כל מי שמתחרה בצורה מקצוענית בריצה חייב להיות מחושב וזריז. מתי לזנק, כמה מאמץ להשקיע בכל חלק של הריצה, מתי לנשום, איך לנשום. המוח צריך לעבוד בצורה חדה בזמן שהגוף שקוע בתוך מאמץ פיזי עצום. במקצי הספרינט, גרף השיפור נמדד בעשיריות השנייה, או אפילו מאיות. במקרה של בלסינג אפריפה, אלוף העולם עד גיל 20 הטרי, זה מגיע בשניות.
“גם אבא שלי לא הבין איך זה קרה. הוא אמר לי שזה לא הגיוני. גם אני חשבתי שזה לא הגיוני אבל הנה אני, אלוף ישראל”. את הדברים הללו אמר אפריפה לאחר שזכה במדליות הזהב במקצים ל-100 ו-200 מ’ ועל הדרך שבר שיאי קדטים שמיקמו אותו במקום הראשון באירופה לגילו.
שנה לאחר מכן, באליפות ישראל האחרונה, שהתקיימה בסוף יוני, אפריפה בן ה-18 קבע שיא ישראלי חדש בריצה ל-200 מ’ כשעצר את השעון על 20.71 שניות. חודש וחצי קדימה השעון נעצר על 19.96, התוצאה השלישית בטיבה אי פעם עד גיל 20, כמעט שנייה פחות ממה קבע אשתקד. על הדרך, הוא שבר את שיאי ישראל בכל הגילאים ואם היה מוכר עד עכשיו רק במחוזותינו, הלילה (בין חמישי לשישי) הוא הפך למוכר גם בכל העולם ומועמד מוביל לזכייה באליפות אירופה לבוגרים, שתיערך בעוד 10 ימים במינכן.
קשה למצוא תסריטאי שיכול לחשוב על תסריט דומה לחייו של אפריפה. הוא נולד בשנת 2003 לשני עובדים זרים מגאנה שעלו ארצה. עד גיל 7 הוא התאמן במכבי תל אביב ובכלל חלם להיות כדורגלן, אבל ההורים שלו לא הצליחו לעמוד בתשלומים לאימונים והוא נאלץ לעזוב. הוא למד ברמת אפעל ואחרי הפרישה מכדורגל החל להתחרות בריצה בבית הספר היסודי בו למד וכמובן, היה מהיר יותר מכולם.
באותו הזמן, משפחתו קיבלה מעמד של תושבי קבע בעקבות החלטת הממשלה בזמנו שלא לגרש ילדי עובדים זרים שעומדים בקריטריונים מסוימים, כמו החזקת תעודת זהות כחולה שהייתה לבלסינג, והיה אמור לקבל את האזרחות שלו בגיל 18. הוא החל להתאמן בגיל 13 במחלקת האתלטיקה של אגודת מכבי תל אביב ובתוך שנה עבר מקבוצת הילדים לקבוצת הבוגרים, שם פגש את מאמנו בהווה איגור בלון.
עם זאת, לא הכל היה ורוד: “המורה שלי אמרה לי לנסות ללכת לאתלטיקה, אז הגעתי לשם ולא הייתי ברמה שלהם בכלל”, סיפר אפריפה, “לא הבנתי מה אני עושה איתם. פחדתי להמשיך, בכיתי ורציתי לפרוש. לא רציתי להגיע חמש פעמים בשבוע לאצטדיון יותר. היה לי קשה בנפש. רק אחרי שראיתי את התוצאות ושהעבודה הקשה משתלמת, הבנתי שאני יכול להיות טוב בזה”.
לאורך כל התקופה בה התאמן, הוא המשיך להראות שיפור ניכר ואף הגיע למקום השני באליפות ישראל בגיל 16, אך לא היה יכול לייצג את המדינה בתחרויות בחו”ל כי לא היה אזרח. בזה השלב הוא החליט לצאת למאבק משפטי למען קבלת אזרחות. יחד עם עורך הדין תומר ורשה, השניים ניסו לקדם את תהליך האזרוח כדי שאפריפה יוכל למצות את הפוטנציאל שלו ולהתחרות מול הטובים ביותר. אחרי כמה חודשים של בירוקרטיה, שר הפנים אריה דרעי קיבל את ההמלצות הוועדות השונות, חתם על האישור ובלסינג קיבל באושר את תעודת הזהות הכחולה לה היה זכאי.
“אני גאה בבלסינג”, אמר עו”ד ורשה. “הוא הביא הרבה כבוד למדינת ישראל, ויש בהצלחה הזו כדי להראות שראוי להיות רחבי לב ביחס להתאזרחותם של ספורטאים זרים בתחומים אחרים שיכולים להביא כבוד לישראל”. תיאורטית, אפריפה היה יכול להשתתף באליפות העולם הנוכחית, אבל הדחיפה שלו ושל ורשה לקבלת אזרחות מוקדמת תרמה לו להגיע לתחרות יותר בשל ועם יותר ניסיון משהיה מקבל אם המצב היה נותר על כנו.
