24.8.2019, מכבי חיפה מארחת את הפועל רעננה למחזור הפתיחה של עונת 2019/20. הדקה היא הדקה 29, הקהל הירוק בסמי עופר בהלם אחרי פיגור כפול מוקדם מול הקבוצה הצנועה מהשרון ומרקו בלבול מחליט שזה הזמן לזרוק למערכה את הרכש הנוצץ צ’ירון שרי. רבע שעה על השעון הספיקה להולנדי-סורינאמי לבשל את שער השוויון לעאיד חבשי ועם עוד בישול לניקיטה רוקאביצה הוא הוביל מהפך בדרך ל-3:4 מטורף, אך לא רק את גורלו של המשחק שינה הקשר באותו היום, אלא את גורלה של מכבי חיפה כולה.
הערב (רביעי, 20:00), שלוש שנים לאחר מכן, בהן הספיק להבקיע 38 שערים ולבשל עוד 29 ולהיות בורג מרכזי בשתי האליפויות שגדעו עשור של אי הצלחה בירוק, שרי עומד בפני המשימה הבאה – לקחת את מכבי חיפה לליגת האלופות. עם עצבים מברזל ויכולת להתעלות בדיוק ברגעים שהיא הכי צריכה אותו, מכבי חיפה תהיה חייבת לקבל את ‘גרסת המאני טיים’ של הכוכב שלה במשחק מול אפולון לימסול בסיבוב השלישי של מוקדמות המפעל הבכיר ביבשת. אם אכן יצליח להוביל אותה לשם, כל הספקות על הכללתו של הקשר בשיח על היותו אחד השחקנים הכי גדולים בתולדות המועדון הירוק, ייעלמו לחלוטין.
“ראינו 100 מספרי 10, הוא היה משהו אחר”
נחזור לבלבול, המאמן הקודם והאיש לו רבים מייחסים חלק משמעותי בבניית התשתית לשתי האליפויות תחת ברק בכר. "בחנו הרבה מספרי 10, אמרנו שעד שלא נמצא את השחקן המדויק לא נחתים, ראינו אולי 100 שחקנים בתפקיד הזה", משחזר בלבול. "ראית שהוא כל הזמן חושב קדימה, שהוא כל הזמן רוצה את הכדור, גם בבנייה וגם בסיומת, ידענו שהוא יעשה מספרים דו ספרתיים ויחבר את כל החוליות וזה מה שמכבי חיפה מקבלת היום". אותה עונה, אגב, הסתיימה בדאבל-דאבל של שרי עם 10 שערים ו-11 בישולים, אבל נראה היה שמשהו חסר למכבי חיפה כדי לזכות באליפות, ששוב הלכה למכבי ת"א עם עונה בלתי נשכחת מבחינה הגנתית.
ואז הגיע ברק בכר. המאמן הפעיל המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי כיום הגיע לשם מטרה אחת – אליפות ראשונה מזה עשור. ההגעה של בכר שינתה במידה רבה גם את התפקוד של שרי על המגרש, והדגישה פעם נוספת עד כמה מדובר בשחקן ורסטילי וכזה שמעניק למאמן אפשרויות להתגמש עם מספר מערכים וסגנונות משחק. בכר, שרצה אמצע חזק ואגרסיבי יותר, שיחק לרוב עם שלישיית קישור שכללה את נטע לביא, מוחמד אבו פאני וחוסה רודריגס, מה שהוביל להסטתו של שרי לאגף ימין, כווינגר שנכנס כל הזמן למרכז ומנהל את המשחק משם. זה אפשר לו לקבל הרבה יותר כדורים בין הקווים ופתר במידה רבה את בעיית ההיעלמות לדקות ארוכות ממנה סבל בעונתו הראשונה תחת בלבול, כשהוא מביא ערך מוסף של ביטול שחקן יריב בכל פעם שהוא נכנס למרכז.
השדרוג תחת ברק בכר
העונה הראשונה של שרי תחת ברק בכר הייתה הפורייה ביותר שלו בהיבט של הבקעת שערים מאז עונתו ב-2014/25 במדי כרוניגן, אז הבקיע 15 שערים ב-34 הופעת בליגה ההולנדית. הוא סיים אותה עם 12 שערים, אך השיא, ללא ספק, הגיע בפלייאוף. ההגעה של עומר אצילי, שנכנס לעניינים עם הכניסה לפלייאוף, הזיזה את שרי בחזרה לתפקידו כמספר 10 קלאסי והובילה את השחקן להתפתח לגרסה משודרגת של עצמו.
רבים מייחסים את תפקיד הפליימייקר לשחקנים בעלי יכולת מסירה וראיית משחק טובה, כאלה שמסוגלים לפרוץ הגנות על ידי פס חכם, לשרי יש גם את זה, אבל תחת בכר הוא הפך לעתים לחלוץ שני לכל דבר, כזה שיודע להצטרף לרחבה בדיוק ברגע הנכון ועם סיומת נקייה יודע להכריע משחקים, בדיוק כמו שעשה בשער השוויון שבישל לו עומר אצילי ב-2:2 נגד מכבי ת"א במשחק העונה בבלומפילד, שכבר נראה היה בדרך הבטוחה ללכת לצד הצהוב אחרי 0:2 מהיר בפתיחה. למעשה, זה גם היה המשחק שסלל את הדרך של חיפה לאליפות הראשונה מזה עשור.
