כוחה של קבוצה, יודעים כולם, הוא שהשלם גדול מסך חלקיו. אבל השלם לא יכול להיות טוב מספיק, בטח לא כדי לקחת את האליפות המוקדמות ביותר בתולדות הפרמייר ליג, 7 מחזורים לסיום, אם החלקים אינם משהו מיוחד בפני עצמם. לליברפול יש הרבה חלקים מיוחדים שכאלה.
ליברפול הנוכחית תיזכר לעד כקבוצה היסטורית. בזכות השיאים ששברה, גם בזכות המרחק מהאליפות הקודמת, 30 שנים אחורה, ויש כמה דמויות שהם הפנים של אותה היסטוריה. הנה חמישה מהם. לא כולם יצוינו פה, כמובן, ולא מדובר בהכרח על הטובים ביותר, אלא על 5 דמויות המסמלות את ליברפול הזאת, את ליברפול האלופה.
יורגן קלופ
אי אפשר להתחיל עם מישהו אחר. יורגן קלופ, כך נדמה, נועד לליברפול. השילוב בין אישיותו הכובשת לעבודתו המקצועית הפך את הקבוצה למה שהיא היום. הוא שם דגש על מדעי הספורט, כדי שליברפול תהיה הקבוצה המתקדמת ביותר שיש, אבל גם זוכה לניתוחים על סוגי החיבוקים שלו המעניקים לשחקנים תחושת ביטחון. הוא מדגיש שוב ושוב את ההיבט האנושי שבמשחק ובמקביל דואג שהשחקנים יעבדו עם מאמן הוצאות החוץ הטוב בעולם, כי אין שום אספקט שאי אפשר או צריך לשפר.
קלופ ותזזיותו, ופרצופיו, וחיוכו, הוא ליברפול. קלופ וחשיבות הכדורגל היפה עבורו הוא ליברפול. לפעמים נוטים להוריד מחשיבות המאמן כשיש כל כך הרבה שחקנים גדולים במקום אחד, אבל הגרמני הוא האחראי הראשי לאליפות ראשונה זה שלושה עשורים.
טרנט אלכסנדר-ארנולד
סיפורים כאלה נכתבים לרוב רק בחלומותיהם של ילדים. טרנט אלכסנדר-ארנולד נולד ליד מלווד, מתחם האימונים של ליברפול. הוא נולד אוהד ליברפול, גדל כאוהד ליברפול, והפך לשחקן ואז לכוכב ליברפול. קחו את הסיפור הזה ותוסיפו את העובדה שאלכסנדר-ארנולד, למרות שהוא רק בן 21, משחק בעמדה שלו בצורה שמעט שחקנים הציגו לפניו.
אלכסנדר-ארנולד מסמל את החדשנות של ליברפול. הוא גם משחק שח, והביא משם עקרונות לכדורגל שעיקרם לחשוב כמה מהלכים קדימה. השימוש של ליברפול בו ובאנדרו רוברטסון עוצמתי כפי שלא נראה מעולם משני מגינים מבחינה התקפית. TAA עם 12 בישולים, רוברטסון עם 8 – הם שני המבשלים המובילים של ליברפול. אלכסנדר-ארנולד הוא חיבור המסורת של ליברפול עם העתיד.
סאדיו מאנה
ליברפול היא קצב, מהירות, ולחץ על היריב. סאדיו מאנה הוא בדיוק הדברים האלה. יש לו 15 שערי ליגה העונה, 2 פחות ממוחמד סלאח, אבל נדמה שהוא החליף השנה את סלאח כפנים ההתקפיות הדומיננטיות על הפוסטר. כמות הלחץ שהוא מפעיל על היריב היא עצומה וכשליברפול הייתה זקוקה לניצוץ בחלק הראשון של העונה מאנה היה זה שסיפק את הסחורה.
אותן פנים על הפוסטר הן לא רק מקצועיות אלא גם תדמיתיות. מהחיוך ועד העובדה שמדובר בשחקן שבורח יחסית מחיי הזוהר. שהדגיש שהוא לא זקוק לצי של מכוניות יוקרה ומרבה בפעילות פילנטרופית וצדקה. אלה פנים שבליברפול אוהבים, ממש כמו את השערים שלו.
ג'ורדן הנדרסון
היה מישהו שאמר פעם על ג'ורדן הנדרסון שהוא השחקן הגרוע הכי טוב בעולם. הדברים נאמרו כמחמאה, כלומר לא להכריז שהנדרסון שחקן לא טוב, אלא שהוא תורם המון למרות שאינו כוכב שקל להתפעל מהכדורגל שלו. הדברים השתנו, והעונה היה קל להתפעל מהכדורגל של הנדרסון. הוא עשה הכל מהכל. שיחק בעמדה התקפית יותר (וסיפק שם מה שצריך) כשפאביניו היה מאחוריו, וגם הופיע בעמדה אחורית יותר ללא הברזילאי. הכל מהכל.
הנדרסון הוא קפטן. מביא מנהיגות, נחישות, עבודה – פרמטרים שהביאו את ליברפול להיות קבוצה ברמה מנטלית גבוהה, כזו שחזרה מפיגור לניצחון במשחקים מול בורנמות, ווסטהאם, אסטון וילה, טוטנהאם וניוקאסל. הבחירה במאנה לשחקן העונה היא טריוויאלית. זה שהנדרסון נאבק איתו על התואר כבר פחות.
וירג'יל ואן דייק
האמת, השם והתמונה של אליסון היו יכולים להופיע פה כיוון שהשוער הברזילאי, כמו וירג'יל ואן דייק, העלה את ההגנה של ליברפול עוד רמה, אבל יש משהו שחשוב לציין דווקא בהקשר של ואן דייק והוא שפשוט התרגלנו. אחרי שנבחר לשחקן העונה שעברה, ובכל משחק היה נראה כמו הבלם הכי טוב בעולם, אז העונה הכל כבר היה נראה טריוויאלי. התרגלנו.
ואן דייק הוא פרצופה של הגנת ליברפול, זו שהייתה ידועה תמיד בסגנון המשחק ההתקפי והמהיר של קלופ, אבל ההגנה היא זו שעשתה את ההבדל. מנצ'סטר סיטי כבשה יותר, אבל ליברפול ספגה הרבה פחות. 21 שערי חובה בלבד ב-31 משחקים מרכיבים את ממוצע הספיגות הנמוך ביותר בליגות הבכירות יחד עם ריאל מדריד. הגנה מביאה אליפויות, נהוג לומר, וזה נכון. אצל ליברפול אפשר להוסיף ש-"גם" ההגנה הביאה לה אליפות. פשוט יש יותר מדי חלקים טובים בקבוצה הזו.
