כשמתן אדלסון רכש את הפועל ירושלים, ההנחה הייתה שהמהפכה בכדורסל הישראלי תתרחש בעיר הבירה. ואז הגיע עופר ינאי, ושינה את סדרי העולם החדש שבעצם עדיין לא הספיק להיווצר. בעוד שהעונה הקודמת הייתה טבילת האש של שני הבעלים החדשים, לכולם היה ברור שהקיץ הזה ייראה אחרת לגמרי. חובבי הכדורסל היו סקרנים לדעת מי יוציא את הכסף הגדול, מי ינחית שחקנים מהשורה הראשונה, מי תלך הכי בגדול – מכבי ת"א, הפועל ת"א או הפועל ירושלים.
התשובה, בענק, היא הפועל ת"א. בעוד שמכבי בעיקר סותמת חורים ומשתדרגת אולי בעמדה אחת (ווניין גבריאל במקום ג'וש ניבו), והפועל ירושלים רוכשת שחקני יורוקאפ, ינאי יוצר במועדון שלו תמהיל של שחקני NBA ושחקני יורוליג, בסכומים שלא היו מוכרים עד היום בישראל.
זה התחיל עם ג'ונתן מוטלי, שחקן יורוליג וכזה שהיה בקבוצה גדולה, שישתכר 1.5 מיליון דולר בעונה. מוטלי אולי לא כוכב יורוליג, אבל אם ישחזר את יכולתו מלפני כמה שנים הוא יהיה נכס. איש וויינרייט, שירוויח 750 אלף דולר, הוא כבר שחקן NBA, עם גוף של שחקן NBA. הפיזיות הזאת תהיה מפתח בשלבים המאוחרים של היורוקאפ, שם כבר פוגשים קבוצות שמשחקות כדורסל הרבה יותר אגרסיבי מזה שאליו מורגלים בארץ. תוסיפו לאלה את בן בנטיל, שחקן יורוליג, לא בכיר אמנם, אבל בכל זאת אחד שהיה ברמות הגבוהות; את ג'ו רגלנד, שמבחינת היכולת הוא כנראה שחקן שיכול היה להשתלב ביורוליג; וזה כבר סגל מרשים, בעיקר כשכל אלה מצטרפים לבסיס ישראלי טוב שהיה שם ממילא, לנועם יעקב שטעם יורוליג, למרקוס פוסטר וגיא פלטין שהגיעו, ולזר גבוה שעוד צריך לצרף.
אבל עם כל הכבוד לכל אלה, להביא לארץ את פטריק בברלי זה כבר עניין מסוג אחר. ראשית, הוא עומד לקבל סכומים עצומים. זה יתחיל ב־1.8 מיליון דולר בעונה, אבל אם הפועל תעפיל ליורוליג הוא ירוויח עוד מיליון. משכורת הבסיס שלו היא השנייה בגובהה ששולמה אי פעם לשחקן בישראל, אחרי ה־2.5 מיליון דולר שקיבל קרלוס ארויו ממכבי ת"א. אחרי בונוסים, שאותם הפועל כמובן תשמח לשלם, הוא יהפוך ליקר ביותר אי פעם, ובהפרש ניכר מהאחרים.
קודם כל שחקן הגנה
האם הוא שווה את זה? צריך להתייחס לסוגיה הזאת ברמת המאקרו וברמת המיקרו. מבחינת התמונה הגדולה, עופר ינאי פועל בצורה חכמה. הסיכוי היחיד של עוד קבוצה ישראלית להגיע ליורוליג הוא זכייה ביורוקאפ וקבלת מקום באופן אוטומטי. מצד שני, השאלה היא האם ינאי יוכל להחזיק מעמד בכזה היקף השקעה אם הוא לא עולה מיד ליורוליג, או שהכל יקרוס בקול תרועה רמה. כבר זכורים לנו בעלי קבוצות, בעיקר בעולם הכדורגל, שהגיעו, השקיעו הון בשנים הראשונות, ואז נעלמו. ובכל זאת, ינאי מבין היטב את העיקר: חייבים להגיע ליורוליג כדי להפוך למועדון שיש לו משמעות אמיתית מעבר לזירה המקומית. דשדוש מתמשך במסגרות המשניות לא נותן כלום.
