"מריו גצה הוא אדם גדול". זהו המשפט הבולט בהודעה שהוציא מיכאל זורק, המנהל המקצועי של דורטמונד, שבה נמסר כי הקבוצה תיפרד מהכוכב בסיום העונה, ארבע שנים לאחר שחזר אליה מבאיירן מינכן ועשר שנים לאחר שעלה במדיה לבוגרים לראשונה. לא "שחקן גדול", אמר זורק על מי שבעבר זרח במדי הקבוצה והעונה פתח רק חמש פעמים בהרכבה - אלא אדם גדול.
לפי זורק, ההחלטה להיפרד בקיץ הייתה "מתוך הסכמה הדדית ונעשתה עם הרבה כבוד". אבל האמת היא שאחרי שההודעה יצאה, מבט על הבעות הפנים של גצה על ספסל קבוצתו במהלך הניצחון האחרון 0:2 על וולפסבורג, גילה תסכול, אכזבה ומרמור - גם עם המסכה שכיסתה את רוב הפרצוף. זה בלט במיוחד לאחר החילוף האחרון של הקבוצה, כשהבין שהוא לא נכנס למשחק למרות חימום ממושך על הקווים. לא פחות מחמישה חילופים, המקסימום המותר, ביצע המאמן לוסיאן פאברה, ועדיין לא מצא לגצה מקום על הדשא. האיש שנדמה שנמצא בסביבה כבר נצח, אך הוא עדיין לא בן 28, נראה היה ברגעים האלו כמו אדם זקן ועייף.
פרק ראשון - ילד הפלא של דורטמונד
גצה גדל בדורטמונד מגיל שמונה ובמדיה הפך לכוכב ענק. כבר כשהיה בן 17 הוא רשם חמש הופעות ראשונות בבונדסליגה, בעונת 2009/10. אלו היו אומנם רק 41 דקות מצטברות כמחליף, אבל הן נתנו הצצה למה שהפך בעונה הבאה להתפוצצות מדהימה עם תפקיד מרכזי במערך של יורגן קלופ, שישה שערים ולא פחות מ-15 בישולים כאשר האליפות חזרה אל הזיגנל אידונה פארק אחרי שמונה עונות שחונות.
גם את 2011/12 הוא פתח מצוין, עם שער ושני בישולים במחזור הפתיחה, אבל בינואר אובחנה אצלו שחיקת סחוס בירך, פציעה שגרמה לו להפסיד את מרבית העונה. הוא חזר לשחק רק בשלושת המשחקים האחרונים של האליפות השנייה ברציפות.
בבאיירן מינכן כבר סימנו בשלב הזה את הנכס הגדול הבא של דורטמונד עליו יניחו יד, עוד לפני רוברט לבנדובסקי. 2012/13 עמדה להיות העונה האחרונה שלו במדי דורטמונד - לקדנציה ההיא. גם במהלכה הוא סבל מפציעות שריר מסוגים שונים שמנעו ממנו לסיים את העונה. מבחינה רפואית, הכתובת הייתה כבר על השריר, אבל לא הרתיעה את הבווארים, שדהרו עם יופ היינקס לטרבל מטורף - כולל אליפות בפער היסטורי של 25 נקודות מהקבוצה של גצה, שיועד להיות הנדוניה לפפ גווארדיולה כשזה ייכנס לתפקיד.
גמר ליגת האלופות של אותה עונה הפגיש בין שתי הגדולות של גרמניה, זמן רב אחרי שהאליפות המקומית כבר הוכרעה. הידיעה על מעבר של גצה כבר התפרסמה, ולרוע מזלו - או למרבה מזלו - הוא נאלץ לצפות במשחק מהיציע בוומבלי. המצלמות התמקדו בו פעמים רבות לאורך המשחק ולאף אחד לא היה ספק איפה נמצא הלב שלו - וזה לא היה במקום שבו נמצא הכסף. זה נגמר ב-1:2 דרמטי לבאיירן עם גלגול הכדור ההוא של אריין רובן שנמשך נצח לפני שעבר את הקו. גצה נראה מאוכזב, וכמו גווארדיולה, גם הוא, אז בן 21 בלבד, הבין שהוא מגיע לקבוצה שזכתה בהכל בלעדיו - ולמעשה אין לה לאן להשתפר. 38 מיליון אירו שילמה באיירן לדורטמונד על השחקן שרק באותה עונה האריך חוזה והצהיר שהפרויקט של הקבוצה שלו עוד רחוק מסיום ושהוא משתוקק להיות חלק מההתפתחות. אז הצהיר. במסיבת סיום העונה שנערכה למחרת בלונדון, עליה קלופ לא ויתר למרות האכזבה, גצה כבר נראה בודד.
פרק שני - היהלום היקר של באיירן
בליגה, באיירן המשיכה בעונה הראשונה של פפ וגצה באותה מגמה בדיוק: 90 נקודות, רק אחת פחות מבעונה הקודמת, הבטחה מוקדמת מאוד של האליפות והפסד ראשון עמוק לתוך העונה, במחזור ה-29 אחרי שהאליפות כבר הובטחה. הביקור בדורטמונד נקבע ל-23 בנובמבר, האוהדים הרעישו עולמות בבוז, אבל באיירן וגצה דאגו לטשטש את השאלה אם הוא עצמו היה מוקד הרעש, או היכולת הרעה של הקבוצה הביתית: 0:3 מוחץ בזיגנל אידונה פארק, כשגצה, בתפקיד מספר 9 המזויף המפורסם של פפ, כובש את הראשון.
