מלבד קצב הסמבה של ההחתמות במכבי תל אביב, ישנן עוד כמה מעניינות ביורוליג שמציתות את הדמיון על מה שמסתמנת כעונה תחרותיות נוספת ביורוליג, שמאז המעבר לליגה אחת גדולה הפכה לאחת מאפשרויות הצפייה המובילות עבורי חובבי הכדורסל הישראלים.
להלן 5 ההחתמות המשמעותיות ביותר וההשלכות שלהן:
ווילבקין בפנרבחצ'ה
פנר, קצת כמו מכבי, הולכת על סוג של רי-בילד אחרי העונה הכושלת שחוותה אשתקד. דה קולו נפצע באמצע העונה והשאיר את המפתחות בידיים הלא בטוחות של פיירה הנרי, שהתגלה כאחד שמתקשה לסחוב קבוצת יורוליג עם ציפיות גבוהות על הגב (ההבדל בין פנר לבין באסקוניה). הקיץ דה קולו כבר עזב, יחד עם וסלי והשאיר לטורקים, יחד והמאמן החדש איטודיס הרבה תקציב ומקום לחלומות חדשים.
ווילבקין אמור להיות הפרנצ'ייז פלייר בעונה הקרובה. התפקיד שלו יהיה זהה למה שהיה ביד אליהו - ליצור מהפיק־אנד־רול ולצאת מחסימות לקליעה, ההבדל מתקופתו במכבי הוא שזה הדבר היחיד שהוא יעשה. בלי לרכז ובלי לשחק 38 דקות ולסיים עם התכווצויות ברבע האחרון.
מכבי התנדבה לשלם לפנר שכר לימוד של 3.5 שנים (נוציא את חצי עונת וולטרס) והשנייה הבינה שנדרש רכז איכותי לצד ווילבקין וכרגע נמצאת במגעים מתקדמים עם קלאת'ס.
פנר החדשה, שהולכת לסגנון אתלטי ופרוע בקו הקדמי עם ג'קירי ומוטלי, אבל אינטיליגנטי ומוכשר בקו האחורי - מסתמנת ככזו שלא מאיימת בכאילו על השמינייה, אלא ככזאת שבאמת תהיה שם.
ז'יז'יץ' באנאדולו
היכולת של אנאדולו להשאיר את לארקין ומיצ'יץ' נכון לעכשיו, יחד עם שני הצירופים הענקיים של קלייבורן וז'יז'יץ', הופכת אותה אוטומטית לפייבוריטית לזכייה בטרי-פיט. הסיבה שבחרתי להתייחס דווקא לז'יז'יץ', על הנייר שחקן יורוליג פחות מוביל מקלייבורן, היא שאנאדולו הרגילה אותנו שכל עוד הכדור בידיים של הקו האחורי שלה, הכל פנטסטי.
בובואה רגע במקום לארקין או סימון רגע במקום מיציץ', הכל בשליטה. תוסיפו למשוואה הזאת עוד קלייבורן אחד שיוצר, ומאזן הכוחות השתפר אך נשמר איכותי מאוד. הבעיה התחילה ברגע שמפלצות אירופה גברו על פלייס (הגנתית), דאנסטון (התקפית) ומוארמה (תודעתית). ברגע שבו ייכנס לרוטציה סר ז'יז'יץ' ויידע לעשות שתי פעולות פשוטות וחשובות (לקחת הרבה ריבאונדים בכלל ובהתקפה בפרט, ולסיים באחוזים גבוהים כל מה שקורה ליד הטבעת), יווצר מצב שבו גם כשהקו האחורי מפשל יש על מי לסמוך ויש מי שיתקן מקדימה.
נוסיף שארגין מחפש גם 4 עם קליעה שיעניש הגנות שמצופפות על הכוכבים (שמועות על טריי תומפקינס). צעדים משמעותיים של אנאדולו בדרך להיות סופר-טים ללא נקודות חולשה.
סאטרונסקי בברצלונה
שאראס אמר תודה ושלום מקלאת'ס המוגבל והחתים 2 מטרים של צ'כי כל יכול, סאטורנסקי. הוא אמר תודה ושלום לברנדון דייויס שהתקשה לציית לו והחתים 2 מטרים ו־15 סנטימטרים של צ'כי כל יכול. ברצלונה עם תיקונים קטנים בסגל התחזקה והידקה למקסימום את היכולת ליישם בדיוק מופתי את הוראותיו של שארונאס (כמובן שזה לא אומר שנראה לרגע זיק של שביעות רצון).
אנחנו נראה אלמנטים מעניינים של חילופים בפיק־אנד־נרול, כשסאטורנסקי יוכל לשמור על גבוה, ו־וסלי יוכל להקשות על גארדים עם הרגליים היחסית מהירות לעומת הגובה שלו. אנחנו נראה אזורית חונקת עם 5 שחקנים עם משוטים במקום ידיים שנותנים תחושה שאין אפשרות להיכנס לצבע.
