ההיסטוריה של הכדורגל הברזילאי עמוסה לעייפה בגיבורים וכוכבי על, שההערצה אליהם חצתה גבולות: פלה, גארינצ'ה, רומאריו, ריבאלדו, רונאלדו ורונאלדיניו. אבל האמת היא שהסופרסטאר הראשון של הכדורגל הברזילאי, שלא היה רק שחקן ענק אלא גם כזה שתרם תרומה ענקית לשינוי שעברה ברזיל כולה, כמעט ונשכח.
מעטים הם הברזילאים שיודעים דבר או חצי דבר על ארתור פרידנרייך. וגם אלה ששמעו את השם, לא בטוח יודעים עד כמה האיש הזה אחראי במידה לא מעטה להתפתחות המופלאה של הכדורגל בברזיל, המדינה היחידה שזכתה בגביע העולם חמש פעמים.
לרוע מזלו של פרידנרייך, הוא נולד בסוף המאה ה-19 ושיחק כדורגל בעידן החובבני, בתחילת המאה ה-20. הוא מעולם לא התעשר מהעיסוק שלו בספורט, ולמעט כמה צילומים דהויים בשחור-לבן, הביצועים שלו על המגרש לא הונצחו ולא תועדו.
ארתור פרידנרייך נולד ב-1892, שנתיים לפני שהסטודנט האנגלי צ'רלס מילר הכיר לעם הברזילאי את הכדורגל. אביו אוסקר היה איש עסקים גרמני שהיגר לברזיל, שם נשא לאשה את מטילדה, בחורה שחומת עור שעבדה כמורה ולימדה את המהגרים הגרמנים פורטוגזית. ארתור, שנולד עם צבע עור כהה ועיניים ירוקות, התוודע לכדורגל בגיל צעיר. מי ששיחקו כדורגל באופן מאורגן באותו זמן היו הלבנים, שיכלו לעשות זאת במועדונים מסודרים. לשחורים ולבני תערובת נאסר להיכנס למועדונים הללו, והם שיחקו באופן מאולתר, ברחובות ובמגרשי כורכר מוזנחים.
צריך לזכור, העבדות בוטלה בברזיל רק ב-1888. היא הייתה המדינה המערבית האחרונה שהחליטה לחוקק חוקים כנגד העבדות. המשמעות היא שעד אז הובאו לברזיל לפחות 4 מיליון עבדים מאפריקה, פי שישה ממספר העבדים שהגיעו לארה"ב. ולמרות שמבחינה חוקית הנוהג הזה בא אל קיצו, הגזענות כלפי השחורים בברזיל בסוף המאה ה-19 וגם בתחילת המאה ה-20 הייתה חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. וכך היה גם בכדורגל.
המועדון הראשון בברזיל שאיפשר לשחקנים שחורים או מולאטים לשחק אצלו היה באנגו, ב-1904. אבל היה מדובר במועדון קטן ולא משמעותי כל כך. במועדונים הגדולים של ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו הכניסה אז הייתה ללבנים בלבד. ארתור פרידנרייך החל לשחק ב-1909 בקבוצה קטנה בשם גרמניה, שהייתה הבית לבני המהגרים הגרמנים בסאו פאולו. הוא היה אז בן 17. כעבור ארבע שנים הוא עבר לשחק במקנזי קולג', וסיים כמלך השערים של ליגת הפאוליסטה.
בשנים הבאות הוא חזר על ההישג לא פחות משמונה פעמים נוספות. לא היה שחקן מוכשר ממנו ומבקיע מחונן ממנו בכל מחוז סאו פאולו, ולמעשה בכל ברזיל. יש הטוענים כי הוא בעצם האיש שהמציא את ה"ז'וגו בוניטו" – המשחק היפה. שכן בשונה מהשחקנים הלבנים, הוא השתמש בעיקר ביכולות הטכניות שלו, בכידרורים, בשליטה בכדור – אותן תכונות שברבות השנים יהפכו את הכדורגל הברזילאי לכדורגל המלהיב ביותר בעולם, בעיקר בזכות השחקנים השחורים.
אלא שבכל השנים הללו ארתור נאלץ "לגהץ" את שיערו המקורזל לפני כל משחק, כדי שהשורשים האפריקאים שלו לא יעוררו תשומת לב. מאחר שלא היה שחור אלא מולאטי, בדרך כלל זה הספיק. ומאחר שהיה השחקן הטוב ביותר בכל הקבוצות בהן שיחק, נטו להעלים עין מה"בעיה". אגב, היו שחקנים עם גוון עור כהה יותר שהיו נוהגים לפדר את הפנים בקמח לבן. רק שכעבור כמה דקות של משחק בשמש הלוהטת, הזיעה הייתה שוטפת את האבקה הלבנה מפניהם, והקהל היה מתחיל לצעוק "פודרה, פודרה!" זו אגב הסיבה שעד היום מקבלים אוהדי פלומיננזה את שחקניהם כשהם עולים לדשא בענני טלק לבן ובקריאה הקצובה "פודרה, פודרה!".
ב-1914 פרידנרייך כבר נחשב לכדורגלן הטוב ביותר בברזיל כולה. וכאשר הקבוצה האנגלית המהוללת אקסטר סיטי הגיעה למסע משחקים והתייצבה למפגש ידידותי מול נבחרת ברזיל, פרידנרייך היה כמובן בהרכב. למרות שלא מדובר במשחק רשמי, המשחק ההוא מול אקסטר נחשב לראשון אי פעם של נבחרת ברזיל. כ-10 אלף איש הצטופפו במגרש לרנז'ייראס בריו דה ז'ניירו וראו את נבחרתם הלאומית מנצחת את האנגלים 0:2. פרידנרייך אמנם לא הבקיע באותו יום, אבל סיים את המשחק עם שתי שיניים שבורות, עדות למשחק האגרסיבי של האנגלים, שעשו הכל כדי לעצור את החלוץ המרכזי הלהטוטן של ברזיל. הניצחון התקבל כהישג עצום, שכן אקסטר הייתה קבוצה מקצוענית בעוד שכל השחקנים הברזילאים היו חובבנים.
