במדינות רבות בעולם קיימת תפיסה עמוקה של תפקיד הספורט בעיצוב חברה אזרחית טובה יותר. בישראל, למרבה הצער, עדיין חסרה הראייה הרחבה של הפוטנציאל האדיר שטמון בספורט כמנוף לשינוי חברתי. הזרקור הציבורי והתקשורתי מופנה בעיקר לספורט ההישגי, אך האמת היא שהרוב המוחלט של העוסקים בספורט לעולם לא יהפכו לספורטאים מקצועיים – וזה בסדר גמור.
הספורט התחרותי הוא רק נדבך אחד במארג שלם. מעבר להישגים ולמדליות, הספורט הוא כלי חינוכי וגם זירה משמעותית לשינוי חברתי ולקידום אוכלוסיות מוחלשות. במרכזו של מארג זה עומדים המאמנים והמאמנות – דמויות מפתח שתפקידן חורג הרבה מעבר להוראת טכניות או טקטיות ואסטרטגיות.

2 צפייה בגלריה
קארין סנדל
קארין סנדל
קארין סנדל
(צילום: עוז מועלם)

מאמן או מאמנת טובים הם אלו שמחנכים לערכים של התמדה, עבודה קשה, משמעת עצמית, עבודת צוות והתמודדות עם אתגרים וכישלונות. תחשבו על כמה דמותו של המאמן/ת משמעותית עבור נערים ונערות בסיכון שמגיעים ממשפחות מורכבות. לעתים קרובות, זו הדמות הבוגרת היציבה והעקבית בחייהם, המספקת מסגרת, גבולות ותחושת שייכות. דמות שמאמינה בהם כשהם אינם מאמינים בעצמם, דוחפת אותם קדימה כשהם מתייאשים, ומציבה להם אתגרים ומראה להם כיצד לשמור מחסומים כשהם מתרגלים למציאות מגבילה.
תחשבו על הפילוג ההולך ומעמיק בחברה הישראלית המורכבת. הספורט הוא אחת הזירות הנדירות שבה נפגשים אנשים מכל גווני החברה הישראלית – מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים. מאמן או מאמנת שמבינים את התפקיד החינוכי והחברתי שלהם, יודעים להשתמש בכוח האדיר של הספורט כגשר שמחבר במקום לפלג. הם מייצרים היכרות אמיתית עם מי ששונה מאיתנו ויוצרים מרחב בטוח שבו לומדים לכבד את האחר ולשתף פעולה למען מטרה משותפת. המיומנויות והערכים הללו מחלחלים החוצה לחברה הישראלית הצמאה ללכידות חברתית של כלל חלקיה.
בשנה האחרונה, מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, החברה הישראלית התמודדה עם אתגרים קשים מנשוא. בתוך הכאוס, האובדן והחרדה, הספורט היווה עוגן משמעותי עבור רבים. פעילות גופנית אינה רק בריאה לגוף, היא מהווה תרופה של ממש לנפש. היא משחררת אנדורפינים, מפחיתה מתח וחרדה, ומספקת תחושת שליטה בתקופה שבה רבים חשים חוסר אונים.
מאמנים ומאמנות בכל רחבי הארץ גילו יוזמה ויצירתיות בתקופה זו. הם העבירו אימונים בממ"דים ובמקלטים, יצרו שגרה עבור ילדים שהתפנו מבתיהם, אירגנו פעילויות ספורטיביות במרכזי קליטה ובבתי מלון. הם השתמשו בספורט ככלי להפגת מתחים, ליצירת קהילה, ולהנחלת תחושת נורמליות בימים של אי-ודאות קיצונית.

2 צפייה בגלריה
אימון מסכם של נבחרת ישראל לקראת שווייץ
אימון מסכם של נבחרת ישראל לקראת שווייץ
(צילום: עוז מועלם)

כדי שהחברה הישראלית תרוויח מהספורט לא רק בקצה הפירמידה, חשוב שנבין כי למאמנים ולמאמנות יש תפקיד מכריע. לאחרונה תוכנית SSI, ספורט למען קידום חברתי של קרן עזריאלי, חילקה פרס למאמני ומאמנות ספורט חברתיים מצטיינים. פרס זה, המוענק לאנשי מקצוע המשתמשים בספורט ככלי לקידום חברתי בקרב אוכלוסיות מגוונות, משקף הכרה בתפקיד המשמעותי שממלאים מאמני ומאמנות ספורט הרבה מעבר לזירת התחרות.
עלינו להשקיע בהכשרת מאמנים בצורה שלא מתמקדת רק בהיבטים טכניים או טקטיים. עלינו להסיט את הפוקוס מהצלחות של "כאן ועכשיו" ולצייד אותם בכלים וניסיון גם כמחנכים וכסוכני שינוי חברתי. יש להעניק להם את היכולת להתמודד עם אתגרים רגשיים, חברתיים ותרבותיים שהם חלק בלתי נפרד מעבודתם. פרס עזריאלי הוא צעד חשוב בכיוון הנכון – הכרה בערך החברתי העצום של עבודתם. אך זהו רק צעד ראשון. עלינו ליצור מערכת תמיכה רחבה יותר, שתאפשר ליותר אנשי מקצוע מסורים להשתמש בספורט ככלי לשינוי חברתי.
בעולם מקוטב ומפולג, הספורט מציע מרחב נדיר של אחדות ושיתוף פעולה. כשמאמן או מאמנת מלמדים ילד לעבוד בצוות, להתמיד למרות קשיים, לכבד את היריב ולהתמודד עם הפסד בכבוד – הם מעצבים לא רק ספורטאי טוב יותר, אלא אזרח טוב יותר. כשהם פותחים את שערי המגרש לכל ילד וילדה, ללא הבדל דת, מוצא, מגדר או יכולת, הם מציירים תמונה של חברה כפי שהיא יכולה וצריכה להיות.
כשאנו משקיעים במאמני ומאמנות ספורט שרואים את תפקידם מעבר למגרש, אנו משקיעים למעשה בדור העתיד של מנהיגים, אזרחים מעורבים וסוכני שינוי. בימים של פילוג ומשבר, כאשר הקרעים בחברה הישראלית נראים עמוקים מתמיד, הספורט – בהובלת מאמנים ומאמנות משכמם ומעלה – מציע לא רק מפלט זמני, אלא דרך אמיתית לריפוי ואיחוי.
אם נשכיל להבין את הפוטנציאל העצום הזה, נוכל להפוך את מגרשי הספורט ברחבי הארץ לא רק למקומות של תחרות והישגיות, אלא לבתי מדרש לאזרחות טובה ולמעבדות לחברה ישראלית חסונה, מכילה ומאוחדת יותר. זו אינה רק תקווה – זו אפשרות מוחשית, שמתממשת כבר היום בזכות מאמנים ומאמנות שמבינים שתפקידם חורג הרבה מעבר לתוצאה על הלוח או לשריקה הסופית.
*הכותבת היא הקפטנית לשעבר של נבחרת הנשים ויו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל (ומצוות השיפוט של פרס עזריאלי).

גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.