לחיים יש נטייה להדביק לאדם תוויות שהוא גם לא יכול לשלוט בהן וגם קשה לו מאוד להיפטר מהן. בעולם כמו ליגת ה-NBA, מחיקת סטיגמה היא משימה כמעט בלתי אפשרית, ואף אחד לא מבין את זה יותר טוב מדמאר דרוזן. ספק אם יש עוד שחקן בעשור האחרון שהתווית שדבקה בו רחוקה יותר מהמציאות, או פגעה בו באופן יותר אכזרי.
ב-2018, כשדרוזן נשלח מטורונטו (שם בילה את כל תשע השנים הראשונות בקריירה שלו) לסן-אנטוניו, אחרי עוד עונה של 23 נקודות בממוצע למשחק, זו הייתה גם מחמאה ("כדי להשיג את קוואי לנארד לא הייתה לנו ברירה אלא לוותר על מישהו באותה דרגה") וגם עלבון ("הגענו איתך הכי רחוק שנוכל להגיע איתך"). דרוזן הלך לסן-אנטוניו, שבפעם הראשונה במאה ה-21 הפכה למקום שאליו באים לקמול, וקוואי לנארד לקח את טורונטו לאליפות. על המצח של דרוזן קועקעה תווית נצחית. או כך לפחות היה נדמה.
6 צפייה בגלריה
ספק אם יש עוד שחקן בעשור האחרון שהתווית שדבקה בו רחוקה יותר מהמציאות. דרוזן
(צילום: AP)
דרוזן העביר שלוש עונות מיותרות לגמרי בסן-אנטוניו. הוא עדיין קלע 22 נקודות בכל ערב, אבל העילית של הליגה שמה עליו איקס. באוגוסט האחרון, אחרי שחתם בשיקגו לשלוש שנים תמורת 85 מיליון דולר, כתב ה-NBA של האתר "בליצ'ר ריפורט", זאק באקלי, כינה את החוזה הזה "העסקה הגרועה ביותר של הקיץ".
חלק מהטיעונים התבססו על ידיעות שלפיהן דרוזן כבר נמצא במקום שאליו מגיעים כוכבים שרואים את הסוף: נכונות לחתום, תמורת שכר של מעמד הפועלים בליגה, בקבוצה שיש לה סיכוי לקחת אליפות. הדיווחים סיפרו שדרוזן יהיה מוכן להסתפק בחוזה של 5.9 מיליון דולר לעונה בקבוצה כזו. והיו גם תהיות מקצועיות לגיטימיות לגבי ההתאמה שלו לבולס. לונזו בול ובעיקר זאק לאווין צריכים את הכדור, והקונצנזוס היה שאין מספיק התקפות במשחק כדי שכל השלושה יהיו מרוצים.
פאסט פורוורד חודשים ספורים קדימה. סימני השאלה האלה מתפוגגים כמו הערפל שעמד מעל ראשו של דרוזן. לא רק שהבולס משחקים כדורסל נוטף היי-לייטים, הם נראים כמו משפחה מאושרת - ודרוזן יושב בראש שולחן ארוחת הערב.
קופים על הגב
בניצחון של שיקגו על הלייקרס השבוע בסטייפלס סנטר היו רגעים שבהם, במבט מרחוק, כשהוא לבוש במדים הקלאסיים של הבולס, התנועה של דרוזן הזכירה את מייקל ג'ורדן בשנותיו המאוחרות. הנה הוא מגיע לעמדה שלו, שני מטרים מהסל. הנה הוא עושה הטעייה ועוד אחת. הנה אנתוני דייויס קופץ והנה דרוזן זורק מעליו והכדור מחליק פנימה. הנה הוא משתמש בקרש, הנה הוא שוב מוותר על זריקה מבחוץ כדי ללכת לסל, והנה הוא מושך שני שחקנים ומוסר. הכל באותם שקט ויעילות שהיו שם כל הקריירה.