ב-11 השנים הבאות פרידנרייך רשם 23 הופעות במדי הנבחרת וכבש 10 שערים. הוא היה שותף ב-1914 לזכייה ב"גביע רוקה", כשהבקיע את שער הניצחון מול ארגנטינה בבואנוס איירס, התואר הראשון בהיסטוריה של נבחרת ברזיל. ב-1916 שיחק במהדורה הראשונה של הקופה אמריקה אבל השיא היה בטורניר שברזיל אירחה ב-1919. פרידנרייך הבקיע שלושער בניצחון 0:6 על צ'ילה ואת שער הניצחון במשחק הגמר מול אורוגוואי. זה היה אירוע ענק שכל ברזיל דיברה עליו. עיתוני התקופה דיווחו על 35 אלף אוהדים נרגשים שנדחסו לאצטדיון שתכולתו 20 אלף בלבד.
כמבקיע שער הניצחון שהעניק לברזיל את הזכייה הראשונה באליפות היבשת, ארתור פרידנרייך הפך לאליל אמיתי. עכשיו כבר אי אפשר היה להתעלם מהמשמעות העמוקה ששחקן שאביו ממוצא אירופי ואימו ממוצא אפריקאי הוא זה שהבקיע את שער הניצחון והפך לגיבור לאומי. בעיני רבים זה היה הרגע שבו נפל האסימון, שבמקום להדיר את השחורים ובני התערובת ולחשוב שהם "מקלקלים" את התדמית של המדינה – הדבר הנכון הוא לשתף אותם, להתגאות בהם וליצור חברה מעורבת.
מדובר כמובן בתהליך ארוך שנים, אבל שם הכל התחיל. בשנות ה-30 היה זה נשיא ברזיל ז'טוליו ורגאס שזו הייתה המדיניות המוצהרת שלו, והוא עודד וטיפח את התרבות האפרו-ברזילאית, שבאה לידי ביטוי בתחומי התרבות (קרנבל, סמבה) והספורט (קפוארה). הכדורגל היה הביטוי החזק ביותר, שכן הוא גם הניב הצלחות בינלאומיות וגאווה לאומית. אבל זה לא היה כל כך פשוט. ב-1921 אירחה ארגנטינה את אליפות דרום אמריקה, ולבקשת הארגנטינאים הסכימה ההתאחדות הברזילאית לשלוח נבחרת שכללה רק שחקנים לבנים. פרידנרייך, השחקן הטוב במדינה, שרק שנתיים לפני כן הפך לגיבור לאומי – נשאר בבית.
בסופו של דבר, אנשי הכדורגל בברזיל לא יכלו להישאר אדישים אל מול הכישרון של השחקנים השחורים ובני-התערובת, כמו פרידנרייך. אבל רק ב-1923 החליטה אחת מהגדולות של ריו, ואסקו דה גאמה, להפסיק עם הנוהג הנפסד של שחקנים לבנים בלבד וחובבנים בלבד. ואסקו זכתה באותה שנה באליפות ריו – מה שעורר זעם גדול במועדונים האחרים, שהחליטו על הקמת ליגה נפרדת. המרד החזיק מעמד פחות משנתיים. לאט לאט החלו גם פלמנגו, בוטאפוגו ולבסוף גם פלומיננזה לאפשר לשחקנים לא-לבנים לשחק בשורותיהן.
המקצוענות הגיעה לכדורגל הברזילאי רק ב-1933 ומבחינת ארתור פרידנרייך זה היה מאוחר מדי. הוא כבר היה אז בן 41 ועל סף סיום הקריירה. הוא המשיך לשחק עד גיל 43 והאגדות מספרות שכבש במהלך קריירה שנמשכה 26 שנה לא פחות מ-1,329 שערים. מאחר ובאותם ימים לא נערכו רישומים מדויקים, לעולם לא נדע כמה שערים בדיוק הוא כבש. מרבית ההיסטוריונים משוכנעים שהוא היה הכדורגלן הראשון שהבקיע למעלה מ-1,000 שערים. אגב, אביו של ארתור וחברו הטוב מריו דה אנדרדה חיברו מסמך שבו רשמו כל משחק וכל שער שהוא הבקיע, אבל המסמך נעלם באמצע שנות ה-60, כשפרידנרייך כבר היה חולה באלצהיימר. הוא מת ב-1969 בגיל 77.
פרידנרייך לא שיחק במונדיאל הראשון, ב-1930 באורוגוואי, ולא בגלל שהיה כבר בן 38. שהרי שנה לפני כן הוא זכה בתואר מלך השערים של ליגת הפאוליסטה. הסיבה הייתה מנהלתית: בשל סכסוכים פנימיים בהתאחדות הברזילאית נשלחו למונדיאל שחקנים מריו דה ז'ניירו בלבד. אז למרות שלא שיחק מעולם במונדיאל, ולמרות שאין אפשרות לצפות בביצועיו, גם לא ביומני קולנוע נושנים, אין ספק שארתור פרידנרייך היה לא רק כוכב הכדורגל הראשון של ברזיל – אלא גם האיש שהרבה בזכותו ברזיל הפכה למעצמת הכדורגל הגדולה בעולם.
