לכל חובב ספורט יש נטייה לתמיכה בסוגים מסוימים של שחקנים. יש את אלה שמתחברים במהרה לכדורגלנים השקטים והצנועים, הממושמעים שעובדים קשה מדי יום, או בקיצור - בנאליים ומשעממים. הסוג השני נכנס תחת ההגדרה "שחקנים צבעוניים": אלה שנקלעים לבעיות בקלות רבה, לא חוששים להגיד את שעל ליבם ללא פילטרים, ודבר אחד בחיים האלה מעניין אותם יותר מכל - הם עצמם. השחקן שמשתייך לקטגוריה השנייה ואפילו נחשב לסמל שלה, הוא ללא ספק החלוץ מארץ המגף, מריו באלוטלי.
כש"סופר מריו" היה עוד נער צעיר שמחפש לפרוץ את תקרת הזכוכית של הכדורגל העולמי, הוא נחשב לתקווה הגדולה של איטליה: מבנה גופו החזק, לצד טכניקה משובחת, עוררו עניין מצד הענקיות של היבשת. המעבר שלו מאינטר למנצ'סטר סיטי בעונת 2010/11 היה המהלך שהיה אמור לדחוף את הקריירה של סופר מריו גבוה ככל האפשר, אך הוא נשאר בשלו ודאג ליצור רעש סביבו במובן השלילי. אחד הרגעים האייקונים שלו על כר הדשא היה האקט בו חשף חולצה בדרבי של מנצ'סטר, עליה רשם: 'why always me', "למה תמיד אני?" ששיגעה את אנגליה והעלתה את השאלה: האם החלוץ האיטלקי באמת חושב שנטפלים אליו סתם או שהוא סובל מחוסר מודעות משווע למעשיו?
מהרגע שבו עזב את הממלכה, באלוטלי החל במסע נדודים: הגיע למילאן קבוצתו האהודה, משם עבר לליברפול, שוב חזר לרוסונרי במדיהם כמובן לא הותיר חותם משמעותי ומסן סירו עבר לליגה הצרפתית למדיה של ניס. שם הורגש, לפחות בהתחלה, שמריו סופסוף קיבל את הסטירה שהיה צריך לספוג בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה. הוא נראה חד ומפוקס, סיפק מספרים יפים (שישה שערים בחמשת המשחקים הראשונים בקבוצה), עד הרגע שבו הודח מההרכב על ידי מאמנו לוסיאן פאבר, מאמנה של דורטמונד כיום, מה שגרם לאיטלקי לשבור שוב את הכלים ולעשות הכל כדי לסיים את דרכו במועדון.
גם המעבר שלו למארסיי נראה היה כמו שידוך מושלם בתחילתו: האוהדים בוולודרום חיכו לשחקן שיכניס קצת רוח חיים לעונה הקשה, והוא מבחינתו שוב סיפק מספרים נהדרים, עד כדי כך שרחשים בנוגע לשיבה שלו לסגל איטליה עלו על הפרק: "אמרתי לסוכן שלי שאני מאושר כאן, וביקשתי להסדיר את העניין. היו לי שנתיים טובות בניס, אבל מארסיי זו רמה אחרת לגמרי. זה כדורגל אחר, וגם אווירה אחרת. אם אתם שואלים אותי, זה המועדון הגדול ביותר בצרפת", הוא אמר. רגע שללא ספק זכור עבור כל חובבי הכדורגל העולמי הוא חגיגת השער נגד סנט אטיין ב"סלפי קבוצתי". את הנקמה המתוקה שלו באלוטלי השיג כשכבש שער מול ניס של פטריק ויירה שאימן אותו למשך תקופה קצרה. אבל הסקורר האיטלקי שוב החליף יעד ושב לארץ המגף במטרה לנסות ולהציל את הקריירה.
ברשיה, העיר שבה מריו גדל, ניסתה גם היא את מזלה, החתימה את האיטלקי על חוזה עד 2022 וקיבלה אותו בזרועות פתוחות. אלא שהמועדון מתחתית הסרייה א' החליט על התרת חוזהו של החלוץ לאחר שלא הגיעה לעשרה אימונים ברציפות, ונשיא המועדון מאסימו צ'לינו,לא התבייש להודות שטעה לגביו: "לא היינו צריכים להביא אותו. חשבתי שאם יגיע לעיר שלו, זה יגרום לו להיות מחויב יותר".
בגיל 29, מריו באלוטלי סוחב עימו תיק מלא בבעיות משמעת וסכסוכים מול מועדונים אחרים ומחפש את היעד הבא שלו. את הציפיות שהונחו על כתפיו הוא כנראה כבר לא יצליח לממש. התהיות שעולות בנוגע לחלוץ הם: האם ניתן היה לשנות את גורל הקריירה של באלוטלי או שמנגנון ההרס העצמי שלו גבר על כל מי שנעמד מולו? והאם באמת היה שם פוטנציאל אדיר שלא מומש או שמדובר בעוד מקרה שבו התקשורת יוצאת מכליה לשווא בנוגע לשחקן כזה או אחר. אם הייתם מאמנים של קבוצת כדורגל, האם הייתם מחתימים את מריו באלוטלי?
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
פורסם לראשונה: 18:04, 11.06.20
