בעידן של מייקל ג'ורדן, שחקני NBA רבים נלחמו על הזכות להפסיד לו בגמר. פשוט אי אפשר היה לזכות באליפות כשהוא היה בסביבה. דבר דומה קורה בטניס העולמי משנת 2003, כאשר תחרויות הגראנד סלאם מתחלקות בין 3 מגדולי הטניסאים בכל הזמנים. רוג'ר פדרר, רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' זכו יחד ב-56 מתוך 67 המייג'ורים האחרונים. השליטה האבסולוטית של פדרר, נדאל ונובאק משאירה הרבה טניסאים מצוינים בלי תארי גראנד סלאם, ולכן הם נשכחים מהתודעה מהר מאוד. אחד מהטניסאים האלה פרש בשנה שעברה אחרי קריירה מפוארת בלי תואר גדול, אבל עם תשוקה ומחויבות שנזכור להרבה שנים.
דויד פרר גדל במחוז אליקנטה בספרד, ובגיל נוער עבר לברצלונה כדי להתאמן באקדמיה לטניס בעיר. הוא לא בלט כשחקן נוער, ובשנת 2000, כשעלה לבוגרים, החל לשחק בתחרויות צ'לנג'ר קטנות בניסיון להתקדם בדירוג. ב-2002 הגיעה הפריצה הגדולה עם זכייה בתחרות ATP ראשונה וגם ניצחון על אנדרה אגאסי שהיה מדורג ראשון בעולם. פרר פרץ לטופ 100 ולא הסתכל לאחור. ב-2005 הגיע לרבע גמר רולאן גארוס וב-2006 נכנס לראשונה לטופ 10.
לפרר היה מראה מטעה על המגרש. במבט ראשון לא תדמיינו שהאיש הוא ספורטאי-על. הוא מתנשא לגובה של 1.75 מטר, מה שמציב אותו בעמדת נחיתות כמעט מול כל שחקן בעולם. אין לו סרב אימתני או חבטות קרקע שיכולות לסיים נקודות. הוא כן נחשב לאחד השחקנים עם עבודת הרגליים והכושר הגופני הטובים בעולם - וזה היה היתרון הגדול שלו. הוא ידע לתסכל שחקנים על ידי הגעה לכל כדור. אם פדרר הוא כמו מסי - אלגנטי ולא מתאמץ, נדאל הוא רונאלדו - משקיע באימונים, מקדש את הגוף ומשחק עם המון כוח ואינטנסיביות, פרר יותר דומה לסרחיו ראמוס או ג'נארו גאטוזו. הם אף פעם לא יהיו השחקנים הכי כשרוניים על המגרש. הם שחקני נשמה - כאלה שנותנים הכל על המגרש עד השריקה האחרונה.
פרר חיפה על הנחיתות בנתונים הפיזיים עם בכושר גופני ויכולת מנטלית עילאיים. כשהיה צעיר האימונים היו אינטנסיביים מאוד. בשנות ה-30 שלו פרר אמר שהוא "הוריד" קצת באימונים: היה נוסע 90 ק"מ באופניים ומקנח בריצת שחרור של 6 ק"מ... לאחר מכן היה חובט ביד שמאל החלשה שלו במשך 20 דקות כי אמר שזה עוזר לו לאיזון הגוף במגרש. 20 דקות אולי נשמע מעט, אבל לשחקן שלא מחטיא כדור מדובר בכ-500 חבטות. כל אלו זיכו אותו בכינויים "איש הברזל" ו"החיה הקטנה".
והדבר המדהים? פרר גם עישן קופסת סיגריות ביום. שחקנים היו רואים אותו מעשן במלתחות לפני משחקים, אבל לעולם לא נגמר לו האוויר על המגרש. שחקנים ידעו שאין מול פרר נקודות קלות, מה שגרם לשבירה מנטלית אצלם. בספורט יחידני כמו טניס האספקט המנטלי הוא קריטי, שכן ביום רע אין חבר לקבוצה שיציל אותך. אם אתה לא עומד בלחץ הנפשי על המגרש - רק אלוהים יכול לעזור לך. עם יכולות כאלה פרר הצליח להגיע הכי גבוה שיש וקיבע את מעמדו בטופ 10 במשך יותר מעשור.
ועדיין, פרר לא הצליח לפרוץ את המחסום של הגדולים. הוא מעולם לא ניצח את פדרר, והמאזן שלו מול 3 הגדולים עומד על 11 ניצחונות מול 59 הפסדים. לא הרבה שחקנים יכולים להגיד שניצחו את נדאל או נובאק, אבל הוא עדיין הרגיש שחסה בצילם, במיוחד של חברו הטוב נדאל. פרר זכה ב-27 טורנירים בקריירה, 19 מהם על חימר. אם לא נדאל, סיכוי טוב שפרר היה זוכה ברולאן גארוס לפחות פעם אחת, שכן משטח החימר היה החזק ביותר שלו. הוא השחקן שניצח הכי הרבה משחקים בטורנירי גראנד סלאם מבלי לזכות בתואר. הוא גם זכה עם נבחרת ספרד בגביע דייויס 3 פעמים.
שחקנים כמו פרר מגיעים פעם בדור. בצעירותו הוא לא אהב לעבוד קשה והמאמן שלו נעל אותו פעם במחסן קטן לכמה שעות אחרי שלא השקיע באימון. פרר שקל לפרוש מטניס וניסה לעבוד באתר בנייה. אחרי שבוע הבין שעבודת כפיים היא לא בשבילו. אחר כך מעולם לא התלונן עוד על אימונים קשים. למרות שהיה שחקן מרדן בצעירותו הוא הבין שרק בעבודה קשה הוא יצליח. ואכן, לא היה שחקן שעבד יותר קשה ממנו. הוא דוגמה לכך שעבודה קשה והתמדה יכולה להביא אותך מאוד רחוק. הוא ההוכחה שהצלחה לא נמדדת רק בזכייה בגראנד סלאמים. דויד פרר ייזכר כטניסאי שבא כל יום לעבודה ונתן את 100% על המגרש. רק על כך מגיע לו שיזכרו אותו.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
