"הלחץ לא מפחיד אותי, להפך. אני אוהבת למתוח את הגבולות ומתרגשת להשקיע באפיק חדש לעתיד שלי, זה מאפשר לי להגשים שתי מטרות במקביל. מזל שאפשר יהיה להשלים הרצאות מרחוק בזום אפילו מטוקיו". לינוי אשרם, הספורטאית הבכירה בישראל, לא מסתפקת במדליות - היא מסתערת גם לעבר תואר. אקדמי, כן?
נגיף הקורונה טרף את הקלפים של עולם הספורט כולו. אולימפיאדה שנדחתה ועדיין לא ברור באיזו מתכונת תתקיים, תחרויות מבוטלות, שמיים סגורים, ליגות מושבתות, אימונים בשלט רחוק - בעיקר עתיד מאוד לא ברור.
בתוך כל הכאוס הזה, המחשבה על היום שאחרי הולכת ומתעצמת. לכן, רבים מהספורטאים הישראלים פונים למסלול מקביל, ובנוסף לאימונים הרגילים הם מחליטים שהגיע הזמן לאמץ גם את שרירי המוח. וכשהמציאות ההזויה מסדרת להם אקסטרה זמן פנוי, הם עושים מהלימון לימונדה.
תכירו את הכיתה הווירטואלית של הקריה האקדמית אונו שבקריית־אונו, שמקבצת את מיטב הספורטאים בארץ הקודש. במקום כיסאות ולוח - ריבועים על המסך. הרכב חלקי: נטע ריבקין, דן גלזר, אנדי רם, ציפי אובזילר, אפיק נסים ועוד. המטרה: להכשיר את הקרקע לקראת היציאה ל"אזרחות".
ובמעבר חד
בין אלה שהמגפה עצרה להם את הקריירה הם אשרם והשחיין האולימפי יעקב טומרקין, שהיו בשיא ההכנות לרגע הגדול שלהם - המשחקים האולימפיים, אך אלו נדחו בשנה. במהלך עשרת החודשים שנותרו עד לטייק 2, הם יג'נגלו בין אימונים/תחרויות לבין צפייה בהרצאות. היתרון המשמעותי שמקל עליהם לשלב בין הדברים הוא לימודים מרחוק באמצעות הלהיט של תקופת הקורונה, הזום.
אז מה הם לומדים? בתפריט נושאים כמו איך להפוך את העיסוק בספורט למקצוע, לנהל או להיות יזם בספורט ולהוביל באמצעותו שינוי חברתי. המסלול נמשך שלוש שנים, ובסיומן הם יקבלו תואר ראשון בחינוך וחברה עם התמחות בספורט, בשילוב תעודות הכשרה מקצועיות בהדרכה, אימון וניהול ספורט.
טומרקין מספר: "המהלך נובע ממחשבה על היום שאחרי. אני אישית התחלתי לפני כמה שנים מינהל עסקים, אבל החלטתי לשנות כיוון, כי נראה לי שעדיף שאתמקד בלימודים שיעזרו לי בספורט אחרי שאפרוש. התואר הזה יותר מתאים לי ויותר מעניין אותי, ודווקא עכשיו זה נוח בעזרת הלמידה מרחוק. למשל, עכשיו אני כבר חמישה שבועות בתחרות בהונגריה, ויכול להתחבר לכיתה. זה מקל עליי. אני בחברה טובה עם כמה ספורטאים אולימפיים".
אחת ממובילות פרויקט כיתת הספורט היא שחיינית העבר עדי ביכמן, שאומרת: "זו שנה לא שגרתית, הולך להיות קשוח. יש חבר'ה שכבר עשו את חצי הדרך ולא יודעים איך זה יהיה בהמשך. מצד שני, לימודים מרחוק מאפשרים גמישות לספורטאים. זה פתח להם עולם חדש, כשהכל מוקלט ואפשר להיכנס מתי שרוצים. אחת המטרות שלנו היא לדאוג שיותר ויותר אנשי מקצוע שמגיעים מהעולם הזה ייכנסו לשדרת הניהול".
ביכמן מתייחסת לקושי של הספורטאים למצוא את עצמם אחרי הפרישה: "לא קל לצאת מהספורט התחרותי, גם לי לקח הרבה שנים עד שהבנתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי. ספורטאי מקצועני הולך לאיבוד אחרי הפרישה. יש הרבה תשוקה בספורט, אבל כשמפסיקים להתחרות היא דועכת, והספורטאי מחפש את אותה תשוקה ביום־יום. אני למדתי שזה צריך להיות אחרת, למרות שיש את נפילת המתח הזאת".
"לא היה לי זמן לקרוא ספר"
ריבקין, הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית, מתארת את המעבר בין העולמות: "הלימודים יעשירו את הידע שצברתי במהלך השנים. זה מה שמייחד אותי בעשייה של היום כמאמנת מנטלית, כי הייתי בצד השני, ואני יודעת מה עובר על הספורטאים. אני באה מענף שבו לא היה לי זמן לקרוא ספר ועכשיו יש לי בשפע. תהליך של פרישה עבור ספורטאי אולימפי זה חתיכת מסע. יש כאלה שמצליחים לעשות מעבר מהיר והופכים ישר למאמנים, אבל אצל אחרים מסע החיפוש העצמי הוא ארוך יותר. גם אני, ארבע שנים אחרי הפרישה, התנסיתי בכמה תחומים - והכל היה ניסוי וטעייה".
ומה תגידו על גלזר? הגרזן של האלופה מכבי ת"א רק בתחילת הקריירה, אבל הוא כבר מזמן התחיל לדאוג לעתיד שלו, ונמצא בשנה השלישית של התואר. "גם בתיכון השקעתי בלימודים. חינכו אותי שהצלחה בכדורגל היא לא ערובה להצלחה בחיים", אומר הקשר.
"אנחנו בני אדם, וברור שבגיל 35 אצטרך להיות מוכן לקראת השלב הבא. התואר מבחינתי הוא מקפצה לעתיד, כזו שתאפשר לי להמשיך לעסוק בספורט גם ביום שאחרי. זה יאפשר לי להגשים את החלום לגדל את הדור הבא. אני מתכנן להקים בית ספר לכדורגל, להשקיע ולתת לילדים את היסודות כבר מגיל צעיר".
