היא זכתה באליפות ה-WNBA, יש לה זהב אולימפי עם נבחרת ארה"ב וברזומה גם שש הופעות באולסטאר, פעמיים מלכת הסלים ושבע פעמים ברצף מלכת החסימות של ליגת הנשים הטובה בעולם. ועדיין, אם תשאלו את בריטני גריינר, שחקנית פיניקס מרקורי ומי שנחשבת לאחת הכדורסלניות הטובות בעולם, מה ההישג הכי גדול שלה, היא תפנה אתכם דווקא לטור שפרסמה העיתונאית המוערכת של "סוויש אפיל", טמרין ספרויל, לפני פחות משנתיים.
גיבורים מחוץ למגרש - פרויקט מיוחד:
הכותרת של הטור מספרת את הסיפור: "האם בריטני גריינר הצילה גם אותך?". ולא, ממש לא מדובר בסל חשוב או ניצחון דרמטי ששבה את ליבה של ספרויל, אלא בזכות ראיון שהעניקה הסנטרית האמריקאית עוד בהיותה בת 23, רגע אחרי שנבחרה בדראפט ה-WNBA על ידי פיניקס מרקורי אי שם ב-2013, ובו יצאה לראשונה מהארון וחשפה שהיא לסבית. ראיון שגרם ללא מעט ספורטאיות מאז, אבל לא רק כמו שהבנתם, לספר באופן פומבי על זהותם המינית, וממש לא להתבייש בזה.
ספרויל, באותו טור ב-2018, פתחה את הלב והסבירה עד כמה גריינר עזרה לה, מבלי שבכלל פגשה אותה, לצאת מהארון ולא להתבייש במה שהיא. "במקום לבלוע קופסה מלאה בכדורים, 11 ימים לאחר מכן כתבתי נאום משלי וסיפרתי לכולם שאני לסבית. זה צריך להראות לכולם מדוע מילה של אדם מוערך, חשוב או מוכר יכולה להיות כל כך חשובה למישהו", כתבה ספרויל.
הראיון ההוא של גריינר ב-18 באפריל 2013 הכה גלים בארה"ב. זה לא שעד אז לא היו ספורטאיות לסביות או שהנושא לא דובר, אבל לשמוע זאת ממישהי במעמדה, שנחשבה אז לספורטאית הכי מדוברת במדינה בזכות קריירת מכללות אדירה, לא היה משהו שכיח בכלל. בדיוק ההפך.
רוב הכדורסלניות או הספורטאיות הלסביות ממש לא דיברו על כך, וגם מי שהחליטה לחשוף זאת - עשתה זאת לקראת אחרי סיום הקריירה, כמו שריל סוופס האגדית לדוגמה. למעשה עד גריינר רק סו וויקס, ששיחקה בעבר גם בליגת העל שלנו ברמת השרון ובני יהודה, הייתה במשך שנים שחקנית ה-WNBA היחידה שיצאה מהארון בעודה משחקת.
גריינר ממש לא התביישה במה שהיא ורצתה לחשוף זאת עוד לפני שכדררה פעם אחת בליגת הנשים הטובה בעולם. זה קרה, כאמור, 48 שעות לאחר שנבחרה במקום הראשון בדראפט ה-WNBA. גריינר הגיעה לראיון משותף עם הבחירות מספר 2 ו-3, אלנה דלה דון וסקיילר דיגינס, ופתחה את הלב ל"ספורטס אילוסטרייטד". "אני לא יכולה לתת תשובה למה זה כל כך משונה לאנשים", סיפרה. "לצאת מהארון זה להיות מי שאתה. אני, כמו שתמיד אמרתי, רוצה להיות מי שאני".
"אני לא מודאגת מה אחרים יגידו, בעיקר כי תמיד יהיה להם מה לומר. אם אתה אמיתי עם עצמך, תן לשמש לזרוח עליך. אל תתחבא, אלא תהיה מי שאתה. זה לא היה כל כך קשה לבוא ולומר את זה כי אני מעולם לא הסתרתי את זה. תמיד הייתי פתוחה ואמרתי מי אני ומה ההעדפות המיניות שלי. אני מקווה שגם הדור הצעיר יבין וירגיש כמוני". וכן, הוא הבין.
לא רוצה לשתוק
גריינר (2.03 מ'), למי שעדיין לא מכיר, הפכה במרוצת השנים לאחת משחקניות הכדורסל הטובות בכל הזמנים. אלה לא רק הממדים (מוטות ידיים ברוחב של משוטי קיאק) או השיאים (748 חסימות בקריירה, ההישג הטוב ב-NCAA לגברים או נשים), אלא בעיקר הקלות. כן, הקלות בה היא קופצת, רצה ובעיקר מטביעה. ב-2013 שברה שיא היסטורי וסיפקה שלושה דאנקים במשחק נשים אחד במכללות. במשחקה הראשון ב-WNBA, ניפצה תקרת זכוכית נוספת והטביעה פעמיים - גם כן שיא חדש שטרם נשבר.
שוברת מוסכמות. בריטני גריינר על שער מגזין ESPN
היא הייתה כל כך טובה עוד במכללות, לכן כשמארק קיובן, הבעלים הצבעוני של דאלאס מאבריקס, נשאל אז מי היה רוצה לבחור בסיבוב השני בדראפט ה-NBA המתקרב - הוא ענה: בריטני גריינר. "אם היא הכי טובה בשוק, אז למה שלא אקח אותה? לעולם לא נדע עד שלא ניתן לזה צ'אנס".