בסך הכל היו לו בעונה ההיא עשרה שערים ותשעה בישולים ב-27 משחקים, מספרים מרשימים גם אם הוא היה חלק מקבוצה שהפגיזה 94 שערים. בליגת האלופות הוא קיבל פחות קרדיט ובכל אחד משני המשחקים הכי מכריעים של העונה, חצאי הגמר מול ריאל מדריד, הוא שיחק רק 18 דקות, שותף זוטר במפח הנפש של ההפסד הכפול - 1:0 בחוץ, 4:0 מהדהד בבית.
פרק שלישי - שבע דקות בגן עדן: "תראה לעולם שאתה טוב ממסי"
אלמלא האופן המרהיב בו הסתיים, מונדיאל 2014 נראה היה כהולך במסלול שמסמל באופן מדויק מהלך כל הקריירה של גצה עד היום: הוא הצטיין בשלב הבתים, אחר כך הדקות הלכו ופחתו בשלבי ההכרעה ובגולת הכותרת של הטורניר, ה-1:7 ההיסטורי על המארחת ברזיל בחצי הגמר, גצה לא שיחק אפילו דקה. אבל אז יואכים לב החליט לשלוף אותו מהספסל בגמר מול ארגנטינה.
בדקה ה-88, במצב של 0:0, המאמן קרא לו אליו ואמר לו: "לך, תראה שאתה יותר טוב מלאו מסי, שאתה יכול להכריע את גמר גביע העולם". גצה שמע, הפנים, וכמו חייל טוב - ניגש לבצע. בדקה ה-113, שבע דקות לסיום ההארכה, הוא קיבל מאנדרה שורלה כדור ברחבה, עצר על החזה ותוך כדי נפילה שלח וולה בחצי גובה ברגל שמאל, החלשה שלו (אבל החזקה של אתם-יודעים-מי), לפינה הרחוקה ולרשת. סיומת אגדית לגמר משעמם: סופר-מריו החזיר את גביע העולם לגרמניה אחרי 24 שנים.
פרק רביעי - אוי, השריר
יכול להיות שהאופוריה יצקה חומר על טבעי לתוך העורקים שלו, כי העונה שלאחר מכן הייתה היחידה בקריירה שלו שבה הוא לא סבל מאף פציעה, לפחות לא כזו מוצהרת - והוא שיחק בה ב-32 משחקים, כבש תשעה שערים ובישל ארבעה, זכה בעוד אליפות - רביעית שלו בחמש שנים ושוב יכול היה לראות את עצמו בדרך למעלה. אבל אם הגמר ההוא גרם לו לחשוב שהוא גדול מהחיים, הגיע הגוף הבוגדני שלו והראה לו שהוא, למעשה, קטן מהם.
רק 14 משחקים במדי באיירן היו לו ב-2015/16, שבשבעה בלבד מתוכם הוא השלים 90 דקות. עוד אליפות קלילה עברה בלי שהוא מהווה בה בורג משמעותי. כשגווארדיולה עזב, זה היה גם הסימן לכך שהגיע הזמן לחזור הביתה עבור גצה. הבעיה עם העניינים האלו היא שלכל מקום שאליו תלך, אתה לוקח איתך את עצמך. תמיד.
בדורטמונד הסכימו לקבל אותו בחזרה, ושילמו עליו כ-20 מיליון אירו, קצת יותר מחצי ממה שקיבלו עליו. אבל במרץ 2017, עמוק לתוך עוד תקופת היעדרות ממושכת, התברר שגצה סובל ממיופתיה, בעיה רפואית כרונית בשרירים שמונעת מהם "להתנהג" כפי שהם אמורים, והיא ככל הנראה הסיבה לריבוי הפציעות שלו. הוא ישב בצד עד לסיום העונה, ולמעשה, אפשר לומר שמאז לא חזר לעצמו. את העונה הבאה, 2017/18, הוא פתח בריא כביכול, אבל רשם בה רק שני שערים וארבעה בישולים ב-23 הופעות. דורטמונד דישדשה וסיימה רביעית. בעונה שלאחר מכן, בה היא הייתה הכי קרובה לערער על שושלת שבע האליפויות הרצופות של באיירן, גם אם שוב פיספסה, הוא נתן תקווה עם יכולת טובה, שבעה שערים ומספר זהה של בישולים.
ואז הגיעה העונה הנוכחית. ואולי יותר נכון לומר: אז הגיע יוליאן ברנדט. הקשר המבריק בן ה-24 נמצא במרכז המכונה המשומנת של פאברה שאיבד את האמון בגצה, והקבוצה נראית נהדר בלעדיו. ברנדט הולך ומתגלה כדבר האמיתי, זה שגצה לא הצליח להפוך להיות באופן עקבי לאורך זמן, וביום שלישי בקלאסיקר הוא יהיה כנראה, שוב, הסיבה לכך שכבר-לא-סופר-מריו לא יקבל דקות ולא יקבל הזדמנות לפצות את האוהדים שיצפו במשחק העונה מהבית - עם מתנת פרידה שתעיר את מאבק האליפות.
לא ברור עדיין מה תהיה הכתובת הבאה שלו. יש מי שטוען שיוליאן נגלסמן של לייפציג רוצה אותו, אבל השמועות הסקסיות ביותר מדברות, איך לא, על ליברפול. אולי קלופ, האיש שאצלו גצה נולד בפעם הראשונה, יהיה זה שאחראי גם על הלידה מחדש שלו.