וזה ממש לא מקרי. בעונתו הראשונה של שרי, הוא כבש רק שער אחד בנגיעה מתוך הרחבה. הוא בדרך כלל סידר לעצמו מצב בעיטה נוח, אם זה תוך כדי משחק עומד או בהתקפה מתפרצת, אבל תמיד היה צריך את העוד נגיעה בכדור. בעונת 2020/21, מעבר לאותו גול נגד מכבי ת"א, גם נגד הפועל ת"א, חדרה, קריית שמונה ומכבי פ"ת, ההולנדי הבקיע בנגיעה אחת בכדור מתוך הרחבה, שערים של חלוץ מרכזי לכל דבר. מספר 10 שיודע לעשות את הכניסות מן הסוג הזה אל תוך הרחבה וגם לסיים אותן בצורה נקייה הוא נכס לכל קבוצה ומדגיש את העבודה של הצוות המקצועי שעוטף את ברק בכר מאחורי הקלעים. אגב, לא מן הנמנע שגם להגעתו של עומר אצילי, שחקן נוסף שמעדיף לקבל את הכדור לרגל מאשר לשטח, הייתה השפעה על העניין הזה.
מוביל כמעט בכל פרמטר התקפי
עם האספקט הנוסף הזה, שרי הופך את עצמו לאחד השחקנים היותר מגוונים שהיו כאן. מעבר ליכולת המסירה המופלאה שלו, הוא יודע לייצר איומים איכותיים על השער ואף מספרים דרך בעיטות חופשיות (מכבי ת"א, הפועל ב"ש, נפטצ'י באקו, אולימפיאקוס ועוד), הוא יודע לסיים בצורה נקייה אחרי דריבל ארוך בהתקפת מעבר (נגד ב"ש וסכנין בעונת 2020/21 והפועל ת"א בעונה שעברה), הוא נוגח (הפועל ת"א ומכבי פ"ת ב-2020/21), אך מעל כל אלה, מה שהופך אותו למספר 10 שלקבוצות בליגת העל קשה עד בלתי אפשרי לעשות היא היכולת שלו לייצר לעצמו מצב בעיטה מתוך צפיפות של שחקנים ובעזרת התמצאות יוצאת דופן במרחב וקריאת המגרש.
להצליח לייצר בעיטה מדויקת להפליא תוך מבט מינימלי על השוער. את אוסף התכונות הזה ניתן היה לראות בצורה המדויקת ביותר במה שנחשב לדעת רבים לאחד השערים היותר יפים שנכבשו בליגת העל בשנים האחרונות, נגד סכנין בפלייאוף של העונה שעברה, אז שרי קיבל את הכדור בקצה הרחבה, ביצע שני סיבובים על המקום ועם צ'יפ אלגנטי השכיב את הכדור בחיבורי השער של גד עמוס.
כבר שלוש שנים ששרי נמצא בצמרת הגבוהה כמעט בכל פרמטר התקפי בליגת העל. שלוש שנים ברציפות שהוא מאיים הכי הרבה על השער (112, 88 ו-90), מתוכן שנתיים גם הוביל באיומים למסגרת, כשבעונה שעברה סיים שני רק לעומר אצילי בכמות הניסיונות למסירות מפתח ומסירות מפתח מדויקות. נתון בו סיים במקומות החמישי והשני בשנים שקדמו לעונה האחרונה. עם מעורבות ישירה ב-69 שערים ב-134 משחקים, הוא מעורב ישירות בשער אחד לפחות בכמעט שני משחקים בממוצע. אגב, אלו מדובר בפלוס-מינוס ממוצע השערים-בישולים שלו בכל אחת מהקבוצות בהן שיחק, מה ששוב מעלה את השאלה מה שחקן מן הסוג הזה ובאיכות הזאת עושה פה. אבל מה אנחנו מתלוננים.
כדי להיכלל ברשימת הגדולים ביותר, חייב שלב בתים
העונה האחרונה של שרי והעובדה שהבטיח את עתידו במועדון עד גיל 35 לפחות, כמו גם השערים הקריטיים והפיכתו לקפטן השני בהיעדרו של נטע לביא, מעלות לא פעם את השאלה האם הוא ראוי להיכלל בשיח על הזרים הכי גדולים בתולדות מכבי חיפה, לפחות בטופ 10, יש שגידילו וישאלו האם מדובר בכלל, באחד הזרים הגדולים ביותר שנחתו כאן. התשובה לשאלות מן הסוג הזה, לפחות על הראשונה, חייבת להיות קונצנזוס.
רבים מגדולי הזרים של מכבי חיפה, אם זה ג'ובאני רוסו, ננאד פראליה, ז'אוטאוטאס, איגביני יעקובו ועוד, עשו את דרכם אל תוך אותו שיח דרך אותו קמפיין מופלאה ב-2002/03. ספק גדול אם מכבי חיפה הזאת שווה 7 נקודות בשלב הבתים של ליגת האלופות (כנראה שלא), אבל גם עלייה לשם, הישג שעד לפני אותה תצוגת תכלית מול אולימפיאקוס נראה היה בדיוני לחלוטין, לחלוטין ישים את שרי, שהיה מהגורמים הכי משמעותיים בשינוי גורלו של אחד משני המועדונים הגדולים בכדורגל שלנו, באותה רשימה עם הזרים הגדולים שידע המועדון הירוק, ואולי הכדורגל הישראלי בכלל.
