יציאתו לאקרנים של "ואלס עם באשיר", סרטו הנהדר של ארי פולמן לפני קרוב ל-14 שנים, היה הישג יוצא דופן עבור התרבות המקומית. "ואלס עם באשיר" היה רגע נדיר שבו הקולנוע הישראלי כבר לא היה מובל ומתחקה אחר יצירות איכותיות זרות, אלא מוביל – ונושא עמו בשורה קולנועית חדשה. האופן שבו פולמן בחר לחטט בפצע הפתוח האישי שלו ממלחמת לבנון באמצעות הנפשה היה בזמנו בגדר שפה מקורית וייחודית שבה מתכתב יוצר עם הקהל שלו.
במובן מסוים, אשרם עשתה להתעמלות האמנותית דבר דומה למה שעשה פולמן לקולנוע. היא ריסקה שבלונות, ניפצה מחשבות מקובעות לגבי הענף – ובלי לנסות לחקות אחרות, אלא בדרכה האישית והמיוחדת, השיגה את מה שחשבנו שנמצא במחוזות הבלתי אפשרי.
אשרם לא ניפצה תקרות זכוכית, במקום לדפוק בהן את הראש, היא פשוט מצאה את המדרגות כדי לעקוף אותן. השונות והזרות ליוו אותה בענף מיומה הראשון. ילדה בת 7 ממוצא יווני ותימני בענף שבו המוצא של מרבית הספורטאיות והמאמנות הוא ממדינות ברית המועצות לשעבר, אשרם הבינה מהר מאוד שהיא יוצאת דופן. היא ידעה עם זאת להפוך את השונות שלה ליתרון. בענף שלמרות שהוא אמנותי, סובל מקיבעון מסוים, אשרם והמאמנת שלה איילת זוסמן הציגו גישה חדשנית ופורצת דרך. הסגנון של אשרם היה פחות ארטיסטי וחמור סבר מהמקובל בענף, יותר ספורטיבי, אתלטי ומלא בשמחה ובחדוות עשייה. היא ניצלה עד תום את יתרון הזריזות והמהירות שלה על פני המתעמלות האחרות. השופטים והקהל התאהבו ב"התעמלות האמנותית החדשה" של אשרם וגם שיטת הניקוד שנכנסה לתוקף אחרי ריו – עשתה עמה רק טוב.
במשך קרוב לחמש שנים של קמפיין אולימפי ארוך, אשרם קטפה שלל מדליות, כמוהו לא ליקט אף ספורטאי ישראלי מעולם, והצליחה מפעם לפעם ממש להיכנס חוצץ בין התאומות אברינה ממעצמת ההתעמלות הרוסית הבלתי מנוצחת. למרות זאת, הספק כל הזמן ניקר בנו. זה ענף פוליטי, כך חשבנו, וברגע האמת באולימפיאדה, השופטים לא יעזו להעניק לאברינות פחות ממדליות זהב וכסף. התנחמנו במחשבה שמדליית ארד תהיה הישג נהדר.
2 צפייה בגלריה
התעקשה כל הזמן להיות היא עצמה ולהציג לעולם את הייחודיות שבה. אשרם
(צילום: GettyImages)
אשרם וזוסמן לא בזבזו את הזמן שלהן על חישובים קרים ומקובעים. הן היו עסוקות בעבודה קשה. בלי לפזר הבטחות מופרזות בתקשורת, הן היו מרוכזות לגמרי במטרה ופרעו את כל השטרות ברגע האמת. מופע האימים הרוסי בסיום התחרות האולימפית המחיש עד כמה עצום ההישג של המתעמלת הישראלית. היללות הרוסיות מכל עבר, העידו כי אשרם לא סתם הפתיעה אותן על הבמה החשובה מכולן – היא פשוט טלטלה בעוצמה את הקרקע שעליה הן דרכו. כל המוסכמות של הענף שנחשב בעבר כאחד הקלים ביותר לחיזוי במשחקים האולימפיים, התערערו לגמרי. לא עוד "רוסיה וכל היתר". אשרם מצאה את הדרך לנצח את הבלתי מנוצחות – והיא עשתה זאת באופן הכי מרהיב ומעורר גאווה שיש. הילדה הקטנה שנכנסה לאולם ההתעמלות, שמעה רק רוסית סביבה והתעקשה כל הזמן להיות היא עצמה ולהציג לעולם את הייחודיות שבה – גרפה את כל הקופה.
רבים הישראלים בשלל זירות שהצליחו ברמה בינלאומית – אבל רק בודדים ויחידי סגולה, המציאו את תחום ההתמחות שלהם מחדש. אשרם היא אחת מהם. עם פרישתה, הספורט הישראלי חייב לרשת ממנה את התעוזה, החדשנות והאומץ לצאת מהקופסא. בגיל 22 בלבד, כשפרק הספורט התחרותי מאחוריה – וחיים ארוכים ועשירים עוד לפניה, נותר לנו לאחל לעצמנו שבכל תחום שבו תבחר, אם זה אימון כפי שרמזה או כל דבר אחר, נדע כמדינה לספוג וללמוד עוד ועוד מהילדה שהעזה לחלום – ולא ללכת בתלם. הרווח יהיה כולו שלנו.
