הכתבה הבאה אינה הטרלה. היא אולי טרלול - המילה הפופולרית ביותר בקרב חברי הכנסת בשנה האחרונה - אבל זה אמיתי לגמרי. נחסוך חצי מהטוקבקים כשנכתוב מראש: כן, זה מה שקורה במדינה בלי מלחמות ועם כסף.
המכשולים אמיתיים. המתחרות עובדות זמן רב על ההופעה שלהן, התנועה, האתלטיות, הגמישות. הן צעירות מאוד, ילדות, טינאייג'ריות ונשים בשנות העשרים לחייהן, שמצאו דרך ספורטיבית להביע את עצמן. יש גם בנים פה ושם, אבל הן מהוות את הרוב המוחלט. הרוכבות מזנקות מעל כל משוכה באלגנטיות יחד עם הסוס שלהן, מרחפות באוויר ומקבלות ציונים על הביצועים בשיא הרצינות מהשופטים, שמחפשים דיוק וסגנון. רק שהתחרות באולם סגור והסוס לא אמיתי.
4 צפייה בגלריה
יש דברים שחייבים לראות כדי להאמין שהם קיימים במציאות. הובי הורסינג
(צילום: EPA-EFE/MAURI RATILAINEN)
יש דברים שחייבים לראות כדי להאמין שהם קיימים במציאות. לדבר הזה קוראים הובי הורסינג (בעברית אין חלופה טובה, אולי "רכיבה על סוסי צעצוע"), ענף שהומצא בפינלנד והפך שם לטירוף מוחלט - עם עשרות אלפי ספורטאיות פעילות - ובחודשים האחרונים צבר תאוצה בזכות הרשתות החברתיות והתחיל להיכנס לארה"ב ולאוסטרליה, כמו גם לשכנות של פינלנד. אליפות העולם היא כבר עניין אמיתי.
המטרה: חיזוק הביטחון העצמי
זו פשוט תחרות סוסים כמו באולימפיאדה, רק בלי הסוסים. הרוכבות מתרוצצות עם סוס על מקל, ומבצעות את כל הפעולות הנדרשות – מקפיצות ראווה מעל מכשולים ועד דרסאז', סגנון הרכיבה האמנותי שנועד להציג את השליטה בסוס, ובהובי הורסינג הפך לסוג של כוריאוגרפיה בה המתחרות מדלגות להן על המשטח ועושות תנועות הדומות לאלו של סוס. אפילו באיגוד הרכיבה הפיני תומכים בפעילות הזו, והמזכ"ל פרד סונדוואל אמר: "זה פשוט נפלא שהתופעה הזו התפתחה והפכה לפופולרית כ"כ. זה נותן לצעירים שאין להם גישה לאורוות או לשיעורי רכיבה הזדמנות להתנסות".
(צפו באליפות העולם בהובי הורסינג. אמיתי לגמרי)
ישנו עוד אלמנט חשוב מאוד בענף: האנשים שקידמו את ההובי הורסינג בשנים האחרונות חזרו ואמרו שאחת המטרות העיקריות היא חיזוק הביטחון העצמי והייחוד של צעירות ע"י מתן מסגרת שמקבלת את כולן, והן מביעות זאת בעיצוב הסוסים. כל מתחרה בונה לעצמה את הסוס מבד ממולא בכותנה, מקשטת אותו, מצרפת לו אביזרים כמו של החיות האמיתיות, מביעה את עצמה דרך ה"שותף" שלה. הדבר הופך את התחרויות לצבעוניות ומיוחדות, פסטיבל שנותן לכל אחת להתבטא בדרך שלה. כמובן שכל סוס גם זוכה לשם, ואפילו מגדר וסוג.
אבל לצד הביזאר המוחלט שהענף הזה מייצר, ואנחנו מניחים שאתם עדיין לא מאמינים כ"כ למה שאתם קוראים כרגע, יש גם היבט ספורטיבי משמעותי. לחלק המתחרות ישנן איכויות המתאימות לאתלטיקה או התעמלות - הן נדרשות לקפיצות לגובה, גמישות וקואורדינציה גבוהה, ומקפידות על אימונים קבועים כדי להכין את הגוף שלהן למאמץ. ישנן מאמנות שמדריכות ילדות בשלב ההתחלתיים, ונדרש כושר גבוה כדי להצליח. אולי זה נראה מצחיק, אבל בשורה התחתונה הביצועים אינם פשוטים בכלל, במיוחד במכשולים שצריך לעבור כשהידיים עוד מחזיקות בסוס.