15 משחקים בתוך העונה, דרוזן קולע כמעט 27 נקודות במשחק, שלישי ב-NBA. לפניו רק קווין דוראנט וסטף קרי. אחרי שחיסל השבוע, לילה אחרי לילה, גם את הקליפרס וגם את הלייקרס, אפשר היה לראות עליו משהו שלא נראה שנים: חיוך, הקלה, אפילו שמחת חיים.
"יש לי רשימה כל כך ארוכה של הפעמים שבהן שמו עליי איקס ואמרו שאני גמור", אמר אחרי 38 נקודות נגד הלייקרס, הקבוצה שאיתה ניהל משא ומתן מתקדם מאוד בקיץ. "אני סוחב כל כך הרבה קופים על הגב".
זו העונה ה-13 של דרוזן ב-NBA. הוא בן 32, וזה כבר מזמן לא הגיל שמעבר לגבעה. היום זה שיא הקריירה. "אני יודע מה אני יכול לעשות", הסביר. "מעולם לא איבדתי את הביטחון, ההבדל הוא ששיקגו מאפשרת לי להיות לגמרי אני עצמי".
להיות הוא עצמו אומר לשחק את הכדורסל הטבעי שלו, ולא להביט בפניקה על קו השלוש, שאותו הוא פשוט לא אוהב והפך עם השנים לאויב יחסי הציבור שלו. מעט שחקני NBA הם דוגמה טובה יותר למה קורה כשחולשה אחת של שחקן - שהיא אפילו לא חולשה אמיתית, אלא סתם נמצאת מחוץ לאופנה העכשווית - הופכת להיות הדבר היחיד שלפיו מודדים אותו במשך שנים. עד כדי כך שזו האסוציאציה היחידה לגביו, והיא שוטפת את כל הכישורים שלו - שהם לא רק מאוד מרשימים, אלא גם די נדירים היום.
עוד לפני החתימה בבולס, דרוזן היה אחד משבעה שחקנים בלבד (כל האחרים סופרסטארים ברמת דוראנט, לברון וקרי) עם ממוצעים של לפחות 21 נקודות ו-6 אסיסטים, אבל זה לא עזר לו. משחקי ה-NBA אכן מוכרעים היום פעמים רבות מאחורי קשת השלוש, והליגה החליטה ששחקן שמסוגל לקלוע 25 נקודות בכל ערב לא שווה את הכסף, כי הוא משיג את הנקודות האלה בזוגות ולא בשלשות.
המורשת כבר חצובה
לא חשוב כיצד תסתיים קריירה הכדורסל שלו, המורשת של דמאר דרוזן כבר חצובה במקומות חשובים יותר. לפני כמעט ארבע שנים, עוד בטורונטו, הוא היה אחד הספורטאים הבכירים הראשונים שדיברו בגלוי על ההתמודדות עם דיכאון.
יש מעט מאוד עולמות יותר טסטוסטרוניים מחדרי ההלבשה ב-NBA, ולדבר בקול רם על כך שאתה נאבק כל יום להשאיר את הראש מורם - כשחשבון הבנק שלך מסודר וחייך נראים מושלמים - דורש חתיכת אומץ. דרוזן עשה את זה כמעט לפני כולם, ובדיעבד קשה שלא לתהות האם לווידוי הזה היה חלק במחיקה ההדרגתית שלו בליגה.
"לא משנה כמה אנחנו נראים בלתי ניתנים להריסה, בסוף כולנו בני אדם", אמר אז דרוזן בראיון לעיתון קנדי. "לכולנו יש רגשות, לפעמים זה מוציא ממך את המיטב, ולפעמים אתה מרגיש שכל העולם יושב עליך. יש לי לילות כאלה ולילות כאלה, הייתי כזה מגיל צעיר ואני חושב שבגלל זה אני כל כך שקט. אמא שלי לימדה אותי לא לשפוט אף אחד, כי 'אתה אף פעם לא יודע מה עובר על אדם אחר'".
לפחות כרגע, דווקא כן אפשר לראות מה עובר על דמאר דרוזן. הוא מחייך.
