קבוצות כמו מכבי ת"א והפועל ירושלים, המשחקות במספר מסגרות, תמיד מחזיקות יותר משבעה זרים. עומס משחקים, חשש מפציעות וכמובן מחויבות להצלחה כמועדונים גדולים מחייבים סגל כמה שיותר עמוק. באופן טבעי, שתי הבכירות של הכדורסל הישראלי דואגות לצרף את השחקנים המקומיים הבולטים ביותר, ואלו צריכים להוכיח שהם ראויים לזמן פרקט, בעיקר במפעלים האירופיים, תוך כדי תחרות מאתגרת עם הזרים.
לעומת השנים האחרונות שבהן הישראלים של מכבי ת"א וירושלים מצאו עצמם על תקן מעודדים מהספסל, העונה המצב שונה, והם מקבלים במה מכובדת לא רק בליגת העל. הערב (חמישי, 21.00) בהיכל מנורה מבטחים, בגמר הגביע הכי קלאסי שיש לענף להציע, מגיע הרגע הגדול של הישראלים, בקרב שמוכרע בדרך כלל על ידי השתטחות על הפרקט.
מאמני הפועל י-ם ומכבי ת"א לקראת הגמר
(ONE)
מעורב ירושלמי
בשבע השנים האחרונות עברה ירושלים גלגולים משמעותיים בנושא הישראלים. אם בעבר הלא-רחוק התפארו במועדון בשמות כמו ליאור אליהו, יותם הלפרין, יוגב אוחיון ובר טימור, לפני שנתיים הם מצאו את עצמם בלי בסיס כחול-לבן ממשי. זה קרה בתקופה של חוסר ודאות כלכלית, ואת הכסף העדיפו בקבוצה להשקיע בזרים.
בעונה שעברה החשיבה השתנתה, ובקיץ האחרון כבר היו בסגל חמישה ישראלים בכירים. הבעיה הייתה רף הציפיות הגבוה לעומת התפוקה בפועל. קחו לדוגמה את עוז בלייזר ואור קורנליוס, שביצעו קפיצת מדרגה בעונה שעברה, ופתאום דעכו. ובדרג הבכיר יותר אפשר למצוא את גבי צ'אצ'אשוילי שבינתיים נפצע וגמר את העונה וכמובן את יובל זוסמן, שהגיעו בקול תרועה, וחתמו על חוזים לשלוש שנים. מסיבת העיתונאים המיוחדת שנערכה לכבודם מוכיחה עד כמה בירושלים תלו בשניים תקוות, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. צ'אצ'אשוילי קיבל פירורים באירופה עם ממוצע של 7.6 דקות, שבהן רשם 1.1 נקודות ו-1.9 ריבאונדים, ובזירה המקומית הציג בעיקר חוסר יציבות (5.1 נקודות ו-4.2 ריבאונדים ב-15 דקות).
זוסמן הגיע על תקן הישראלי הבכיר, ומתחילת הדרך הבין את גודל האחריות שיש עליו. בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet לרגל פתיחת העונה הצהיר הפורוורד: "השנה תראו את יובל החדש, האנרגטי, השמח. אני מוכן לזה, לוקח את זה כהזדמנות שחיכיתי לה כל החיים".
אלא שאז הגיע שלב ההוכחות, ואקס מכבי ת"א ואלבה ברלין לא הצליח לבלוט, בלשון המעטה, ובעיקר נראה אנמי וחסר ביטחון. "זוסמן הוא שחקן שמושפע באופן ישיר מהכימיה הקבוצתית, ואם אין כזאת אז הוא לא מצליח לבוא לידי ביטוי", מסביר גורם במועדון. ויש לו על מה להתבסס בדבריו, כי מאז חילופי המאמנים, כשיונתן אלון לקח את המושכות ויצר היררכיה ברורה, זוסמן מתחיל להזכיר משהו מהשחקן שציפו שיהיה, וגם חזר לפתוח בחמישייה ובא הרבה יותר לביטוי.