גריינר זכתה מאז באליפות WNBA אחת עם פיניקס מרקורי (2014), בעונה שעברה הוכתרה בפעם השנייה בקריירה כמלכת הסלים, זכתה באין ספור הישגים עם נבחרת ארה"ב, אבל עדיין לא יכולה להתהדר בתואר השחקנית הכי טובה בעולם, אלא דווקא חברתה לקבוצה, דיאנה טוראסי. מי שעשויות לקטוף אולי בעתיד את הכתר הן בריאנה סטיוארט ואלנה דלה דון, אותה שחקנית שנבחרה מקום אחד אחרי גריינר ויצאה מהארון אחריה. כן, כשבאותו ראיון ל"ספורט אילוסטרייטד" החליטה דווקא לשתוק.
הטביעה את חותמה. צפו בביצוע של גריינר
הסיפור שמייחד את גריינר זה שהיא מעולם לא שתקה. גם כשהתגובות היו חריפות, אפילו מצד משפחתה הקרובה. היא נולדה וגדלה ביוסטון, טקסס וסבלה מהרגע הראשון מהקנטות מחבריה לספסל הלימודים. בעיקר בשל המראה והגובה. היא צמחה ל-1.90 מ' כבר ביסודי ובתיכון הגיעה ל-2.03 מ'. דומיננטיות שהזכירה את ימיו של שאקיל אוניל, לו השוותה כבר בגיל צעיר.
"לא צריכה שיתקנו אותי"
היא מעולם לא הסתירה את נטיותיה המיניות, רק שאביה, ריי גרינר, לא ממש קיבל זאת. כשסיפרה לו על כך, תשובתו הייתה כמו רוב הדרומיים בארה"ב בני גילו: "אני לא מגדל כאן שום בת לסבית". רק שלשמחתה אמה סנדרה, אחיה ושתי אחיותיה התייצבו לצד בריטני. רק שהעימותים עם אביה תמיד היו שם. עד כדי כך שבשנתה האחרונה בתיכון נימיץ' שביוסטון היא עזבה את הבית, ועברה להתגורר עם מאמן קבוצת הכדורסל שלה.
זה לא הפריע להפוך לפרוספקט המבטיח ביותר מאז ליסה לסלי עם מספרים בלתי נתפסים של 25 חסימות במשחק אחד ו-52 הטבעות ב-32 משחקים בליגת התיכונים. כשעברה למכללה היא בחרה בביילור, שיחסית קרובה ליוסטון. גריינר רצתה לשמור על קשר קרוב עם משפחתה, ודווקא בקולג' היחסים בינה לבין אביה השתפרו. "זה היה תהליך", סיפרה בראיון ל-ESPN. "הכל השתפר בזכות מה שעשיתי על המגרש. פתאום הוא הבין שאני טובה, קיבל את המיניות שלי וראה שהיא לא מעכבת אותי בחיים".
בריטני גריינר מדברת על היציאה שלה מהארון
למרות שסביבתה הקרובה תמיד ידעה שהיא לסבית, ראשי המכללה אסרו עליה לדבר על כך בפומבי, ואף הורו לה להסיר ציוץ שהתייחס לחברתה לשעבר. "האמת היא שלא שאלתי שם אף אחד אם אני יכולה לצאת מהארון, כי לא רציתי לשמוע תשובה שלילית", נזכרה. "הם כנראה פחדו שזה יפגע בניסיונות הבאת שחקניות אחרות לקולג'".
רק שהעלבונות המשיכו להגיע, בעיקר מטוקבקיסטים ומאנשים ששלחו לה הודעות ברשתות החברתיות. "זה היה קשה רק בגלל היותי שונה", שחזרה. "הזהות המינית שלי והעובדה שהייתי יותר גבוהה מכולם תמיד - הכל היה ביחד. מאז התגברתי על זה ושמתי את זה מאחור, אבל אני מרגישה דחף גדול לעבוד עם ילדים בניסיון להעלות מודעות לבעיה הזו, במיוחד בקרב הקהילה הגאה".
ואכן, היא הפכה לסמל קהילת הלהט"ב בארה"ב למאבקה בקרב דעת הקהל. ESPN בחר אותה לכתבת שער במגזין שלו ב-2013. הוא צילם אותו עם נחש על הצוואר תחת הכותרת "הנושא שהוא טאבו". כשהתבקשה להקריא כמה מהתגובות שקיבלה בחשבון הטוויטר שלה, בראיון המצולם שעלה גם לעמוד היוטיוב של ענקית התקשורת, לא התביישה: "את דוחה", "את גבר", "דומה לקוף".
הסנטרית, כאמור, נותרה בשלה: "כשאני קוראת את מה שאנשים אומרים זה גורם לי לרצות להיות עצמי עוד יותר. יש כל כך הרבה אנשים בין שני הקצוות של הקשת, אבל אף אחד לא רוצה להודות בזה. אם אתה באמצע, יגידו שמשהו לא בסדר איתך, וינסו לתקן אותך. אולי אני לא מובנת, אבל לא צריכה שיתקנו אותי".
בשבוע האחרון היא ממשיכה להגיד את מה שעל ליבה בניסיון לשנות את פני החברה בארה"ב. הפעם היא הודיעה כי לא תעמוד בזמן נגינת ההמנון האמריקאי לפני משחקי ה-WNBA כמחאה על היחס כלפי שחורים במדינה. "אם הליגה רוצה להשמיע אותו, זה בסדר מבחינתי. אני לא אהיה שם". כשנשאלה אם זה הזמן והמקום, ענתה: "אני רק רוצה לאתגר את כולם לעשות יותר. לכתוב סיפור חדש, להמר בחיים, לשאול שאלה קשה. אסור לשתוק". והיא אכן לא שותקת לרגע.