(צפו בתחרויות בפינלנד)
לא משחק ילדים
אחרי פעילות שקטה במשך שנים, ההובי הורסינג התפוצץ לתודעה בפינלנד ב-2012 והתחזק בעקביות, עד לרמה של אליפות ארצית ותרבות שלמה שנוצרה סביב הענף, שנותנת מרחב לאנשים לדבר על התחביב בלי שיפוטיות ולחלוק טיפים וחוויות. השיא היה ב-2017, עם סרט דוקומנטרי מדובר ומצליח של הבמאית סלמה וילהונן, "מהפכת ההובי הורסינג", שהביא למרכז הבמה את הענף, הפך אותו למקובל וגם חשף אותו לשאר העולם. הוא לא קורץ לצעירות בפינלנד רק בגלל הצבעוניות והביטוי האישי, אלא מהווה אלטרנטיבה זולה לפעילות ספורטיבית מקצוענית מסוגים אחרים – כלל ההשקעה הכספית בציוד הוא אך ורק בבניית וקישוט הסוס (אפשר לקנות מוכנים עבור כ-300-200 אירו). אין צורך במדים מיוחדים, רק לבוא ולהיות עצמך, ואת לא חייבת להיות אתלטית דגולה כדי להשתתף ולהתקדם. אפשר לקחת את זה בשיא הרצינות, אפשר לבוא גם רק כדי לבלוט ולצאת באמירה אישית. זו אופציה לנערה להיות פעילה בספורט, אבל בדרך שלה, שמשלבת אמנות וגוונים שמבטאים אותה, וגם המון דמיון, וזה שילוב נדיר.
4 צפייה בגלריה
לא קורץ לצעירות בפינלנד רק בגלל הצבעוניות והביטוי האישי, אלא מהווה אלטרנטיבה זולה לפעילות ספורטיבית
(צילום: EPA-EFE/MAURI RATILAINEN)
4 צפייה בגלריה
הצד הספורטיבי והמקצועני הוא זה שחשוב לרוכבות בדרך להכרה עולמית
(צילום: EPA-EFE/MAURI RATILAINEN)
המתחרה אניה ארניומאקי סיפרה בהתלהבות לאתר הרכיבה הפיני על הקהילה של ההובי הורסינג והחופש שהענף נותן לספורטאים: "אני יוצאת עם הסוס לפארק, לפעמים פוגשת עוד חברים עם סוסים על מקל שם, אנחנו יוצאים לפעמים לרכיבה בשטח או שאני קופצת מעל מכשולים. הספורט עזר לי להתמודד עם קשיים, כמו הגירושים של הוריי, וממש היה כלי טיפולי עבורי. כשאנחנו רוכבים אל תוך היער, זה מנקה לי את הראש". זה אסקפיזם טהור, כפי שתועד בכתבה של הניו-יורק טיימס על הענף, בה תואר איך וטרינר הרצה בפני חלק מהילדות הרוכבות על טיפול נכון בסוסים.
ועדיין, הצד הספורטיבי והמקצועני הוא זה שחשוב לרוכבות בדרך להכרה עולמית. אקווטה קירווסקארי, עוד פעילה בהובי הורסינג, אמרה ל-AP: "אני שמחה שהתחלנו לקבל סיקור תקשורתי, כי אנשים יכולים לראות עכשיו שזה לא סתם משחק ילדים אלא תחרות רצינית. חשוב לנו שאנשים יראו את הצד הזה, ולא יחשבו שאנחנו סתם חבורה של ילדות בנות 5 שמתרוצצות עם סוסים על מקל".
4 צפייה בגלריה
"חשוב לנו שאנשים יראו את הצד הזה, ולא יחשבו שאנחנו סתם חבורה של ילדות בנות 5 שמתרוצצות עם סוסים על מקל"
(צילום: EPA-EFE/MAURI RATILAINEN)
אנחנו באמת חיים בעולם מטורף. אבל אם אחרי הקורונה, הדרך להוציא החוצה צעירות לפעילות ספורטיבית, למפגשים חברתיים, היא ליצור ענף שמשלב יכולת ופנטזיה, יצירתיות ואתלטיות, ביזאר ורצינות, אז אפשר רק לפרגן לעושים במלאכה.
מצד שני - כן, זה ממש ממש מוזר.
פורסם לראשונה: 08:49, 19.08.23
