אדיבות תאגיד השידור כאן - המשדר הרשמי של כל משחקי מונדיאל 2022
זהו, לכל דבר יש סוף, גם לביטויים, אפילו לקלישאות. החל מהיום אי אפשר להשתמש יותר במשפט "רוקדים על המגרש", הוא שייך מעכשיו רק למשחק אחד. רוקדים על המגרש זה ברזיל מול דרום קוריאה 2022, כי על המגרש היו ריקודי כדורגל וריקודי שמחה, חגיגות אישיות וקבוצתיות כפי שלא נראו זמן רב. הם יצרו הופעה מלאה וברמה אחרת – לא רק מהמונדיאל הזה, אלא כנראה גם בהשוואה לכמה טורנירים קודמים.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
בטח מבחינת החגיגיות. לא נגיד שזה כדורגל מכוכב אחר, אבל בהחלט כדורגל ממונדיאל אחר – הכל יותר קליל, נינוח, מרהיב, קצבי, או בקיצור כיפי. במשך השנים היו לברזיל הרבה נבחרות כיפיות, נעימות לעין, אבל הפעם החבילה כוללת גם שוער על, הגנה מעולה, קישור אחורי מפחיד ואת כל הרוקדים בחלק הקדמי.
אז מה היה שם, מה נכנס לתכניה העשירה? סלסה של ניימאר, שסובב בני זוג מתחלפים, פלוס שני שומרים קוריאנים יחד, פלוס את השופט, כאילו הוא מדריך בחוג. ריקודי שורות של ויניסיוס, ניימאר, פאקטה וראפיניה אחרי שערים. בלט של אליסון, כולל קפיצת גרנד ז'טה. איכשהו השתחל צעד תימני של רישרליסון, על רגל אחת, בתוספת הקפצת כדור. סמבה כמובן, זה תמיד, וגם פוגו על הכובש בחגיגות, ואפילו ריקוד הציפורים המאוס לא היה כזה מאוס כשביצע אותו המאמן צ'יצ'ה. הכל באנרגיות של טראנס כי זו נבחרת של טראנס – מהפנטת – שבסוף יכולה בכלל לסיים את המופע עם ריקודי עם, של עם שלם.
לפעמים זה היה נראה כמו הופעה של אחת מלהקות הבנים המצליחות בהיסטוריה, מהסוג שמחברות שירה וריקוד יחד. ברזיל הספיקה להוציא במחצית אחת להיטים כמו "בומבה מהאוויר" (פאקטה), "סובב אותי" (ניימאר), "ערב של הקפצות" (רישרליסון) ועוד. זו לא להקה של שיר אחד, גם לא אלבום אחד, ובברזיל לא רוצים אלבום פלטינה אלא גביע זהב.
3 צפייה בגלריה
כמו הופעה של אחת מלהקות הבנים המצליחות בהיסטוריה. שחקני נבחרת ברזיל חוגגים
(צילום: AP)
מחיאות הכפיים עם השריקה לסיום המחצית הראשונה, בה נגעו 4 כדורים ברשת, היו חזקות יותר ממה שהרגישו אצטדיוני קטאר גם בסיומי משחקים דרמטיים. אוהדי ברזיל, אגב, הגיעו סוף סוף במספרים לקטאר, לא רק השחקנים שלהם. יש בנבחרת הזו, בברזיל הנוכחית, איזה ווייב מיוחד, כזה שמדביק גם את מי שמסביב. אלא אם אתה שחקן של היריבה.
זה היה המשחק אחרון באצטדיון 974, אצטדיון המכולות שיפורק עכשיו וייבנה מחדש במקום אחר. גם ברזיל פירקה, אולי לא למספר תלת ספרתי של חלקים, אבל בראיית כדורגל המחצית הראשונה כללה 4 חלקים שהרגישו כמו 40. קאסמירו, למשל – בעצם אולי לא "למשל" כי קאסמירו יש רק אחד – פירק בדרכו שלו. לא בשערים, הוא חילץ מהקוריאנים כדורים תוך עמידה רפויה. הוא כל כך טוב שלא נאלץ תמיד להשקיע.
כך, באחד המשחקים השמחים שנראו זה שנים בכדורגל נבחרות, הגיעה ברזיל בפעם השמינית ברציפות לרבע גמר מונדיאל. השלב הזה הוא המינימום שלה, מכאן דברים רק מתחילים.
במחצית השנייה פתחו האוהדים דגל פריסה עם דמותו של פלה ואיחולים לבריאותו. לא משנה היכן צפה במשחק, אולי בבית החולים, פלה ודאי אמר לעצמו שלפחות במשחק הזה - בטח במחצית הראשונה - מדובר בנבחרת שנראתה כמו הגדולות ביותר, כולל אלה שלו. גם רונאלדו, קאפו, ריבאלדו ורוברטו קרלוס - שישבו ביציע והיו חלק מנבחרת רוקדת אחרת, יכולים לומר זאת.
במשך שנים נוהגים לתאר את הכדורגל הברזילאי עם המילים ז'וגו בוניטו – הכדורגל היפה – אבל אולי, לפחות כרגע, צמד המילים הוא רק חלק מהסיפור של הסלסאו גרסת קטאר. ברזיל יפה, יפהפיה, אבל לומר עליה רק את זה יכול לגרום לעוול מסוים. היא יפה ועוצמתית, במידה שהקרואטים, היריבים ברבע הגמר, יכולים להתחיל לפחד.
