עומרי כספי, אומרים שאתה יושב על הגדר. סיפרת שאתה מתלבט, שלא ברור אם תמשיך לעוד עונה או שתחליט לפרוש. הגוף לא מה שהיה אחרי כמה פציעות והמסוגלות לא אותה מסוגלות. נו, בסדר. לאחר קריאת איזה מאמר וכמה פוסטים בקבוצות "מתווכחים על כדורסל" למיניהן בפייסבוק, שאלתי את עצמי את השאלה הדרמטית: אז מה? אז הגוף לא מה שהיה... אוקיי, אז מה?
אז יושבים כמה טכנוקרטים עם מחשבון וטבלת יתרונות וחסרונות, ושואלים: מה עומרי נותן לנו? האם הוא שווה את הכסף? מה האחוזים? מה מדד הפלוס מינוס? כמה משלוש, כמה משתיים? עומרי, אני רוצה לבקש ממך, בבקשה אל תקשיב להם, בשום פנים ואופן. תן להם לשבת עם המחשבונים שלהם ולספר לעצמם שהם מבינים גדולים. אני ועוד רבים אחרים רוצים שתישאר. אם אתה יכול ורוצה לתת עוד עונה - אנחנו רוצים לראות אותך על המגרש כמה שיותר.
למה? קודם כל, אנחנו יודעים שאתה תמיד הופך את הקבוצה לטובה יותר. את מה שיש לך לתת אי אפשר למדוד. אין לזה גם מחיר, ואנחנו מרגישים שבסבב האחרון שלך פה לא זכינו לראות ממך מספיק. לא בגללך. הקורונה והפציעות גזלו מאיתנו את החוויה של לראות אותך משחק. שנים עקבנו אחריך ב-NBA וידענו שבסוף תגיע חזרה למכבי, לסיים כאן את הקריירה. חיכינו לך, והנה חזרת - וזה לא מספיק לנו.
עומרי, אתה לא סתם עוד שחקן פה. אתה סמל לספורטאי עם קלאסה, מודל לחיקוי לעבודה קשה וצניעות, יחד עם חוצפה ישראלית חיובית. כשאתה קולע, אני מתרגש יותר. כשאתה על המגרש, אני מסתכל פחות בטלפון שלי תוך כדי המשחק. כשאתה מצליח, זה משמח יותר. אתה מתנה לכדורסל הישראלי, מתנה לאוהדים של מכבי ומתנה לכל מי שאתה משחק איתו. את מה שקורה בתוך הלב אי אפשר למדוד עם מחשבונים וניתוחים של מאמנים מטעם עצמם.
האוהדים רוצים שתהיה על המגרש. כל עוד אתה רוצה. כל עוד אתה יכול. רוצים לראות אותך. בשביל שחקנים כמוך אנחנו כאן.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
