"הגענו כמו מהשטעטל לשחק בבלגרד מול יוגוסלביה, שהייתה אחת הנבחרות הגדולות בעולם", נזכר אמציה לבקוביץ', בלם נבחרת ישראל דאז, שהיה שותף לאחד הניצחונות הכי גדולים של הכחולים-לבנים בכל הזמנים - 1:2 סנסציוני במרץ 1960. "מה בסך הכל רצינו? לחטוף כמה שפחות...".
בעוד פחות מחודש ימלאו 61 שנים ל"נס פסח" של הכדורגל הישראלי. רפי לוי, חלוץ מכבי ת"א, סקורר מארץ הסקוררים שנפטר שלשום בגיל 83, היה כוכב אותו ניצחון.
התיקו בר"ג, הסנסציה בבלגרד
זה היה הניצחון המשמעותי הראשון של הנבחרת מאז קום המדינה, 12 שנים קודם לכן. המשחק נערך במסגרת הקדם-אולימפית המחייבת. "הבחורים שלנו", כפי שהשדרים כינו את הנבחרת בפטריוטיות נלהבת, רשמו כמה חודשים לפני כן הישג מצוין. באצטדיון ר"ג הגדוש, ישראל, בהדרכת המאמן היהודי-הונגרי האגדי גיולה מנדי, סיימה ב-2:2 מפתיע מול היוגוסלבים. היה זה אחרי שהיא כבר הובילה 1:2 מצמד של נחום סטלמך, שבמקביל הוליך את הפועל פ"ת לזכייה בחמש אליפויות רצופות.
ישראל שיחקה בבית שכלל גם את יוון. החלק הראשון של המסע לאירופה היה באתונה. ישראל הובילה 0:1 משער של שייע גלזר, ונראתה בטוחה בעצמה. אלא שצמד של סרפידיס קבע מהפך ו-1:2 יווני בסיום.
ועם ההפסד הזה, המשיכה ישראל ליוגוסלביה למאבק מול אחת הנבחרות הגדולות בעולם. 55 אלף צופים מילאו את האצטדיון בבלגרד. "קול ישראל" חסר האמצעים (מי חשב על טלוויזיה) שידר רק את המחצית השנייה מטעמי חיסכון. כשהשדר נסים קויתי נשמע לראשונה במקלטי העץ הישנים של האוהדים בבתיהם, כבר נרשמו שני שערים. רפי לוי הפתיע כשהעלה את ישראל ליתרון כבר בדקה השנייה, מוחמד מואיץ' השווה אחרי חצי שעה.
על המחצית השנייה דיבר אתמול לבקוביץ': "כל היוגוסלבים תקפו אותנו. כל השחקנים שלנו היו בהגנה. למעשה, היוגוסלבים עלו עם כולם למעלה להשיג את ההכרעה. אנחנו עשינו הכל כדי לסיים בתיקו".
אלא שאז קרה משהו מדהים. באחת ההתקפות הבודדות של ישראל, הוציא יעקב חודורוב, אליל האוהדים, כדור שוער בעוצמה רבה. אמציה שיחזר: "עד כמה שאני זוכר, שחקני ההגנה היוגוסלבים לא היו באזור שערם. רפי לוי עצר והכניע את שושקיץ', השוער הענק שלהם. אנחנו הצלחנו להחזיק בתוצאה והבאנו את הניצחון הכי גדול של נבחרת ישראל מאז ומעולם. לטעמי, בזכות הנסיבות המיוחדות, המסגרת המחייבת וחוזק היריב, הוא היה גדול מניצחונות יפים שבאו אחר כך".
רק מעטים ביישוב תיכננו לבלות את ליל הסדר בצורה חריגה. מי האמין שהאוהדים ימתינו אחרי המשחק, במספרים עצומים בנמל התעופה בן גוריון. אלא שהתוצאה המדהימה שינתה תוכניות. למרות קוצר הזמן, מטוס ה"דקוטה" שהוטס בידי רן פקר המהולל, נאלץ לעצור לשתי חניות ביניים. הוא נחת ב-10 בלילה והחגיגות בנמל התעופה יצרו תקדים בהשוואה לכל מה שהיה ידוע על קבלות פנים. שלטי הזדהות עם הנבחרת, שהרימה את המורל הלאומי, נתלו ברחבי הארץ.
הסיפור לא נגמר כאן. לפתע השתרר מתח. ישראל העמידה, בניגוד לכל מה שצפו מראש, את יוגוסלביה במצב שבו היא חייבת לנצח את יוון במשחק האחרון. ואכן, יוגוסלביה לא רק ניצחה, אלא הביסה 0:5 וזכתה ביתרון שערים, בעוד מספר הנקודות שלה וישראל שווה. "התצוגה של יוגוסלביה רק חידדה את גודל הניצחון שלנו", מספר לבקוביץ', שהפך עשור לאחר מכן לעוזר המאמן של עמנואל שפר במונדיאל היחידי בו השתתפנו במקסיקו 1970.
הכותרת הראשית "ידיעות אחרונות" למחרת, בכתבה של יחיאל ארזי, הייתה חד משמעית: "ישראל הפכה ליריב רציני לכל נבחרת כדורגל באירופה". משפט אחד שאמר הכול ומילא גאווה.
