הם לא האמינו, ואף אמרו לו את הדברים.
במהלך השנים דאבור חש חוסר הערכה אליו בנבחרת, גם בתקופות הכי טובות שהוא היה בקבוצות השונות בהן פרח ונמכר אף במחירי שיא, זאת עד להגעתו של הצוות האוסטרי לנבחרת בראשות וילי רוטנשטיינר.
מבחינתו של דאבור, הוא מעדיף להיות אדם אמיתי וכנה, להגיד את מה שהוא חושב ומרגיש מאשר להיות אחד עם שני פרצופים. דאבור גם חש שהוא לא יכול יותר לא להגיב נגד הקריאות שהוא עבר, כאשר בנבחרת דאגו כל הזמן שהוא לא יגיב למה שהוא עובר.
השחקן חש כעס כאשר הפוסט המפורסם שכתב וגרם לכל המהומה הגדולה נכתב עוד לפני מבצע שומר חומות, והוא כעס שבנבחרת מעולם לא יצאו נגד הדברים והעובדות האלה שהופצו ברשתות החברתיות ובתקשורת. אגב, לצד תמיכה גדולה מהמגזר הערבי, דאבור זכה לקבל אתמול מאות הודעות תמיכה מהמגזר היהודי.
