יובל שפונגין, אחד המגנים הימניים היציבים והמוכרים בכדורגל הישראלי ב-20 שנה האחרונות ושחקן שמוכר בעיקר ממכבי תל אביב, החליט להודיע היום (שני) על פרישה מכדורגל באופן רשמי בגיל 35. בעודו תולה את הנעליים, עיקר דבריו היו: “הגוף אמר את שלו, הלב והראש לא השלימו עם זה. מודה למכבי ת"א שאצלה ביליתי את רוב ימיי ולכם האוהדים שהרעפתם עליי אהבה”.
שפונגין סיפר במכתב הפרישה שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו: “טוב, מאיפה מתחילים? עם פתיחת עונת הכדורגל 22/23, הרבה אנשים שואלים אותי איפה אני משחק. אז הרגע ממנו כל שחקן חושש, הגיע. כבר הרבה זמן שאני לא משחק באופן פעיל והבנתי שהרגע הגיע, לא הייתי מסוגל להשלים עם זה. הגוף אמר את שלו אבל הלב והראש לא היו מוכנים לקבל את זה”.
שפונגין המשיך ואמר: “לאט לאט התחלתי להפנים שאם הגוף לא יכול להמשיך לשחק ברמות שאני רוצה, אני צריך לתת לו את המנוחה שהוא כבר דורש. אז לאחר תקופה של התלבטויות, מחשבות, ניסיון להשלים עם המצב החדש והתחלה חדשה (מאמן הגנה בהפועל פ"ת בבוגרים ובמחלקת נוער), הגיע הזמן לסגור את הפרק המשמעותי בחיי ולהכריז על פרישה באופן רשמי”.
“זה הזמן להודות לכדורגל על כל מה שהוא נתן לי. תודה על קריירה מדהימה בנבחרות ישראל, שניתנה לי הזכות לייצג את המדינה שלי. המועדון בו גדלתי, מכבי תל אביב, קריירה חווייתית ומעצימה בחו"ל, תארים אישיים וקבוצתיים. תודה גם על רגעים פחות טובים, פציעות, משברים והפסדים שבזכותם גדלתי וצמחתי. הכדורגל בנה אותי ונתן לי את היסודות למי שאני, ואני הקדשתי את חיי למענו. אני מוקיר תודה על כל רגע בקריירה העשירה הזאת, הרבה מעבר לחלומות שלי. כל זה לא היה קורה כמובן בלי האנשים שעמדו מאחורי ותמכו לאורך כל השנים וחשוב לי להודות להם”.
“תודה ראשונה מיוחדת, שיאריכו ימים לסבתא אהובה ולסבא יחזקאל שבילדותי היה מגיע כל יום ומסיע אותי לאימונים, בלעדיו כנראה שלא הייתי משחק בכלל. תודה לאישתי היקרה שתמכה, ליוותה והקריבה למעני. תודה לשלושת האוצרות שלי שתמיד נתנו לי פרופורציות למה חשוב בחיים והרעיפו אהבה ללא תנאי ושיפוטיות. תודה להורים שלי, לאבא שתמך, ייעץ, ליווה אותי מהרגע הראשון, הגיע לכל מגרש בשביל לראות ותמיד היה אוזן קשבת בשבילי. לאמא שתמכה, דאגה ובעיקר נכנעה ללחצים שלי בגיל 7 להירשם לחוג כדורגל. תודה לאחים שלי ולכל המשפחה שתמיד פרגנו ותמכו”.
“תודה לסוכנים רונן וגלעד קצב ולעידן כסיף על הליווי והדאגה לאורך כל הקריירה. תודה לעורך הדין אפרים ברק שלאורך הקריירה ליווה ודאג לפרטים הקטנים ביותר בחוזים שלי. תודה מיוחדת למועדון שבו גדלתי ‘מכבי תל אביב’, שם ביליתי את רוב ימיי (20 שנה) והרבה בזכותו התפתחתי לשחקן ולאדם שאני. תודה למועדונים ששיחקתי בהם שהעניקו לי עוד חוויות בקריירה ארוכה. תודה לכל אנשי הצוות, העובדים שהיו במועדונים שפגשתי לאורך המסע. תודה ענקית לכם האוהדים שהרעפתם אהבה וכבוד בכל מקום שנפגשנו, מעריך כל אחד ואחת. ותודה אחרונה, בתור אדם מאמין לקדוש ברוך ה' שיושב למעלה, מסדר, דואג ומשגיח עליי ועל משפחתי. מאחל לעצמי דרך חדשה טובה ומלאה באתגרים חדשים!”.