בשורה נוספת בגזרת הישראלים בירושלים היא חזרתו מפציעה אחרי שנה וחצי של נועם דוברת, שהשתלבותו המהירה הפתיעה את הצוות המקצועי, והכוונה היא להעלות את מספר הדקות שלו ל-15. וגולת הכותרת היא כמובן הרכש הטרי, המתאזרח אלכס טיוס, שאמנם בגיל 36 כבר נמצא הרחק משיאו, אבל עדיין מעניק דומיננטיות בצבע ושפע ניסיון.
צהוב, לא כחול-לבן
במכבי ת"א הסיפור שונה. אם ירושלים תלויה לא מעט בישראלים שלה, הצהובים קמים ונופלים על הזרים. כל שחקן מקומי או מתאזרח שנותן תפוקה, בעיקר ביורוליג, זה בונוס, כמו לדוגמה ההבלחות של ג'ייק כהן בפלייאוף. למעשה, מלבד תמיר בלאט שזוכה לקרדיט באופן עקבי ותורם בהתאם, אצל האחרים המצב משתנה מקצה לקצה. לדוגמה, ג'ון דיברתולומאו יכול לקבל דקות משמעותיות ביורוליג, או לפתוח את המשחק בצורה נהדרת, ואז להישכח על הספסל. במשחק מסוים הוא נמצא 22 דקות על הפרקט, ובזה שאחריו יורד לשתי דקות וחוזר חלילה.
"ג'ון יודע שהוא צריך להיות תמיד מוכן, ואף פעם לא מתלונן", מספר מקורב אליו. "לא קל להיות תמיד בחוסר ידיעה בנוגע למעמד הבסיסי שלך". גם כהן במצב דומה, ורפי מנקו כלל לא נספר ביורוליג. עם זאת, בזירה המקומית השלושה הרבה יותר מעורבים, בעיקר כדי לאפשר מנוחה לכוכבים.
סימן השאלה הגדול ביותר בקאדר הישראלי העונה הוא סביב רומן סורקין. הסנטר אמנם רושם ממוצע של 16 נקודות ו-6.2 ריבאונדים ב-23.6 דקות בזירה המקומית, כולל 11 מ-27 העונה מהשלוש (40.7 אחוז!), אבל הציפייה ממנו הייתה לעשות את הקפיצה הגדולה באירופה, אחרי ההתקדמות אשתקד. ביורוליג הוא מתקשה הרבה יותר ותורם 6.8 נקודות ו-3.1 ריבאונדים בלבד בקצת פחות מ-16 דקות. גם סורקין לא ממש מתלהב מנדנדת הדקות. עודד קטש לא הרבה להשתמש בו בסדרת רבע הגמר נגד פנאתינייקוס, שבה שיחק בממוצע 6.5 דקות – כשבמשחק החמישי לא שותף כלל.
כאמור, יוצא הדופן כאן הוא בלאט, שלאורך כל העונה היה צריך להרוויח את במקום ברוטציה בין לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין, וככל שהעונה התקדמה מצא את מקומו ובגדול. כמעט בכל פעם שעלה מהספסל הוא הכניס אנרגיות חדשות והביא לשינוי מיידי, במיוחד בזכות האסיסטים שכל אחד יותר בצבע מהשני. בכלל, נראה שהשנתיים באלבה מאוד עזרו לרכז להתפתח ולצבור ניסיון ברמות האלו, וההחלטה של מכבי לצרף אותו התבררה כבינגו. "מה שאנחנו הכי אוהבים בתמיר זה את המקצוענות שלו", מעיד גורם במועדון. "הוא אחד שנותן עבודה, מגיע לכל אימון מפוקס, נותן את כל מה שיש לו ויודע גם להתמודד עם מצבים שלא כל כך הולך".
פורסם לראשונה: 01:30, 16.05.24