אנחנו נראה את סאטרונסקי כיוצר שני ליד מירוטיץ' (במקומו של דייויס) כשהוא ייקח כל גארד שהוא רוצה לטיול בפוסט וניהול המשחק משם. כרגע נדמה שבארסה ואפס פתחו פער נוסף משאר קבוצות הליגה עם החתמות מעטות ומדויקות, כמעט כירורגיות - אבל ביורוליג כמו ביורוליג הנבואה ניתנה לשוטים.
ברנדון דייויס במילאנו
ברנדון דייויס הוא אחד השחקנים הכי אנדרייטדים ביורוליג. הוא שיחק מעט דקות ביחס לכישרון שלו העונה בברצלונה, כששאראס העדיף הרכבים גרזניים עם שאנלי וסמית' ב־5. דייויס הוא אחד הגבוהים היחידים, אולי לצד ג'ורדן מיקי ומוסטאפה פאל, שיודעים לייצר עם הגב לסל ביורוליג, בעידן בו רוב הקבוצות מסתמכות (אולי בלית ברירה) על גארדים יוצרים וגבוהים קפיציים שחוסמים להם. הפרויקט של מילאנו תקוע כבר כמה שנים. אפשר לעשות להם אנלוגיה לפריס סן ז'רמן בכדורגל – טובים לליגה (על אף שגם שם מפסידים אליפויות לכל מיני בולוניות וליליות) אבל אין להם את המשהו הזה בשביל ללכת עד הסוף באירופה.
המצב הזה נוצר בגלל בניית קבוצות לא מאוזנות שרוב השחקנים בהן הם עם אוריינטצייה של סקורר. ניקח לדוגמה חמישייה של דילייני, טרוי דניאלס, שאבון שילדס, ניקולו מלי וקייל היינס ונגלה שכולם רוצים נקודות אישיות על הלוח מלבד...קייל היינס. ועכשיו גם הוא הולך צעד אחורה לקראת הסקורר הנוסף - מיסטר דייויס. על אף שהחמאנו לדייויס וליכולות המגוונות שלו, המעבר הזה ממשיך את הקו של מילאנו בשנים האחרונות – שפיכת כסף על סקוררים ולא ברור כרגע מה עשוי להשתנות. בהצלחה למסינה.
לורנזו בראון במכבי ת"א
כמובן שלא נסיים בלי קצת מכבי. לורנזו בראון היה בעונה האחרונה טופ 3 בעמדה הכי עמוסת כישרון באירופה - עמדת הרכז, לצד מיצ'יץ' ומייק ג'יימס (לארקין שיחק יותר כ־2). לפי הדיווחים - מכבי החתימה אותו בשכר רעב ביחס לכישוריו, מיליון דולר לעונה, בעוד ששאר הרכזים המובילים באירופה: –קלאת'ס, צ'אצ'ו, דה קולו, סלוקאס ושבד - מרוויחים לפחות 2 מיליון דולר לעונה. הגניבה הזו איפשרה לה לצרף גם את בולדווין באותו סכום ואולי 2 מצוינים עדיפים על מצוין אחד (לורד סקוטי). בראון אמור לרפא כל כך הרבה פצעים פתוחים בצהוב. את פצע הרכז הטהור החסר. פצע חוסר השליטה במשחק. פצע הגארד הנמוך שלא יכול להתמודד בהגנה עם שחקנים פיזיים. פצע הכוכב שיכול לחשוב גם קליעה וגם מסירה ברמה גבוהה זהה.נדמה שעודד קטש בנה קבוצה שהמנטרה העיקרית שלה הייתה להיות מסוגלים להחליף על כל דבר בהגנה.
קבוצות יורוליג טובות חיות ונושמות מפיק־אנד־רול חכם שיודע להוציא את הגבוה הכבד החוצה וללכוד את הגארד הנמוך בפנים, וממצבים מוכרים בצהוב, בהם ז'יז'יץ' מוצא עצמו מבולבל באזור קו העונשין ומתלבט אם לצאת לגארד ולמנוע קליעה או לסגת אחורה ולא לקבל הלי-אופ על הראש.
קבוצות טובות ניצלו כל הזדמנות להעניש את הגנת הפיק־אנד־נרול החלשה של מכבי, אבל ברגע בו בולדווין יכול לשמור על ג'קירי וניבו יכול לשמור על קלאת'ס או בראון יכול לשמור על דייויס, ופוית'רס יכול לשמור על דילייני – למכבי יש הרבה מה להציע בהגנה.
זו גם הסיבה שעודד לא רצה גבוהים 2.15 שלא יכולים להזיז רגליים, והעדיף סנטרים נמוכים אך חזקים. ההימור שלי שבראון הולך להפוך לסמל צהוב שהאוהדים לא יהיו מוכנים לוותר עליו, ומה יקרה משם עם הקבוצה של המדינה?
רק אלוהי היורוליג ידעו לומר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
