ישנם ענפים רבים שיכולים לטעון בצדק שאין סיבה טובה לכך שהם מחוץ לתוכנית האולימפית. למה טאקוונדו כן ואיגרוף תאילנדי לא? למה הוקי דשא כן ולקרוס לא? למה בדמינטון כן וסקווש לא? היעדר כוח פוליטי של ראשי הענף וצבירת מומנטום בתקופות נכונות יצרו את ההפרדה המלאכותית, שגורמת לכך שבחלק מהמקצועות צופים מיליארדים במהלך המשחקים האולימפיים, וחלק אחר נדחק אל משחקי העולם, תחרות הענק שמתקיימת גם היא מדי ארבע שנים, ומארחת את הענפים הלא-אולימפיים. הגרסה הנוכחית נפתחה ביום חמישי באלבמה.
עכשיו תשכחו את כל מה שכתבנו בפסקה הראשונה. משחקי העולם הם גם הבית של כמה הזיות מטורפות, ענפים שהם התוצאה הביזארית של אדם שאמר לעצמו "מה יקרה אם...", ואיכשהו זה תפס תאוצה. האמת היא שהרבה יותר כיף לצפות בהם מאשר בכמה מהענפים האולימפיים, אבל הם נמצאים בדיוק במקום בו הם צריכים להיות. ומי שאוהב את הענפים האלה - ויש המונים ברחבי העולם - יודע להעריך אותם. הנה כמה מהיציאות המופרעות ביותר שיש בהן תחרות אמיתית במשחקי העולם.
כדורמים בקאנו
ענף הכדורמים, שהוא דווקא כן אולימפי, נחשב לאלים במיוחד, בעיקר בגלל כל הדברים שאתם לא רואים: המכות והבעיטות מתחת למים, האגרסיביות והפיזיות. אבל זה כלום לעומת הרגע בו הקאנו נכנס לתמונה.
חמישה שחקנים בכל קבוצה, המטרה היא כמובן להכניס את הכדור לשער היריב, אבל השאר זה קרקס מימי מטורף: הוא נפתח כאשר שחקן מכל קבוצה חותר במהירות אל עבר מרכז המגרש (לא נערך רק בבריכה, גם בגוף מים פתוח) כדי להגיע ראשון לכדור. התוצאה במקרים רבים היא שהשחקן שאיחר מקבל לחזה את החרטום של הקאנו היריב. הפיצוצים לא נגמרים שם, לכן הקסדת וציוד המגן. המשוט הוא חלק בפעיל במלאכת הכיבוש, אך השער שונה ממה שאתם מכירים: הוא מוגבה 2 מטר מעל המים, ואפשר לכבוש גם בהקפצות יפות. גרמניה, אגב, היא השליטה בענף.
(בא לכם לשחק בכדורמים בקאנו?)
מרוץ רחפנים
במשחקי העולם מגדירים זאת כ"ספורט אווירי", ענף הכולל גם תחרות בצניחה דרך מסלול מכשולים, וזו תהיה הפעם הראשונה בה מרוץ הרחפנים המגניב בטירוף ייכנס למעגל המשחקים. היופי הוא שבעיקרון, מדליסט הזהב יכול להיות אדם בלי יותר מדי כושר גופני או יכולת ספורטיבית – הוא רק צריך להיות מומחה בהטסת המכשיר.
המתחרים מכוונים את הרחפן שלהם בעזרת שלט, אחד בכל פעם, ומטיסים אותו במסלול מאתגר, מלא פניות ועיקולים. המטרה פשוטה: להיות האיש שהביא את הרחפן שלו לקו הסיום בזמן המהיר ביותר.
(מרוץ רחפנים, לא מה שחשבתם)
החלקה אמנותית בגלגיליות
בקיץ, אירופה מלאה בתחרויות המשונות של קפיצות סקי על דשא, הגרסה היבשה על הגבעות שהשלג עזב אותן למספר חודשים. הם כ"כ אוהבים את זה, שגם הווריאציה הזו מושכת קהל ועניין. כאן אנחנו מקבלים את המקבילה לכך בהחלקה האמנותית – במקום קרח ומחליקיים, פרקט של תיכון וסקטים.
האמת היא שבמדינות כמו שלנו, בלי יותר מדי זירות החלקה, זה פיתרון חביב ביותר. כל מה שאתם אוהבים בהחלקה על הקרח, כולל מוזיקה, תרגילים ואפילו לבוש נוצץ, רק לאט יותר ועם פחות סלטות וקפיצות (למרות שהנפילה כואבת גם שם וגם על הקרח). האווירה בתחרות הזו קצת יותר נגישה ועממית.
