לא שהוא היה זקוק לזה, אבל המספרים של ניקולה יוקיץ' הלילה (בין שלישי לרביעי) נגד סן אנטוניו (42 נקודות, 16 ריבאונדים ו-6 אסיסטים) נתנו עוד חותמת לכך שהוא השחקן היעיל של העונה. בפער. אבל זה רק אם מסתכלים על כדורסל דרך עיניים של כדורסל. כי מה שלוקה דונצ'יץ', לעומת זאת, עושה העונה, זה מעבר לכדורסל נטו.
קיירי ארווינג משחק כבר מעל לשנה בדאלאס עם דונצ'יץ'. הוא לא החליט בשנה הזו להפוך לנזיר טיבטי, הוא לא הפסיק להתקלח כי מקלחות זו קונספירציה של תעשיית הסבונים, והוא לא הפסיק לטוס עם הקבוצה בגלל שבלילה הוא חלם שגרטה טונברג זו האחות החורגת שלו. כל מנגנון ההשמדה העצמית נעלם. הטירוף בעיניים התאדה. ללוקה דונצ'יץ' (בניגוד ליוקיץ') לא מגיע פרס השחקן היעיל של העונה, הוא אמור לקבל פרס נובל לכימיה בשטוקהולם.
הגברים בוכים בלילה
סטף קרי, שניצח הלילה עם גולדן סטייט את דאלאס, יודע שהוא והווריורס נמצאים בהדרן. קרי רוצה עוד הזדמנות אחת. תנו לו לשים את הרגל בדלת, פלייאין נגד הלייקרס, ולך תדע. או שנעבור שלב או שניתן קרב לפנתיאון.
בגלל זה הכדורסל של קרי עכשיו הוא אמוציונלי. בגלל זה הדמעות אחרי עוד הרחקה של דריימונד גרין. מה יש לו? הוא לא מבין? זה הסוף. תסתכל על קליי תומפסון. עוד מעט מכבים את האורות ומתפזרים.
דקה לסוף הרבע השלישי, גולדן סטייט הייתה בפיגור שש. כריס פול לקח את הכדור מצד שמאל, כדרר לרוחב המגרש, פרץ לסל, נעצר, קפץ אחורה וקלע מחצי מרחק. המצלמה נדדה לקרי. קרי ישב על הספסל, מגבת על ראשו. הוא חייך לעצמו בשביעות רצון. כמו זמר ראשי שנותן לכל נגן בלהקה שלו לתת סולו על הכלי. את הקליעה הזו קולע פול בערך מתקופת הרנסנס. עוד מעט גם היא תיעלם. תן רק לשים רגל בדלת.
ג'ורדן, לא מה שחשבתם
כמו ג'ואל אמביד שחזר מפציעה, גם דני אבדיה מילא הלילה את טבלת הסטטיסטיקה האישית מכל טוב בניצחון המפתיע של וושינגטון על מילווקי. אבל הסיפור הגדול של הוויזארדס (ואני אכתוב פה הבהרה לפני שאני ממשיך: אני כמובן מביע שאט נפש מכל גילוי של אלימות) הוא שבכל פעם שאתה רואה את ג'ורדן פול משחק, אתה יותר ויותר מגלה הבנה לדריימונד גרין.
די עם הבינוניות
אין לתת שום משמעות למה שהניקס עשו בחלון הטריידים האחרון. הם התחזקו איפה שהיו חלשים? אולי. הבעיה של ניו יורק היא דווקא ג'יילן ברונסון. לברונסון יש מספרים נהדרים והוא שחקן נפלא, אבל יש לו תקרה. מי ששם את הקבוצה שלו בידיים של ברונסון, חוזר על מה שיוטה עשתה שנים ומה שקליבלנד עושה כעת: שמות את גורלן בדונובן מיצ'ל.
מי ששם את גורלו בברונסון או במיצ'ל צריך להיות כנה עם עצמו ועם האוהדים. זה שווה מקום ארבע-חמש בעונה הרגילה, והפסד בשישה משחקים בסיבוב השני בפלייאוף שאחריו כולם יגידו שהקבוצה התאמצה וחסרים לה רק כמה פרטים קטנים, כיוון כלים, והיא שם, בליגה של הגדולות.
לשים את הכדור בידיים של ברונסון זה מתכון לבינוניות. אתה לא מספיק טוב כדי להתחרות עם הגדולות, אתה לא מספיק רע כדי להתחזק בדראפט. ניו יורק לא צריכה להיפטר ממנו (בכל זאת, הוא היה גניבה גדולה מדאלאס), אלא להביא לידו כוכב גדול באמת. הגיע הזמן, אחרי עשורים, שהניקס תחקה את היריבה הגדולה שלה מהמערב ותביא שם גדול למדיסון סקוור גארדן.
5 מספרים על משחקי הלילה
1 - פחות מ-48 שעות אחרי שתפר 9 זריקות מ-10 ניסיונות מחוץ לקשת בניצחון על ברוקלין, לברון ג'יימס הסתפק הלילה בשלשה אחת (אותה גם קלע, אם למישהו היה ספק) ב-111:128 הקליל של הלייקרס בטורונטו.
2 - חודשיים שלמים נעדר ג'ואל אמביד מהמגרשים והלילה שב לפרקט. פילי פתאום זרחה שוב - ועוד רשמה 105:109 מרשים על אוקלהומה סיטי. המספרים של הסנטר: 24 נקודות, 7 אסיסטים ו-5 ריבאונדים ב-29 דקות. חתיכת קאמבק.
4 - ויקטור וומבניאמה היה קרוב, ממש קרוב, לרשום קוואדרופל-דאבל נדיר (השגת מספר דו ספרתי בארבע קטגוריות סטטיסטיות שונות) בהפסד הספרס לדנבר. הצרפתי רשם 23 נקודות, 15 ריבאונדים, 9 חסימות ו-8 אסיסטים. וואו.
14 - דני אבדיה כיכב, קורי קיספרט להט, אבל אחד מהשחקנים שגנבו את ההצגה בניצחון וושינגטון על מילווקי היה טריסטן ווקצ'ביץ'. מי, אם שואלים? הפורוורד הסרבי בן ה-21, שהצטרף רק לפני חודש לוויזארדס, חגג שיא קריירה של 14 נקודות - דווקא מול יאניס והבאקס.
48 - לוקה דונצ'יץ' תפר 30 נקודות בהפסד דאלאס לגולדן סטייט, אבל יכול להתהדר בנתון מעניין. היה זה משחקו ה-48 העונה בו הוא קולע 30 נקודות ומעלה - שני רק לשיי גילג'ס-אלכסנדר (50) מאוקלהומה סיטי.
לניצחון הגדול של וושינגטון על מילווקי - לחצו כאן
ליתר משחקי הלילה ב-NBA - לחצו כאן
