כבר שנים שמספרים לנו כמה הפיינל-פור בכדורסל "מאזן את הכוחות בארץ" ובעצם מנהיגים באופן תמוה שיטת גביע שנייה במקביל לגביע המדינה. כשהסדרות חזרו, עד הסוף, סוף-סוף, כבר בעונה הראשונה לחידושן קיבלנו פלייאוף מרתק לאורך כל הדרך כמעט, כולל משחק שלישי ומכריע בסדרת גמר מצוינת.
אז לפני הכל, וכדי לנקות את השולחן אחרי 15 שנה, יואילו אנשי קבוצות הליגה לכדורסל והמינהלת להודות, ככה בינינו: הפיינל פור נקבע רק כדי שקבוצה שאינה עונה לשם מכבי תל אביב, תוכל לקחת אליפות. בדרך פגענו בליגה, בכל מי שמשקיע, גם באוהדים עצמם שלא חוו את הריגוש בסדרות. הסיום המותח של העונה מוכיח שהבדלי תקציבים לא תמיד ישחקו על הפרקט גם בשיטת הסדרות (ע"ע הפועל ירושלים). הרבה תלוי באיך שהגעת לישורת האחרונה.
ואחרי הכל, זה היה פספוס גדול של גלבוע/גליל, שעשתה עונה מעולה בהובלת אבישי גורדון ויפתח זיו. זה נכון, גליל/גלבוע התאמצה יותר בפלייאוף, ברור שתקציבה נמוך לעומת הצהובים, אבל היא קיבלה את מכבי ת"א שחוקה ועייפה אחרי כ-80 משחקים רשמיים, כשגלבוע/גליל רשמה בסביבות 40 כאלה.
גליל/גלבוע הייתה גם הקבוצה היחידה בליגה שלא נפגעה מהמלחמה בהיבט של הסגל. מכבי איבדה את טיילר דורסי ואלייז'ה בראיינט, בעיניי שני הזרים הטובים בקבוצה אחרי סקוטי ווילבקין, ואת דראגן בנדר שנפצע. אם כל זה לא הספיק, אנטה ז'יז'יץ' שיחק על 50 אחוז גב ואותלו האנטר על 50 אחוז אוויר בריאות, כך שההבדלים בתקציב התקזזו יחסית על קו הגמר.
אז למה גליל/גלבוע הפסידה בכל זאת?
1. המכביזם. האתוס של המועדון שלא מוותר על אף תואר. זו מכבי ת"א, שבזכות מנהיגים שקטים כמו המנהל עמי ביטון או מאמן הכושר רגב פנאן, ברור שהיו"ר שמעון מזרחי, תמיד מוצאת את הכוחות הנוספים לתת עוד.
2. יאניס ספרופולוס. בסדרות הפלייאוף הבהיר היווני מדוע הוא נמצא בדרגה אחת לפחות מעל יתר המאמנים האחרים בישראל. ספרופולוס היה צריך להתנהל בעצם כמו בשתי עונות מחוברות, בניגוד לרוב קבוצות היורוליג. בפלייאוף הוא ניהל את רוב המשחקים מצוין, חווה הפסד אחד בלבד, חי כל פוזשן, לא התבכיין על האובדן של דורסי ובראיינט, השחקנים נותנים לו הרבה רספקט והקהל כמובן מחובר.
ספרופולוס צריך לקבל חוזה חדש עוד לפני העונה האחרונה, לפי החוזה הקיים. זו פעם ראשונה שמכבי ת"א לוקחת דאבל מאז עונת היורוליג המשוגעת של דייויד בלאט ב-2014, וזה אומר הרבה. לא מדברים על זה כל כך, אבל העונה צריך היה ספרופולוס להסתדר ללא מחליף לאחד מכוכביו הגדולים שעזב, דני אבדיה. וצריך לזכור גם את העובדה שהוא הגיע לפלייאוף גם בעונה הראשונה המלאה שלו באירופה.
3. הקהל. נהוג לומר על הקהל ביד אליהו שהוא מורכב מאנשים של רולקסים וסושי, שאינם שותפים פעילים בעידוד. את הסדרה נגד גלבוע/גליל ניצח גם הקהל. מספיק היה לקרוא את התגובות של שחקני גלבוע/גליל כדי להבין איזה משקל היה לטירוף ביד אליהו. אגב, בניגוד למה שאומרים בדרך כלל בארץ, באירופה יד אליהו נחשב לאחד האולמות הקשים ביותר, אלמנט שהובלט לשלילה בתקופת הקורונה השקטה. עם הרעש ביציעים, סיכוי גדול שמכבי ת"א הייתה עולה לפלייאוף האירופי גם העונה.
4. סקוטי ווילבקין. אחרי 3 שנים במכבי, אפשר להגיד גם את זה: סקוטי ווילבקין הוא אחד מעשרת הזרים הגדולים שהיו במועדון הצהוב, ליד שאראס, אנתוני פארקר, קווין מגי או ארל וויליאמס. נכס עצום.
כל זה לא אומר שמכבי ת"א נמצאת במצב ממש טוב לקראת העונה הבאה. התקציבים ביורוליג ימשיכו לתפוח, הרבה מעל היכולות של בעלי הצהובים, ועם כל הכבוד להישגים היפים בליגה, היורוליג מרכיבה את הזירה החשובה יותר, בוודאי עבור הקהל. מועדון כמו מכבי ת"א לא יכול לחוות כישלון אירופי עונה שנייה ברציפות ובהינתן תקציב מצומצם יחסית, הסקאוטינג השנה יצטרך להתבצע עוד יותר בפינצטה. מכבי ת"א חייבת סנטר דומיננטי במקום האנטר, מחליפים ראויים לבראיינט ודורסי ועוד זר טוב מאוד לעמדה מספר 4.
ויתור על הגארד כריס ג'ונס יהיה טעות, אחרי שהתאקלם בשליש האחרון של העונה ולקח על גבו את הקבוצה במשחקים מסוימים. גם ויתור על יובל זוסמן יהיה טעות, אחרי שהתאושש מהפציעה ובוודאי ייתן הרבה יותר בעונה הבאה.
עומרי כספי? לדעתי הוא צריך להמשיך לעונת פרישה. אחד מגדולי השחקנים הישראלים בכל הזמנים ראוי לסבב פרידה יפה מהמגרשים וללא קשר אמוציונלי, כספי הוכיח שמקצועית הוא יכול עדיין לתרום, בוודאי ובוודאי מחוץ למגרש ובכל מה שקשור לחדר הלבשה. כספי הוא בדיוק אחד מאלה שמסמלים את המכביזם, כזה שיכול להיות מנטור לדור הצעיר. גם עליו לא הייתי מוותר כל כך מהר.