(בחזרה לאייטיז: החלקה אמנותית בגלגיליות)
משיכת חבל
כן כן, בימים המוקדמים של העידן האולימפי המודרני, זו הייתה תחרות רשמית במשחקים. מאז היא נדחקה לאחור, אבל התקבלה בברכה באכסנייה החדשה. היינו אומרים "אתם בטח מכירים את החוקים", אבל משום נראה לנו שבשנות האלפיים ילדים ביסודי כבר לא עושים את זה בשלב זה או אחר. אז הנה החוקים: תמשכו את החבל חזק יותר מהקבוצה השנייה.
יש עוד כמה נקודות חשובות - אסור לרדת לאדמה לזמן ממושך, אסור להוריד את המרפק מתחת לברך, וישנן הגבלות משקל: במשחקי העולם, למשל, כל קבוצה יכולה לכלול עד שמונה מושכים, אבל משקלם הכולל לא יכול לעבור את 640 הק"ג בתחרות הגברים, 540 בנשים, ולראשונה תיערך תחרות מעורבת בה המשקל לא יעבור את 580 הק"ג.
(כמו פעם: משיכה בחבל)
ניווט
זה נשמע כמו הענף שהכי כיף להתחרות בו והכי מייאש לצפות בו, אבל ברגע שנכנסים לזה מתחברים במהירות. זו לא חבורה של גמלאי מועדון רוטרי המקומי שעושים את זה במשך שעה לפני המנגל ביער בן שמן, אלא ענף שמשלב מחשבה מהירה, אינטליגנציה וכושר גבוה.
המשתתף מזנק עם מפה קטנה ומצפן, וצריך לעבור בריצה מסלול מפרך דרך יער ועם עליות ומורדות ולהגיע בזמן המהיר ביותר. כפי שמדגישים בענף, המסלול המהיר ביותר אינו בהכרח הקצר ביותר, וכאן נכנס השיקול של הספורטאי והבנת תוואי השטח (ותזכרו גם שהוא קורא את המפה תוך כדי ריצה). בנוסף, בדרך מחויבים לעבור נקודות ציון. התחרות נערכת במקצה ספרינט קצר, מקצה מרחק בינוני, ותחרות מעורבת קבוצתית.
(צפו: כך מתחרים בניווט)
הצלה
טה טה טה טה טה טה טה טה טם. הפתיח האלמותי של משמר המפרץ. שם למדנו להתאהב במקצוע האצילי הזה. במשחקי העולם מצאו דרך להפוך את הצלת החיים לעניין תחרותי, ונרגיע מראש – כדי שאף לא יתבלבל, אפילו בתיאור של המקצים מצוין במפורש שמדובר בהצלת בובות. זה לא שיש מתנדבים שלא יודעים לשחות ומעיפים למים.
במקצה נשיאת הבובה, למשל המתחרה שוחה בריכה אחת לבדו, צולל לקרקעית כדי לקחת את הבובה ואז שוחה איתה לצד השני; במקצה הגרירה המתחרה מזנק עם סנפירים ומצוף, משלים בריכה, מחבר את הבובה למצוף ואז גורר אותה לקו הסיום; יש גם מקצה עם מכשולים שצריך לצלול מתחתם בבריכה ותחרות שליחים.
(צפו בתחרות ההצלה)
אולטימט פריזבי
הדרך הטובה ביותר לתת בסיס כלשהו לענף היא לחשוב על לקרוס, לדוגמה, מקצוע בו מביאים את הכדור לנקודת המטרה או לשער דרך התמסרות. רק שפה אין כדור, רק פריזבי, מה שמייצר מהלכים יפהפיים.
זה לא פריזבי כמו בפארק או בחוף. כדי לברוח מהשומר אתה חייב לבצע זינוקים מדהימים ותפיסות בלתי אפשריות, וחובה לשלוט לחלוטין בכלי ולדעת איך לשגר אותו בכל תנאי מזג האוויר כדי שיגיע ליד של החבר לקבוצה. אם במקרה יהיה מתחרה שלא ממש יודע מה הוא עושה, אל תתפלאו אם תושבי בירמינגהאם, אלבמה, יתחילו לשיר בתקופה הקרובה במקום מזי כהן: "אתמול בצהריים שכבתי במיטה / צלחת מעופפת במרפסת נחתה".
(מחלקים על זה מדליה: אולטימט פריזבי)
פורסם לראשונה: 07:10, 09.07.22
