מכבי ת"א החלה אתמול (שלישי) את המשחק מול אנאדולו אפס כשתיאורטית התנאים ממש לרעתה. ג'ורדן לויד עזב, וויינן גבריאל ורוקאס יוקובאיטיס פצועים, מה שאמור היה לגרום לחולשה גם בקו הקדמי וגם בקו האחורי.
והפתיחה אכן נראתה כמו התסריט הצפוי. הטורקים הבינו שלמכבי אין תשובה לגודל של ונסן פוארייה, הכניסו לו כדור אחרי כדור פנימה, ולא היה מי שיעצור אותו. גם הניסיון להציב בהגנה את ג'יילן הורד על שיין לארקין לא הצליח. הרכז המהיר חגג מול הפורוורד של מכבי והפעיל את חבריו מצוין. מכבי נראתה נטולת הגנה בדקות האלה, וגם ההתקפה לא הייתה מי יודע מה.
ביתרון 11:20 לאנאדולו, סייבן לי נכנס, ודי מהר דפק דאנק מטורף על הפרצוף של שחקן יריב, מה שגרם לי למלמל "המממ... מעניין". עד סוף הרבע התוצאה כבר הייתה 23:24 לטורקים. החמישייה ששיחקה באותן דקות טובות הייתה לי, ג'ון דיברתולומאו, ג'ייק כהן, חסיאל ריברו וליוואי רנדולף. היא הייתה מצוינת ואפילו שיחקה קצת הגנה, מה שלא ראינו קודם. כבר בשלב זה היה ברור שמדובר בבשורה טובה למכבי: אם גם בסגל חסר היא חוזרת למשחק דווקא עם הספסל, זה אומר שמצבה לא רע.
המחיר שהיה שווה לשלם
מכאן והלאה המשחק היה צמוד צמוד. המחצית הסתיימה בתוצאה 52:52, הרבע השלישי ב-72:74 לטורקים, ובסיום 91:93 לצהובים. ניצחון מתוק.
אז מה ראינו שם? בצד השלילי, נראה היה שלמכבי אין כמעט הגנה, כשבעיקר הצבע פרוץ. אבל מי שחיפש נקודת אור הגנתית יכול היה למצוא אחת כזאת: מכבי החזיקה את שיין לארקין "רגוע" לאורך כל המשחק. שמירה היא עניין של מדיניות כשאין לך קבוצת הגנה מובהקת, ומכבי אינה אחת כזאת. כמאמן, אתה צריך להחליט למי אתה נותן קצת חופש ואת מי אתה חונק. מכבי לא הביאה עזרות על פוארייה למרות היתרון הברור שלו על כל שומר. לפעמים זה הכאיב בעיניים. הוא טייל. אבל זה מנע הוצאת כדורים לגארדים, ובסופו של דבר אף אחד מלבדו לא היה ממש מדהים אצל הטורקים. מחיר שכנראה היה שווה לשלם. אגב, אולי היה שווה לתת לאלפה קאבה לנסות לשמור עליו כמה דקות. קאבה די איטי ולא הרשים בדקות המעטות ששיחק, אבל אולי מול פואריה זה היה עובד כי גודל יש לו, וזה מה שהיה חסר.
3 צפייה בגלריה
ניצחון מרשים, בעיקר כי מכבי משחקת כיום בתנאים כמעט בלתי אפשריים. הורד
(צילום: AP Photo/Darko Vojinovic)
בצד החיובי, ההתקפה של מכבי שיחקה כאילו אנחנו כבר כמה חודשים לתוך העונה. מחוברים. כבר במשחק הקודם היו לצהובים הרבה דקות של משחק קבוצתי חכם, מתואם, שהתבסס במידה רבה על יכולת המסירה של תמיר בלאט ועל התנועה של ג'יילן הורד וריברו שקיבלו ממנו כדורים. מה שהיה חסר זה שחקן שיודע לייצר לעצמו מצבי קליעה או חדירה באחד על אחד, "בלי עזרת חבר" כמו שאומרים בעולם הילדים.