שאלה יותר מורכבת היא האם בברלי הוא הדבר הכי טוב שאפשר להשיג בסכומים האלה. גם כאן, התשובה לא פשוטה. ראשית, הוא כבר בן 36. זה גיל שבו לא מעט שחקנים מאבדים את המהירות שלהם. כשמדובר בכאלה שהמשחק שלהם מבוסס על התקפה, זה אסון. אבל בברלי הוא קודם כל שחקן הגנה, מנהיג, ורק אחר כך יצרן נקודות. הוא יספק לקבוצה קשיחות הגנתית מהסוג שאין רבים שיכולים לתת. בנוסף, בברלי מגיע אחרי עונה שבה שיחק לא מעט משחקים בחמישייה של מילווקי, קבוצה מובילה ב־NBA, והממוצעים שלו היו לא רעים. הוא קלע 6.2 נקודות במשחק לעומת 8.3 נקודות בקריירה, לא הבדל גדול מדי. אז הגוף שלו כנראה עוד מתפקד. יש לו גם ניסיון בכדורסל האירופי, וזו נקודה קריטית. לא צריך כאן עקומת הסתגלות ארוכה.
3 צפייה בגלריה
יספק לקבוצה קשיחות הגנתית מהסוג שאין רבים שיכולים לתת. בברלי במדי הקליפרס
(צילום: AP Photo/Jae C. Hong)
חומר של אגדות
להפועל יש ניסיון מצוין עם שחקני NBA ותיקים שבאו להנהיג. נכון, זה היה מזמן, אבל את פרוויס שורט אוהדיה לא ישכחו לעולם. הוא שיחק בארץ בעונה האחרונה של הקריירה שלו, והיה פשוט אלוהי. גם מייק מיצ'ל, באק ג'ונסון, בילי תומפסון ואפילו אמארה סטודמאייר הם דוגמאות לשחקנים מנוסים שהביאו לקבוצות שלהם משהו אקסטרה, השפעות שהן מעבר למקצועי בלבד. ומצד שני, צריך לזכור שגם טום צ'יימברס, נייט רובינסון, ג'ורדן פרמאר ואפילו קרלוס ארויו שיחקו בישראל ולא הותירו חותם. לא מספיק להיות שחקן טוב. צריך גם אופי מיוחד.
בעצם החתימה בישראל, בברלי הוכיח שיש לו פוטנציאל לדברים גדולים. נכון, בקנה מידה ישראלי הוא משתכר המון, אבל בפועל הוא ויתר על מחצית מהכסף שיכול היה לקבל בארה"ב כי רצה אתגר חדש. זה החומר שממנו עשויות אגדות.
הציפיות ממנו יהיו עצומות, וצריך לשים דברים בפרופורציה. מבחינה מקצועית יש לו יתרונות ברורים, אבל גם חסרונות ברורים. הוא לא יקלע 20 נקודות במשחק. הסקורר בקו האחורי יהיה רגלנד. מבברלי יצפו לספק חוסן מנטלי ברמה שתהיה חסרת תקדים אפילו בשבילו. בראש ובראשונה אסור יהיה לו להתפרע, לריב עם שופטים, לקבל טכניות. כאן הוא צריך להיות המבוגר האחראי ולא פרובוקטור. הנישה הזאת התאימה לו ב־NBA, שם הוא היה מעיר את הקבוצות שלו ברגעים שהן היו רדומות. הפועל צריכה ממנו משהו רחב יותר ברמת האישיות: להיות האיש שיחבר את כולם, האיש שיתפקד כשכולם ישקשקו, האיש שייקח את הקבוצה לליגה של הגדולים. זה גם אתגר אישי בשבילו. הוא תמיד נחשב לשחקן משלים. עכשיו יש לו הזדמנות להוכיח שהוא הרבה יותר מזה. הצלחתו תהיה הצלחתנו. הכדורסל הישראלי משווע לעוד נציגה ביורוליג. זה יקפיץ את הענף קדימה. צריך לזכור: גם ההשקעה הכי גדולה לא מבטיחה הצלחה, אבל צריך להוריד את הכובע בפני מי שמנסה בכל הכוח.
פורסם לראשונה: 01:30, 18.07.24
