לפעמים המסורת והניסיון עושים את ההבדל. הן לא היו הקבוצות הכי טובות העונה, רק אחת מהן הוליכה את הטבלה (וגם זה למחזור בודד), אבל מכבי אשדוד ואליצור רמלה - שתיים מהקבוצות הכי מעוטרות בכדורסל הנשים הישראלי - יפתחו החל מהערב (חמישי, 21:00) את סדרת גמר הפלייאוף. שוב.
לא סתם המפגש בין השתיים נחשב כבר שני עשורים לקלאסיקו של הענף. אשדוד ורמלה נאבקו ראש בראש על הצלחת ב-7 מ-10 גמרי הפלייאוף האחרונים ופיתחו יריבות גדולה. הן באופן כמעט קבוע שתי הקבוצות עם התקציב הגדול ביותר ועם הקהל הכי בולט. רק שהשנה הן בעיקר השתרכו מאחורי הפועל ראשל"צ ומכבי חיפה.
הסוויפ העונתי ישפיע?
את הבית העליון סיימו השתיים במקומות ה-3 וה-4 והיו צריכות לגנוב את הביתיות כדי לעלות לסדרת הגמר. בעוד אשדוד סגרה 0:3 חלק על חיפה (שסידר לה הופעה 13 ברציפות בגמר הפלייאוף!), רמלה ניצחה פעמיים בראשל"צ בדרך ל-2:3 דרמטי על מחזיקת הגביע. מה שכן, בעוד אשדוד זכתה למנוחה ארוכה, רמלה מגיעה אחרי מותחן ענק שהסתיים רק לפני שלושה ימים. אגב, למי ששואל, שתי הסדרות האחרונות בין הקבוצות היו חד-צדדיות. ב-2018 אשדוד טיילה עם 0:3, רמלה נקמה כעבור שנה בניצחון זהה.
למרות ששתי הקבוצות סיימו את העונה צמודות בטבלה, החבורה של עדן ענבר מגיעה, לפחות על הנייר, כפייבוריטית לסדרה. היא ניצחה העונה שלוש פעמים את רמלה - בכל המפגשים בין השתיים - כולל 69:87 מוחץ לפני חודש וחצי בקריית מנחם.
ענבר יסתמך על שלוש זרות איכותיות: ויקטוריה ויויאנס, קלסי בון ואליסון הייטאוור, שזכתה באליפות האחרונה של רמלה - בעונת 2018/19 - על חשבונה של אשדוד. אלכס כהן הייתה בחצי העונה הראשונה השחקנית הישראלית הטובה בליגה, אבל נחלשה מעט. הקפטנית מאי דיין בדיוק ההיפך ובחצי גמר הפלייאוף מול חיפה הייתה נהדרת.
"בסדרת גמר, בטח כשאשדוד ורמלה מתמודדות אחת מול השנייה אין פייבוריטיות", טוענת דיין. "זו יריבות ארוכת שנים ומפוארת. שתי קבוצות עברו דרך דומה, עם חילופים שונים וככל שהעונה התקדמה גם המועדונים התחברו. לטעמי, הצלחנו להגיע לשיא בזמן. העובדה ששתי הקבוצות הללו בגמר זה מספר את הכוח שיש להן. מבחינה אישית, מבינה את החשיבות שלי ושל הישראליות בקבוצה. לכל הישראליות יש פקטור מאוד חשוב, כל אחת יודעת את התפקיד והמקום. עכשיו רק צריך לבוא מוכנות".
"בהתחלה לא דיברנו על אליפות"
מנגד, העונה של רמלה הייתה סוג של רכבת הרים. במהלך הסיבוב הראשון היא עוד דורגה במקום השמיני, אבל החליפה שתי זרות וצירפה את פאולינה הרסלר השבדית וקריסטל דיינג'פילד, רוקית השנה ב-WNBA ב-2020. "היו כאלה שחשבו שעוד נרד ליגה", נזכרת הקפטנית נופר שלום. "היו פציעות, שינויים בסגל וגם שיחקנו באירופה. במאני-טיים התעלינו על עצמנו".
אמה קאנון, הזרה היחידה שלא הוחלפה, הפכה לשחקנית הפנים הדומיננטית בליגה ולשירה העליון יש גם את אליסה בארון הנהדרת, שבחודש האחרון קולעת 26 נקודות בממוצע לערב. "הסוד שלנו זה שמדובר בקבוצה", מסכמת שלום. "הרבה זמן לא ראיתי קבוצה שכל הבנות מסתדרות עם כולן, כולן אוהבות את כולן ובלי צביעות. בהתחלה לא דיברנו על אליפות, אבל כמובן יהיה מתוק אם נניף את הצלחת".