יוגוסלביה לא עצרה אחרי הניצחון על יוון. הנבחרת שהעפילה לרומא 1960 על חשבון ישראל רק בזכות בהפרש שערים, זכתה במדליית הזהב עם ניצחון 1:3 על דנמרק שהסתפקה בכסף. ישראל התנחמה בעובדה שלראשונה שיחקה תפקיד חשוב במוקדמות טורניר עולמי. רפי לוי, שהכתבה הזו נכתבה לזכרו, הוכיח עצמו בבלגרד, בזירה הבינלאומית, כסקורר ענק גם מול יריבות חזקות.
חגג אליפות בכלא הצבאי
אחד הסיפורים הגדולים על רפי לוי, התרחש ב-1957, כאשר קבוצתו מכבי ת"א נאבקה על האליפות עם הפועל פ"ת והפועל ת"א. במחזור הסיום עמדו מכבי והפועל ת"א, שתי היריבות העירוניות הלוהטות, בקרב ישיר על המקום הראשון. הן נמצאו בשוויון נקודות. משחק אליפות באצטדיון באסה ביפו, שהפך בהמשך לבלומפילד. בדיוק בחודש הקריטי, רפי לוי גוייס לצה"ל, לטירונות. מה לעשות שאז עוד לא נהגו בצה"ל בספורטאים מצטיינים בצורה מתחשבת.
לוי היה בטירונות כאחד מהחיילים הרגילים. מכבי ת"א התכוננה למשחק בפנסיון רעננה (כיום מדרשת נועם), כמו הקבוצות המובילות באותה תקופה. סופר אז כי רס"ר המחנה שבו רפי לוי שירת, היה מקושר להפועל ת"א ומנע מהמפציץ הצעיר לצאת למשחק.
בסופו של דבר, רפי נמלט מיחידתו והגיע ברגע אחרון לפנסיון. הוא הוצב כרגיל בחוד ההתקפה. הצמד שלו הוביל את מכבי לניצחון 0:3 ולזכייה באליפות, ולמעשה לדאבל באותה שנה. דפק נפקדות והביא אליפות.
האוהדים רצו לפרוץ למגרש ולהרים, כמקובל בחגיגות, את רפי על הכתפיים. לצערם, הם מצאו עצמם מול חיילי המשטרה הצבאית שהגיעו לעצור את העריק. במקום משתה האליפות, הוא בילה את הלילה השמח, שהושג הרבה בזכותו, בבית המעצר הצבאי. באותה שנה הוכתר לראשונה כמלך השערים של הליגה הבכירה - 14. כעבור שנתיים, זכה בתואר בשנית עם מאזן מעולה: 19 שערים ב-20 משחקים. כמעט ממוצע של שער במשחק. בסך הכל, הבקיע בשתי קדנציות במכבי ת"א 86 שערים. רוב תקופתו מאחר שאירופה עדיין לא נפתחה אז לשחקנים ישראלים, פנה לכדורגל המקצועני בדרום אפריקה ואוסטרליה כדי להתבסס כלכלית. במקום ארסנל או צ'לסי, שיחק בקבוצות הכוח סידני והיילנדס פארק. מי שראו אותה בפעולה, תמימי דעים שהיו לו את כל התכונות להשתלב באירופה. מה לעשות שנולד מוקדם מדי.
סיפור נוסף בלתי נשכח נוסף הקשור בו, בעקיפין, התרחש חודש אחרי הניצחון על יוגוסלביה. היה זה כאשר ישראל אירחה את אנגליה הצעירה, עד גיל 23, למשחק ידידות בר"ג. מאחר ולא השתתפנו אז בגביעי אירופה, כל משחק כזה היווה יום חג לאוהדים. ואכן, אצטדיון ר"ג שוב התמלא ב-45 אלף אוהדים, במטרה לראות את שחקני הנבחרת מתמודדים מול האנגלים, שחלקם סומנו לסגל נבחרתם שנים אחר-כך.
התברר, כי הניצחון בבלגרד לא היה מקרי. גם היכולת של רפי לוי בן ה-20 ביוגוסלביה לא הייתה מקרית. הוא כבש את השער הראשון וההספק שלו במחצית השנייה: שער נוסף, הכשלה לפנדל ובישול. מאמן נבחרת אנגליה, וולטר וינטרבוטום המפורסם, אף רשם אותו בפנקס במחשבה להעבירו לקבוצה אנגלית.
כשחזר ארצה מדרום אפריקה ואוסטרליה, הפתיע כאשר הצטרף להפועל רעננה מהליגה השנייה. האוהדים לא הצליחו להבין שהם רואים את רפי לוי, ממש הוא, לובש את חולצת קבוצתם.
בזמנו, רפי לוי הפך גם להיות כוכב בסדרת ספרים מצליחה לנוער - "הספורטאים הצעירים". הוא מילא, לפי המחבר, את דמותו של אלון בספר "בעט אלון, בעט". עם 11 שערים ב-17 משחקים בנבחרת, כי חצי קריירה שיחק בחו"ל, היה מהגדולות שבאגדות.
אפשר להגדירו, בלי ספק, לכוכב הכי גדול של ישראל, שהדור הצעיר כאן הכי פחות שמע על אודותיו והישגיו.