פירק את ההגנות
ובכן, שלום לך סייבן לי. הזר החדש שיחק גם כרכז וגם בעמדה מספר 2. בדקות שהוא היה עם בלאט ושיחק כגארד שני, השילוב עבד מצוין. כרכז, בדקות שהוא ניהל את המשחק, לי היה סולידי. הוא לא ניסה לעשות דברים מסובכים, אולי כי זו התחלה והוא לא מכיר את מי שלידו, אבל בחלק מהזמן אלה לא היו דקות טובות של מכבי. מצד שני, בלאט חייב היה לקבל מנוחה ויוקובאיטיס פצוע. מה עושים? השחקנים סביב לי היו מספיק בוגרים כדי להגיד לו כבר אחרי מחצית אחת בחברתו, "הבנו, אתה הכוכב, בוא תזרח". לי קיבל חסימות או שפשוט עבר את השומרים שלו במהירות כשחבריו מפנים את השטח. זה היה נפלא. שלשות, חדירות, מסירות חכמות כשהגיעה אליו עזרה בחדירה. הוא פירק את הגנת אנאדולו.
3 צפייה בגלריה
מזכיר את ווייד בולדווין, אבל עם שליטה עצמית. לי (שני משמאל) חוגג מול אנאדולו
(צילום: ג'ורג'יה קוסטיץ')
בעיניי הוא מזכיר את ווייד בולדווין, אבל עם שליטה עצמית, הבולדווין שהגיע למשחקים ביום טוב. העניין הוא שלבולדווין היו גם הרבה ימים גרועים, לא רק מקצועית אלא גם מנטלית, כאלה שבהם הוא כפה את עצמו ועשה הרבה טעויות. לי עשה הכל בתוך שטף המשחק. כל החלטה שלו הייתה נכונה, גם אם היא הסתיימה בהחטאה. הוא כמובן קטן יותר מבולדווין ושומר פחות טוב, אבל התקפית - כוכב. מאז טייריס רייס לא היה למכבי איש שפירק הגנות כל כך בקלות. זאת, כמובן, על סמך המשחק הזה בלבד. ימים יגידו איך שאר אירופה תתמודד איתו.
לי כמובן טוב יותר גם מג'ורדן לויד, ולא רק כי הוא יכול לשחק בשתי עמדות. לויד צריך שייצרו עבורו מצבים. לי לא צריך כלום. יכול לעבוד לבד. רק זוזו ואל תפריעו. אבל לא אגואיסט. רק כשצריך. המספרים המרשימים איתם הגיע מתחילת העונה שלו בטורקיה הבהירו שהוא כנראה כישרון, אבל לא היה ברור אם זה יהיה מרשים גם ברמת יורוליג. התשובה ברורה. כן. ממש כן. הכי כן שיש. היכולת שלו גם גרמה לכך שההגנה הטורקית התמקדה בו מאוד, וזה פינה את בלאט למהלכים יפים עם הגבוהים. בקיצור, גם כשהוא לא נגע בכדור, הייתה לו השפעה.
זה היה ניצחון מרשים, בעיקר כי מכבי משחקת כיום בתנאים כמעט בלתי אפשריים, עם סגל חסר ובמגרש ביתי שהוא לא ביתי. גם עם לי, היא עדיין במינוס של שלושה שחקנים ממה שהיא אמורה להיות – שני הפצועים ועוד שחקן שכנראה יגיע לעמדה מספר 3. בשבוע שעבר כתבתי שלאור התנאים האלה, אפשר לקבל את העובדה שהיא תתקשה להגיע להישגים של הקבוצה מהשנתיים הקודמות, אבל כל עוד היא תשחק כדורסל חיובי, זה בסדר גמור ולא צריך להתייחס להפסדים כאילו הם סוף העולם. אבל אם הקבוצה משחקת יפה (ואני מתעלם פה באלגנטיות מהצד ההגנתי) וגם מנצחת בתנאים האלה - ריספקט.
