כנראה שגם אורי גלר, ליאור סושרד ונמרוד הראל ביחד, לא היו מצליחים לקלוע בול אם היו נשאלים על זהות האלופות במרבית הליגות האירופיות הבכירות. ככה זה בעונת קורונה. המערכות משתבשות, יש באג זמני במטריקס והתוצאה היא מגוון הפתעות, עד שזה כמעט נראה מתוכנן.
אתלטיקו מדריד הצליחה לעקוץ את ריאל מדריד וברצלונה בקרב בספרד, אינטר הייתה שני קילומטר מעל כל היתר באיטליה, ספורטינג ליסבון ניערה אבק של 19 שנה בדרך למקום הראשון בפורטוגל ומפנטזת כבר על קאמבק של כריסטיאנו רונאלדו, גלזגו ריינג'רס חזרה לגדולתה ונתנה בראש לסלטיק עם פער של 20 נקודות בפסגה ואפילו בישראל אנחנו צפויים לחגיגות ירוקות בסמי עופר אחרי עשור מייסר עבור מכבי חיפה.
ועדיין, אם צריך לבחור את האליפות ששילבה הכי טוב מתח, הפתעה ויכולת, אז הבחירה מגיעה מצרפת, שם ליל הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן ולקחת אליפות ראשונה אחרי 10 שנים דווקא על הראש של פריז סן ז'רמן ושלל כוכבי העל שלה.
ליל נותרה בלתי מנוצחת מול היריבות על הכתר, פ.ס.ז', ליון ומונאקו, היא מחזיקה במאזן החוץ הכי טוב בליגה והציגה הגנת ברזל שספגה ספגה 22 שערים בלבד, פחות למשל מבאיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי. הנתונים הללו כשלעצמם מעידים שמדובר באלופה ראויה, אבל לפעמים הפאנצ' האמיתי נמצא דווקא בין השורות, ואם תשאלו אותי, הסטטיסטיקה הזו פשוט צועקת מילה אחת: אופי.
אופי הוא משהו שקשה לקנות בכסף ולכן מדובר בנשק המושלם כאשר אתה צריך להתמודד על האליפות מול פ.ס.ז', אחת הקבוצות העשירות בעולם. מי שהבין זאת היטב הוא המנהל המקצועי לשעבר, לואיס קמפוס. הפורטוגלי עזב אמנם בתחילת העונה בעקבות שינויים בבעלות על הקבוצה, אבל עדיין נחשב לאדריכל האליפות בזכות האסטרטגיה המיוחדת שלו.
קמפוס, שהיה גם המנהל המקצועי של מונאקו באליפות ב-2017, נחשב למומחה עולמי בכל הנוגע לשוק ההעברות, וחתום למשל על השדרוג בקריירה של שחקנים כמו חאמס רודריגס, ברנרדו סילבה, פאביניו, תומא למאר ורבים אחרים, שנרכשו בסכום נמוך יחסית ונמכרו לאחר מכן במחירי שיא. הוא גם היה מהראשונים לזהות את הפוטנציאל של אחד, קיליאן אמבאפה.
לאחר אותה עונת אליפות עם מונאקו הצטרף קמפוס לליל, הקבוצה בעלת התקציב הרביעי בגודלו בצרפת, ומיד הבין שכדי להצליח לדגדג את פ.ס.ז' הוא חייב לעשות עדכון גרסה לעין המיוחדת שלו. רק לשם המחשה, במדי פ.ס.ז' משחקים 13 מתוך 15 המשתכרים הבכירים בצרפת, כאשר אמבאפה לבדו שווה פי שלושה מכל הסגל של האלופה הטרייה.
וקמפוס לא אכזב גם הפעם כשזיהה שני שווקים שמכילים שחקנים מצוינים, שנשארו משום מה מתחת לרדאר. השוק הראשון היה שחקנים ותיקים עם ניסיון אירופי, שמיצו את החוויה והכסף הגדול בסין ומעוניינים לחזור לאירופה לפני הפרישה. אחד כזה הוא למשל הקפטן ז'וזה פונטה, שבגיל 37 הציג את הכושר הטוב בקריירה במרכז ההגנה ואמור לפתוח בהרכב של פורטוגל לצד רובן דיאש ביורו בעוד פחות מחודש.
