ה-13 באפריל 2016 היה היום שבו שיחק קובי בראיינט את המשחק האחרון שלו ב-NBA. נייקי, המאמצת שלו מאז 2003, הכריזה על היום הזה כ"יום הממבה". בראיינט קלע 60 נקודות במשחק הירואי, ונייקי הודיעה שהיא חותמת על הארכת חוזה עם בראיינט לחמש שנים.
נייקי מכרה מיליוני זוגות נעליים ומוצרי הלבשה מהליין של בראיינט מאז. רק ב-15 החודשים שחלפו ממותו, ביחד עם בתו ג'יאנה ושבעה אנשים נוספים בתאונת מסוק מחרידה, היה היקף המכירות 250 מיליון דולר שמהם קיבל העזבון של בראיינט (שנמצא בבעלותן של אשתה ונסה ושלושת בנותיהן הנוספות) כמעט 20 מיליון דולר.
יום הממבה הועבר ל-24.8 (מספר הגופיות שלבש בראיינט בעשרים שנות הקריירה שלו בלייקרס), והיה היום המוצלח ביותר מבחינת מכירות עבור המותג כשמאות אלפי אוהדי בראיינט נפגשו וירטואלית עם המוצרים החדשים שרכשו מהליין של "ממבה". בשנה שעברה שיחקו 103 שחקנים ב-NBA עם הנעליים של קובי, כמעט עשרים אחוז משחקני הליגה ויותר מנעל של כל ליין אחר כולל ג'ורדן ולברון (השמות הבולטים שהשתמשו בנעל היו דווין בוקר מפיניקס ודהמאר דהרוזן מסאן אנטוניו). סגלי מאמנים שלמים נעלו את הנעליים שלו וגם שחקניות לא מעטות ב-WNBA. בשנה שעברה, שנת האליפות של הלייקרס, רק הגופיה של לברון נמכרה יותר פעמים מאשר הגופיה של קובי.
אבל ב-13 באפריל 2021 הסתיים החוזה בין נייקי לבין בראיינט ושני הצדדים הודיעו שלא הגיעו להסכמה לגבי הארכת החוזה. זאת אומרת שנייקי יוכלו למכור מעתה רק את מה שיוצר במפעלים שלה מהמותג של בראיינט, כך שמעוד כמה חודשים אתר האינטרנט של החברה ומדפי החנויות יהיו מיותמים מהסחורה על שמו. שחקנים שירצו לשחק עם נעלי נייקי מהליין של ממבה יצטרכו לעשות זאת עם נעליים ישנות ומשומשות.
היחידים שנשארו
כדי להבין לאיפה כל זה הולך ולמה קרה מה שקרה, צריך קודם כל ללמוד על מערכת היחסים בין נייקי לבראיינט. כשקובי הגיע לליגה הוא חתם על חוזה לשבע שנים עם אדידס. החוזה תם ב-2003 ונייקי התחילה לחזר אחרי בראיינט וחתמה איתו על חוזה.
השנה פה היא עובדה חשובה, כי 2003 היא השנה שבה בראיינט הואשם בתקיפה מינית בדנבר. רוב החברות שפרסם (כולל מקדונלדס וקוקה קולה) הסירו את החסות ממנו. נייקי החליטה להישאר איתו וקיבלה אותו במחיר מבצע: 40 מיליון דולר לארבע שנים, הרבה פחות מאשר שווי חוזה שיווקי דומה.
גם לפני התקרית הזו, בראיינט לא היה דמות אהודה במיוחד. הוא לא היה ג'ורדן ולא לברון והוא לא הביא סיפור, כמו סיפור המרד של אייברסון בממסד (ונעל "התשובה" שלו עם ריבוק). הוא נתפס כאליטיסט, מתחזה, מישהו שמנסה בכוח להיות ילד מהגטו למרות שגדל בבית ממעמד הביניים. הריבים עם שאקיל לא ממש עזרו לו. בראיינט, שהרוויח 328 מיליון דולר בקריירה המקצוענית שלו ועוד 350 מיליון דולר בחוזי פרסום, הצליח יותר מעבר לים. הזכייה שלו בשתי מדליות זהב אולימפיות הביאה לו הכרה בינלאומית. הפופלריות שלו בסין הכניסה לו מיליונים.
לכל שחקן ב-NBA יש חוזה עם חברת נעליים, אבל רק למעטים יש מותג משלהם. לעוד יותר מעטים יש חוזה גם לאחר פרישתם. בראיינט נמנה על מתי המעט הללו, אבל הוא לא קיבל את הכבוד האולטימטיבי (שנייקי נתנה רק לג'ורדן, לברון ורונאלדו): חוזה לכל החיים. נייקי לא תפסה מבראיינט מספיק כדי להעניק לו חוזה כזה.
הנעליים של בראיינט נחשבות לשיאי הטכנולוגיה עבור שחקן כדורסל, והן היו גם יפות להפליא. הנעליים החצאיות שהוא החזיר לאופנה בעונת האליפות שלו ב-2008/9 נחשבות עד היום לסטנדרט של נעלי כדורסל. בניגוד לנעליים אחרות, שחקנים בכל עמדה משתמשים בהן. אבל הבעיה של בראיינט שהרחוב לא לבש אותן עם הג'ינס או עם מכנסי הטריינינג. ושם נייקי וחברות הספורט האחרות עושות את ההון שלהן במכירות המוניות.