אפריפה מספר שתקופת הקורונה הייתה לו מאוד קשה: “ישבתי בבית וכל הזמן אכלתי. כשהיה אפשר לצאת החוצה אז רצתי לאוטובוס כדי להגיע לאצטדיון. לא יכול יותר לשבת, לאכול ולישון. בוערת בי האש להיות באצטדיון ולהתאמן כמה שיותר”. אותה האש שהוא מדבר עליה ניכרת עליו בכל רגע שהוא נמצא על המסלול, בין אם זה בראיון קליל או בספרינט מהיר.
בשנתיים האחרונות האצן טס לריצות ברחבי העולם והצליח לזכות במדליה בינלאומית רק שבוע לפני פתיחת אליפות ישראל, כשזכה במדליית הכסף באליפות הבלקן. בשנה שעברה הוא הגיע למקום הרביעי בריה ל-200 מ’ באליפות אירופה עד גיל 20 שנערכה בטאלין (21.01 שניות) ושביעי באליפות העולם באותו מקצה באליפות העולם עד גיל 20 שנערכה בניירובי (21.03 שניות). באותה תחרות הוא הצליח לקבוע שיא ישראלי חדש לבוגרים, 20.49 שניות, אך בגלל שהרוח הגבית הייתה מעל המותר השיא לא נחשב.
אף אחד לא ציפה לזכייה של אפריפה. הוועד האולימפי יתן לו מענק זכייה של 10,000 ש”ח בסך הכל ומאמנו איגור בלון יקבל 5,000 ש”ח. אפילו הוא עצמו הודה שלא ציפה לתוצאה כזאת: “לרדת מ-20 שניות זה עולם אחר ואף אחד לא דמיין את זה. גם פודיום גם לרדת מ-20 שניות וגם אלוף עולם זה חלום שנהפך למציאות, זה לא נתפס בכלל".
מאז אסתר רות שחמורוב, הספרינטרים הישראלים לא מצליחים להביא הישגים משמעותיים בתחרויות הגדולות והיו שנים בהן גם אף אחד לא היה קרוב לכך, בטח שלא כמו בלסינג. יחד איתו, גם אחותו מרסי, הקטנה ממנו בשלוש שנים, החלה לרוץ בצורה תחרותית ואף זכתה במדליות באליפות ישראל לקדטיות האחרונה במקצים ל-100 ו-200 מ’, בדיוק כמו אחיה.
השיפור הניכר של אפריפה בקיץ האחרון הוא מהמרשימים שנראו בישראל. הוא קבע חמש פעמים שיא ישראלי חדש בתוך חודש וחצי, כאשר את האחרון ספק אם יהיה מישהו שישבור אחריו, במיוחד בגילאים הללו. “זה כמו חלום שהתגשם, זה לא נורמלי בכלל”, אמר לאחר שהבין שניצח את לטסיל טבוגו בשש אלפיות השנייה והפך לאצן הישראלי הראשון שזוכה במדליה באליפות עולם או אירופה עד גיל 20,
התוצאה הנוכחית שלו ממקמת אותו במקום הראשון באירופה השנה, לא רק לנוער, אלא בכלל. ההישג שלו בקאלי יוכל להפוך להישג גדול יותר אם יצליח לזכות במדליה במינכן, 50 שנה לאחר הטבח הנורא באולימפיאדה. למזלו, המעמד לא יהיה לו זר בגלל שהספיק להתחרות במעמדים גדולים עוד לפני כן, כך שהוא מכיר ויודע מה הוא צריך לעשות כדי להיות ברמות הגבוהות ביותר.
מאמנו בינתיים לא מציב מטרות לקראתה ומנסה להוריד קצת את הלחץ מהילד, שכל העיניים יהיו עליו בתקופה הקרובה: “תמיד יש פחד וחששות, אבל כשאני עולה על המסלול זה כדי לטרוף אותו” אומר אפריפה, “אני לא חושב על שום דבר אחר”.
בשנים האחרונות השם הראשון שקופץ לראש כשמדברים על ספרינטרים הוא של יוסיין בולט, שיאן העולם הבלתי מעורער. לכן זה לא מפתיע שבולט הוא גם המודל לחיקוי של אפריפה: “אני מעריץ אותו כספורטאי וגם את הדרך שבה הוא התפתח. הוריו תמכו בו ודחפו אותו לאורך כל הדרך וזה בדיוק מה שקורה עם ההורים שלי”. קשה לדעת מה העתיד של האצן המוכשר, אבל אם תשאלו אותו, הוא יודע בדיוק לאן הוא מכוון, וזה הכי פשוט בעולם: “הוא אגדה, אבל אני לא רוצה להיות כמו בולט, אני רוצה להיות בלסינג”. אז מהיום אל תגידו יוסיין בולט הישראלי, תגידו בלסינג אפריפה הראשון.
בלסינג אפריפה לאחר הזכייה באליפות העולם
