זוכרים את ימי התינוקות של קלינגר? איזו תקופה נפלאה זו הייתה, הא?! חתיכת נוסטלגיה מענגת. רק יצאנו מהסגר, ראש הממשלה הורה לנו "צאו לבלות" והראשונים לממש את המלצתו היו צעירי הפועל ת"א הנמרצים שהפגינו את כישוריהם יוצאי הדופן מול מכבי חיפה ובית"ר ירושלים וחגגו מולן ניצחונות מלהיבים שגרמו לאנשים לפנטז שהנה ימי קשטן והניצחונות על צ'לסי ופארמה עומדים בפתח.
והנה בקושי שלושה חודשים וחצי עברו ואפשר לשלוח אל היבשת מסר מרגיע: הפועל ת"א לא תכבוש בקרוב את אירופה. 17 שניות בתוך המשחק מול מ.ס אשדוד ואת המילה "תינוקות" תחליף מעתה המילה "כסילות" (תודו שקלינגר יודע לספק את הסחורה). המאמן כל כך זעם על השטות שהביאה לגול הראשון שספגה הפועל ת"א כבר בדקה הראשונה שהמילה הכי עדינה שהוא מצא כדי להגדירה הייתה "כסילות". מילה נפלאה שאי אפשר שלא לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בה כדי להסביר דברים משמעותיים יותר מאשר איבוד כדור או סגירה רשלנית.
כי הכסילות האמיתית היא לאבד פרופורציות אחרי שניים וחצי משחקים טובים של שחקנים כמו דורון ליידנר, שי אייזן, עמית מאיר, אילי טמם ואושר דוידה, להסתחרר מהכותרות הפומפוזיות על כישרונות העתיד. כן, לתקשורת יש חלק משמעותי בפסטיבל, אבל מועדון רציני לא קובע מדיניות לפי גודל הכותרות ויודע בדיוק מה יש לו ביד, ובעיקר מה חסר לו.
הכסילות האמיתית היא לפזר בקיץ מכתבי שיחרור בסיטונות ולחתוך שחקנים מרכזיים מבלי למצוא להם תחליפים ראויים. הכסילות האמיתית היא להביא זרים שלצוות המקצועי נאמר שהם מגיעים להתרשמות, בעוד בהנהלה החליטו שהם כבר אמורים לחתום. הכסילות האמיתית היא בעלים שמצטלם במודע לסרטון מאולתר מחוץ לביתו ("אני מחליט", "אני מתחייב") ולא להבין שהדבר האחרון שהסצנה המביכה משדרת זה נחישות ושליטה בעניינים.
אז כשהפועל ת"א מנסה להבין איך היא פותחת עונה עם שני הפסדים ולמה היא נראית כל כך רע, כדאי שהיא תבדוק מיהם הכסילים ואיפה בדיוק נמצאים התינוקות.
השופוני של זהבי
כנראה לא נדע מה בדיוק קרה בבריכה של ערן זהבי, כמה הווליום של המוסיקה היה גבוה, מה אמרו לו השוטרים ואיך ענה להם כוכב הכדורגל. מה שאנחנו כן יכולים לדעת – ולמעשה ידענו זאת כבר מזמן (מי אמר פרשת סרט הקפטן?) – היא העובדה שערן זהבי לא יודע ולא מסוגל לבחון את עצמו בצורה כנה ולהגיד טעיתי. גם אם חלקית.
אולי זה מבנה האישיות, אולי זה העולם שבתוכו הוא מתפקד וגורם לו לחשוב שהוא חייב לשדר כל הזמן כוחנות והחלטיות נטולת יכולת להתמודד עם סיטואציות שיש בהן יותר מורכבות. בכל מקרה, משפת הגוף שלו ברגעי המעצר (נשקלל לתוך זה את סערת הנפש) ועד הציטוטים והפוסט שפירסם ברשתות החברתיות (פה הוא כבר בוחר את מילותיו מתוך מחשבה קרה ומתוכננת) אי אפשר שלא לקבל את הרושם שזהבי כלוא בתוך תבנית האבו-עלי פינת השופוני. והתבנית המעיקה הזו הופכת אותו לזה שחייב להגיד תמיד את המילה האחרונה, שמזיע ממאמץ לנצח בכל מצב, גם כשמדובר בסיטואציה שבה כולם מפסידים, שמאמץ פופוליזם ומגייס התקרבנות (של חזקים! הכי פתטי שיש) ולו כדי שהוא יוכל לבסוף להצטלם בבריכה בפוזה זחוחה מסמן באצבעותיו "וי".
החברה הישראלית, בחלקים גדולים שלה, סוגדת בעיוורון כמעט מוחלט לכוח ולעושר. במציאות שכזו, זהבי הוא הישראלי האולטימטיבי. זה שעשה את המכה, ההוא שניצח, המיליונר שיושב בבריכה ויראה לכולם באינסטגרם.
אל תטעו, יש לי הערכה גדולה לווינריות של זהבי על המגרש, לעבודה הקשה ולנחישות המרשימה בה פילס את דרכו מדירה קטנה בראשון לציון לרווחה והצלחה כלכלית. העניין הוא שכל עוד הוא יפרש כל ביקורת עניינית עליו כ"צרות עין וקנאה" ויבחר להתבשם רק מדברי הלהג של להקת החנפנים מעריצי הכסף והכוח, זהבי ימשיך להיות כלוא בלופ של עצמו.
ועוד כמה קטנות על המחזור שהיה
1. אפרופו הפסטיבל המוקדם של "תינוקות קלינגר", תעשו טובה אל תמהרו לפצוח בחגיגות השינוי המנטלי שהביא ברק בכר למכבי חיפה. מחזור שני, כן?!
2. חשבתם שגמר הישרדות הוא מופת של עירבובים, ספינים וקומבינות? אחרי שני ניצחונות ליגה כבר נתקלתי בטלוויזיה בדיון מעמיק על התאמתו של גיא לוזון לאימון הנבחרת.
3. תוציאו מהפועל באר-שבע את ז'וזואה והיא קבוצת מרכז טבלה אפורה ומשעממת. ועכשיו אתם מתפלאים שאבוקסיס מרשה לו לנבוח על ברדה?