רצה עצמאות כלכלית
צריך גם לזכור מיהו בראיינט, מה האופי שלו, ואיך עשה דברים על המגרש כדי להבין מה קרה עכשיו בין העיזבון שלו לנייקי. עוד לפני שבראיינט פרש, וביתר שאת אחרי שהפסיק לשחק כדורסל, הוא רצה עצמאות כלכלית, הוא לא רצה לעבוד בשביל אחד, הוא רוצה להיות תלוי בהחלטות של עצמו. הוא כתב ספר ("המנטליות של ממבה, כך אני משחק") שמכר מעל מיליון עותקים, פתח אולפנים לספרים וסרטים וזכה באוסקר על הסרט הקצר "כדורסל יקר". ביחד עם ג'ף סטיבל, הוא השקיע 100 מיליון דולר בקרן השקעות מיועדת לעיבוד נתונים, מדיה וטכנולוגיה, פתח אקדמיה לספורט והשקיע כסף וזמן בספורט נשים.
ב-2014 השקיע 6 מיליון דולר בקניית עשרה אחוזי שליטה בחברת משקאות האנרגיה "באדי ארמור". ארבע שנים לאחר מכן, קוקה קולה קנתה חלק מהחברה לפי שווי שוק של 2 מיליארד דולר. השקעה של שישה מיליון דולר הפכה לשווי של 200 מיליון דולר תוך ארבע שנים. בראיינט נעלב מנייקי. החברה לא הציעה לו חוזה לכל החיים ומכירות הנעליים שלו חוו ירידה מאז הפרישה, גם בגלל שהליגה לא שיווקה את המותג שלו והעדיפה להשקיע בשיווק של שחקנים נוכחיים כמו יאניס, דוארנט וקיירי ארווינג.
חודש לפני מותו היו שמועות שבראיינט מתעתד להיכנס להשקעה של מאות מיליוני דולרים עם המשקיע שרבין פישהאוור כדי להקים חברת נעליים והלבשה בשם "ממבה". בטוויטר עלו גם דוגמאות של הנעליים שהיו אמורות לצאת תחת המותג. "מה שהוא עמד לעשות בעסקים עמד להאפיל על כל מה שהוא עשה כספורטאי", אמר פישהאוור, "העובדה ש-ונסה החליטה להפסיק את החוזה עם נייקי, מתרגמת לדבר אחד: חיוך גדול על הפנים של קובי בגן עדן".
המוות של בראיינט אמנם גרם לאינפלציה במכירות של המותג שלו, אבל הביא לשפל נוסף בין החברה לבין מנהלות העזבון שלו. המשפחה האשימה את החברה כי היא לא מייצרת ובעיקר לא מפיצה מספיק מוצרים לחנויות, ועל כך שכמעט ואין ייצור מוצרי לבוש והנעלה לילדים. גרוע מכך, כיוון שכל המוצרים שכן הגיעו לשוק נעלמו מהמדפים בתוך דקות ספורות, נייקי ייצרה מחסור באספקה לעומת עליה בביקוש, תהליך שגרם לעלייה במחירי המוצרים ולשוק שחור שבו הוכפלו המחירים. המשפחה טענה שנייקי מנצלת את המוות של בראיינט כדי לעשות כסף.
נייקי הוציאה הודעת רשמית בנושא: "החוזה עם קובי הסתיים, אבל קובי נשאר עדיין חבר אהוב במשפחת נייקי. הוא היה חלק חשוב בקשר של נייקי עם הלקוחות. הוא דחף את כולנו, ועשה כל אחד מאיתנו טוב יותר".
ונסה בראיינט טענה: "אני מתכוונת להמשיך לייצר מוצרים על שמו, בכמות הפצה והפקה הרבה יותר גדולה. חשבתי שנוכל לעשות חוזה שייצג את המורשת של בעלי. אבל התקווה היחידה שלי היא שהמוצרים של קובי תמיד יהיו זמינים לאוהדים שלו ושהם יוכלו להמשיך ללבוש ולנעול אותם. המוצרים של קובי נמכרים בשניות. זה אומר הכל".
אבל אולי מדובר במחשבה רומנטית. הלוגו והשם "ממבה" אמנם שייכים למשפחה, והיא יכולה עדיין לנסות ליצור קשר עם אדידס וחברות הנעלה אחרות או להגשים את החלום של קובי לחברת הלבשה משלו. אבל נייקי, שהוציאה 11 זוגות נעליים בליין של בראיינט, עשתה שיקול תאגידי קר, ובשורה התחתונה כנראה גם נכון. הנעל הפופולרית של בראיינט היתה ה"פרוטרו 4", נעל שנחשבת לנוחה ביותר מבחינה טכנולוגית וגם מאוד אסתטית, קומבינציה שגרמה לכך ששחקנים בכל העמדות אימצו אותה. חלק מההצלחה המחודשת של המותג עם שחקנים צעירים הייתה ההחדרה של גרסאות רטרו של הנעליים של קובי. הנעליים של בראיינט היו פופולריות על המגרש.
הנעל של בראיינט הייתה פופולרית בעיקר בקרב שחקנים, אבל עבור נייקי היא היתה בעיקר נעל נישה שלא ממש עלתה על הראדר של הההמונים. זו הייתה כנראה אחת הסיבות לכך שנייקי לא החתימה אותו לחוזה לכל החיים. ההערצה אליו היתה בעיקר מצד שחקנים שגדלו עליו. ההמונים מעולם לא העריצו אותו, עד שמת. וההשפעה של המוות שלו תתפוגג מתישהו. "זה כואב. זה גורם לי לחשוב איזה נעליים של קובי אני אנעל למשחקים ואלו אני אשמור לעצמי לשימוש פרטי", אמר אנתוני דייויס מהלייקרס שמפרסם את נייקי מאז 2012.
