עשרה חודשים עברו מאז הצהרתה של אלונה ברקת על רצונה לעזוב את הפועל באר-שבע, עד הודעתה השבוע שהיא חוזרת בכל הכוח. בפרק הזמן הזה הרבה דברים השתנו, והבעלים מוצאת קבוצה במצב שונה לגמרי.
כעת ברקת ניצבת בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר מאז רכשה את המועדון ב-2007 והפכה אותו לאימפריה: להרימו על הרגליים ולטפס שוב לטופ של הכדורגל הישראלי. למעשה, עוד לפני שהבעלים לקחה צעד אחורה, עם פרוץ משבר הקורונה, באר-שבע כבר הייתה בתהליך הידרדרות. אפשר להצביע על קיץ 2019 כנקודת המפנה: ברקת ניסתה את מזלה במגרש הפוליטי, ומכבי ת"א שמה סוף לשושלת האליפויות של ברק בכר. מאז באר-שבע כבר לא היוותה פקטור בצמרת הגבוהה.
הבעלים, שהרגילה את האוהדים להצלחות ולכוכבים נוצצים, הסתפקה בשחקנים מהדרג השני כמו עדן שמיר, רמזי ספורי ושון גולדברג. הרכש המשמעותי ביותר היה דוד קלטינס, שחקן שממנו בית"ר ירושלים ניסתה להיפטר, כמו גם מהשוער ארנסטס שטקוס. מחליפים אמיתיים למאור מליקסון, אליניב ברדה ומהראן ראדי לא הגיעו.
גם בגזרת הזרים, שחקנים כמו ג'ימי מארין וחוסה קארייו לא דיגדגו ברמתם את ג'ון אוגו, טוני ווקאמה ואובידיו הובאן. התוצאות היו בהתאם: באר-שבע אפילו לא איימה על המקום השני.
אומרים שהיה פה שמח
בינואר 2020 הגיעה עוד סערה שטילטלה את הספינה: בכר, המאמן המעוטר בתולדות המועדון, עזב, ויוסי אבוקסיס מונה במקומו - שידוך שלא שרד יותר מדי זמן. אבוקסיס אמנם הביא גביע והוביל את הקבוצה לשלב הבתים בליגה האירופית, אך גם בתקופתו הקבוצה הלכה אחורה. סגנון המשחק הפך להגנתי, כזה שמזוהה עם קבוצות קטנות. מבחינה התקפית באר-שבע התבססה על שחקן אחד: ז'וזואה, שנחשב לגאון כדורגל אמיתי, אך גם בעל אופי בעייתי שפוגע בתדמית המועדון. רק אתמול התמודדה באר-שבע עם השריפה האחרונה שהצית הפורטוגלי, כשעמד לדין על היריקה בפניו של אבי ריקן (ההחלטה בעניינו אמורה להתקבל היום).
סימן נוסף להתפוררות ניתן לראות במחלקת הנוער. עד הקיץ האחרון, במשך שנתיים, יכלו רוב מועדוני הכדורגל בישראל לקנא במחלקת הנוער האדומה שזכתה לאימוץ מחמיא במיוחד של אתלטיקו מדריד. מאמנים ואנשי מקצוע מבירת ספרד ניהלו את העניינים המקצועיים במתחם הבית האדום המטופח, והעתיד נראה ורוד. אלא שבקיץ החליטה באר-שבע לבטל את ההסכם ושילמה קנס יציאה של כמעט מיליון יורו. מה שנשאר מהתקופה הנהדרת הזאת הם רק שלטים של מועדון הפאר הספרדי שעדיין פזורים במתחם. התקציבים ירדו למינימום ובהתאם רמת המאמנים.
הטיפול בנוער חייב שוב להשתנות מהקצה. לא משקיעים מספיק במחלקה דווקא בתקופה שבה באר-שבע סוף-סוף נהנית מפירותיה: תומר יוספי, אור דדיה ואיתמר שבירו הם שחקני ליגת על לגיטימיים. גם איליי מדמון בן ה-18 מראה ניצוצות.
מבחן מנהיגות
אלונה כבר ניצבה בעבר בפני משברים גדולים והוכיחה שהיא יכולה לצאת מהם כמנצחת. אמנם לקח לה תשע שנים לשקם את המועדון, אבל בסוף התהליך היא הפכה אותו לזולל תארים ולשם באירופה. נקודת ההתחלה אז הייתה נמוכה הרבה יותר, כשרכשה קבוצה מפורקת בליגה השנייה, אבל גם עכשיו זה לא הולך להיות קל.
ברקת לא חוששת מאתגרים, אבל מצפה לה דרך לא פשוטה, כשהמטרה הראשונה היא קודם כל להשיג את הכרטיס לאירופה.
נוסף לחוסר היציבות בעמדת המאמן, כשבתוך שנה עזבו אותה שניים עם בטן מלאה, גם הסגל רחוק מלהרשים. מקבוצה שבכל פגרת נבחרת הייתה נפרדת מרוב כוכביה, פתאום רק שחקן אחד, לואי טהא, לובש את המדים הלאומיים. בעבר כל לגיונר בכיר שחזר ארצה היה מועמד טבעי להצטרף לבאר-שבע, ואילו עכשיו, לדוגמה, אלון תורג'מן העדיף לחתום בהפועל חיפה.
המשימה הראשונה והדחופה ביותר, פרט להזרמת כספים לחיזוק, היא מינוי מאמן בכיר. ברקת לא תסתפק בברירת מחדל. אם לא תמצא בקרוב אופציה ראויה, מבחינתה שאליניב ברדה ידריך את הקבוצה עד סוף העונה, עד שיגיע המאמן המתאים ביותר.
להדליק את הניצוץ
כאמור, בלי קשר לזהות האיש שיעמוד על הקווים, כרגע לברקת אין את השחקנים לצאת איתם למלחמה. היא חייבת כבר בחלון הנוכחי לעשות מה שהיא יודעת ולשדרג את הסגל משמעותית, כדי לעורר מחדש את האוהדים. החזרת שחקן כמו חאתם אל-חמיד מסלטיק בהחלט תענה על הדרישות בשלב הראשון. גם ליאור רפאלוב, שלמרות גילו (34) עדיין מככב בבלגיה, יכול לייצר את אותו אפקט. הגעת שחקן בסדר גודל שכזה תפתח את הדרך לשחקנים בכירים נוספים, בדיוק כמו שקרה בזמנו כשברדה חזר.
בגזרת הזרים, עם כל הכבוד למרסלו מלי ולג'ונתן אגודלו, הם לא נראים כמו שחקנים שיכולים להוביל קבוצת צמרת בליגת העל. גם אלטון אקולטסה ההולנדי עדיין נחשב לסימן שאלה. באר-שבע צריכה שוב לנסות להנחית זרים שוברי שוויון כפי שידעה לעשות בעבר.
סוגיה נוספת שחייבת להיות על סדר היום של ברקת היא עתידו של ז'וזואה. מבחינת כדורגל, אין ספק שבאר-שבע צריכה את הגאון הפורטוגלי אצלה. מנגד, לא ברור עד כמה הקבוצה יכולה להמשיך להכיל את הפרות המשמעת שלו, כאלה שגרמו היום (חמישי) להרחקתו לארבעה משחקים, כולל בגביע מול מכבי ת"א.