הבינגו השני שלו הוא תוצרת טורקיה. קמפוס בחושיו החדים זיהה את עליית המניה של הכדורגלנים הטורקיים והפך את ליל למושבה הגדולה ביותר של כוכבים מחוץ לטורקיה. הקשר ההתקפי יוסוף יאזיג'י נרכש לפני שנתיים ב-17.5 מיליון אירו מטרבזונספור והחזיר העונה עם שלושער בליגה האירופית מול מילאן וספרטה פראג. המגן הימני המצוין, זקי צ'ליק, כבר מבוקש בפרמייר-ליג ומעל כולם, מי שנחשב לדעתי לפחות, לסיפור הגדול של הכדורגל האירופי העונה, בוראק יילמאז.
החלוץ בן ה-35 משלב את שני השווקים אותם סימן קמפוס. אחרי קריירה ארוכה ומוצלחת בגלאטסראיי ותקופה מורכבת בבייג'ינג גואואן, הוא חזר לטורקיה ב-2019 וכיכב בטרבזונספור ובבשיקטאש. הקאמבק המוצלח לאירופה הוביל את ליל להמר עליו – והיא הרוויחה בענק. יילמאז הציג יכולת נפלאה, הבקיע 16 שערים למרות שהחמיץ כמעט חודשיים בגלל פציעה, ונחשב על ידי רבים לשחקן העונה בליגה הצרפתית.
"פא**נג מטורף"
אי אפשר גם לדבר על האליפות בלי הקרדיט המתאים למאמן כריסטוף גלטייה. הצרפתי בן ה-54 הצליח להוציא את המקסימום מסגל מוכשר אבל בוודאי לא הטוב ביותר בליגה. הוא עשה זאת בזכות פוקוס על משחק הגנה קשוח בהובלת פונטה והשוער מייק מיינאן, שהפך לכוכב ועשוי להימכר בהרבה כסף בקיץ הקרוב.
גלטייה נחשב לאדם חם ולמאמן של שחקנים, וזה עזר לו לתמרן את הסגל גם בתקופות פחות טובות. הדוגמה הטובה ביותר היא עם חלוץ הרכש ג'ונתן דויד, שנרכש בקיץ מגנט בסכום שיא של 27 מיליון אירו, אך התקשה להתאקלם. הקנדי קיבל את התמיכה לה היה זקוק והחזיר בענק במאני-טיים של העונה, כולל שער הניצחון ב-0:1 הקריטי על פ.ס.ז'.
בכלל, המסע של גלטייה עם ליל היה מיוחד וסוער. כשהגיע ב-2017 הוא קיבל קבוצה מפורקת שהייתה מתחת לקו האדום אחרי ההתרסקות המפוארת של מרסלו ביילסה, והצליח להשאיר אותה בקושי בליגה. עונה בלבד לאחר מכן, "הכלבים" כפי שהם נקראים, כבר סיימו במקום השני.
"זה פשוט פא**נג מטורף", התפרק אמש בחגיגות האליפות. "אני פשוט לא יכול תאר כמה אני אוהב את השחקנים האלה". גלטייה לא שכח גם להודות למי שהיה לצדו כמעט לכל אורך הדרך: "לואיס קמפוס הוא האדריכל של הקבוצה הזאת ואסור לשכוח את זה".
גלטייה שהגיע לקבוצה כשהייתה בנקודת שפל, הביא אותה לפסגה וכעת כשהשלים את המשימה הגיע הזמן מבחינתו לאתגר חדש. אמנם נותרה לו שנה נוספת בחוזה, אבל בעונה הבאה הוא יעמוד על הקווים של ניס ויקווה להצעיד אותה לגבהים חדשים. הסיבה לעזיבה: תחושת מיצוי ושדרוג רציני בשכר אותו יקבל כדי להוביל את הפרויקט המסקרן שנבנה ברביירה.
ובסוף נמצאים האוהדים. בפעם האחרונה שהם יצאו לכיכר המרכזית לחגוג אליפות הכוכב של הקבוצה היה אדן הזאר. 10 שנים לאחר מכן אף אחד לא באמת האמין שהם יהיו אלה שיצעדו עם אבוקות ברחובות ויקראו בשמות הגיבורים שלהם, אבל למציאות, בטח בשנת הקורונה, היו תכניות אחרות בשבילם.
