לפני ארבעה חודשים, כשדני אבדיה השלים שנה מלאה ראשונה במדי וושינגטון וויזארדס, דיברנו בדיוק בדפים אלה על 2021 שלו. השורה התחתונה הייתה כזו: האם אפשר להגדיר את 2021 כשנה טובה של אבדיה – חיובי. האם היא יכלה להיות הרבה יותר מוצלחת? גם חיובי. אבדיה יסיים הערב (22.30) את עונתו השנייה ב-NBA כשוושינגטון תתארח בשארלוט, ובסופו של דבר, קשה לומר שהשורה הזו השתנתה באופן ניכר. אבדיה הוא שחקן NBA מוכח וראוי שעשה צעדים גדולים קדימה. רק שבסיום כל משחק בנפרד ושנתיים של כדורסל ברמה הגבוהה ביותר באופן כולל, כל מי שצופה באבדיה יוצא עם ההרגשה שהוא לא ממצה את הפוטנציאל.
המטרה העיקרית עליה דיבר הפורוורד הישראלי כשהליגה יצאה לדרך הייתה העפלה לפלייאוף, אבל הוויזארדס יסיימו במקום ה-12 בלבד במזרח (מאזן 46:35 לפני הפינאלה) למרות הפתיחה המבטיחה. זו הייתה עונת הבכורה של המאמן ווס אנסלד ג'וניור, והפציעה של הכוכב בראדלי ביל פגעה בסיכויים, אבל בשנה הבאה כבר לא יהיו תירוצים: המשולש המוביל – ביל, קייל קוזמה וקריסטפס פורזינגיס – יהיה חייב להיכנס לשמינייה הגדולה באזור ולא לסיים שוב את המרוץ בתחילת אפריל. ההתקדמות הזו הכרחית כדי לשכנע את ביל להאריך את החוזה, כי אם זה לא יקרה, וושינגטון עלולה לעשות עוד צער אחורה ולהיכנס מחדש לתקופה של בנייה (אלא אם תשיג תמורה טובה עליו בטרייד).
העונה הבאה תהיה נטולת סלחנות כלפי טעויות והיסוסים, וזה נכון לגבי כל הצוות המשלים. כל המהלכים שביצע המועדון בשלוש השנים החולפות מוכרחים להניב פירות, אחרת כולם יהיו על הכוונת. לא יהיו יותר שחקנים מאותרגים, או כאלה שהקבוצה נתנה להם זמן לצמוח. הזמן הזה הסתיים. מי שייתפס כנטל, או כשחקן שלא יכול לעזור לוושינגטון לעוף למעלה, או כשם שאפשר לשלוח למקום אחר כדי להביא חיזוק משמעותי – לא יישאר בבירה.
אבדיה הולך לנוח – בתקווה שזה לא יהיה לאורך כל הקיץ, ויקבל מהקבוצה אישור לשחק במדי נבחרת ישראל במוקדמות גביע העולם – כשרשימת הפלוסים שלו, השתפר בכל הקטגוריות הסטטיסטיות החשובות פרט לאיבודים, מתחרה ברשימת הבעיות שחובה לתקן במהירות. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא יחתום את העונה בתור אחד מחמישה שחקנים בלבד בכל ה-NBA שלא החמיצו אפילו משחק אחד מבין ה-82 בליגה, הישג מרשים מאוד שמראה את השיפור הפיזי שעבר, אבל רשימת המטלות ארוכה מאוד. הוא לא יוכל לעשות עוד קפיצת מדרגה בלי שהדברים הללו ישתנו. אז כך נראתה 2021/22 של אבדיה.
הטוב: ניהול המשחק
מהרגע בו הרכז הצ'כי תומאש סטורנסקי הצטרף לקבוצה בסוף פברואר, אבדיה קיבל פלטפורמה להראות את כישורי הובלת הכדור שלו. ראול נטו האנוכי נחתך מהרוטציה, וסטורנסקי והרכז המחליף איש סמית' נתנו לאבדיה המון הזדמנויות לנהל את ההתקפה. הם שמו את הכדור בידיים שלו מתוך מחשבה קבוצתית, משהו שוושינגטון לא מצטיינת בו בדרך כלל, והתמורה בלטה לעין. אחד החסרונות הגדולים של הוויזארדס הוא האיטיות בהתקפה, ואבדיה הרשים עם קבלת ההחלטות המהירה והוצאת המתפרצות. הוא הוסיף ממד חשוב לקבוצה ברגע שהרגיש נוח לעשות זאת יותר ויותר. הוא נראה לעתים כמו השחקן בעל יכולת המסירה הטובה בקבוצה.
הרע: המציאות המשקרת
המספרים היפים של אבדיה ב-15 המשחקים האחרונים (קלע בספרות כפולות ב-11 מהם), שלא לדבר על התפקיד הגדול יותר בהתקפה, נבעו ישירות מההיעדרות של ביל וקוזמה הפצועים. בלי סופרסטאר שלוקח את רוב הזריקות והכל נע בכיוון שלו, וושינגטון שיחקה כדורסל בריא ונכון – ואין שום סיכוי שנראה שוב בעונה הבאה את מה שקרה בחודש האחרון. גולשים ופרשנים משתעשעים מדי פעם באפשרות שאבדיה יהיה הפתרון הקבוע של אנסלד בחמישייה לבור בעמדת הרכז, אבל נראה שהסיכוי לכך נמוך מאוד. משמעות הדבר היא שאבדיה צפוי לחזור לגעת פחות בכדור, ויהיה בעיקר על תקן האיש שממתין לזרוק שלשה מהפינה.
הטוב: החדירה
ברגע שאבדיה מקבל יותר הזדמנויות להוביל את הכדור, הוא גם נכנס יותר באגרסיביות לסל. הוא לא צריך לחכות להחלטה של הרכז, אלא מגיע בעצמו בכדרור אחרי ריבאונד או הוצאת כדור. הדבר איפשר לו ליצור אלמנט חדש במשחק שלו – הוא מושך מספר שומרים, ובזכות ראיית משחק והטעיות קטנות מוציא את הכדור לשלשה פנויה או לסנטר שנשאר פנוי בצבע.
הרע: החדגוניות
אבדיה הוא אחד השחקנים המגוונים בסגל וושינגטון (צעירים אחרים כמו רוי האצ'ימורה וקורי קיספרט, שקולעים טוב ממנו, לא תורמים באספקטים נוספים), אבל הרעיונות ההתקפיים שלו עדיין מוגבלים מדי. רואים זאת בקושי שלו להיכנס בכדרור מצד שמאל, ובתבוסה הביתית אתמול לניקס, 114:92, זה צרם כאשר פעם אחר פעם ניסה להקפיץ מסירה להטבעה, וההגנה קלטה את המהלך השקוף וחטפה את הכדור (סיים עם 4 איבודים לעומת 3 אסיסטים).
הטוב: התנועה
גם כאשר וושינגטון הכבדה מניעה יותר את הכדור ומשחקת כדורסל חכם, היא עדיין תקועה מאוד, לא זורמת. השחקנים עומדים מסביב לקשת השלוש ומחפשים זריקה. אבדיה היה המצטיין בקטגוריה הפשוטה הזו – לזוז. הוא פותח לגמרי את ההגנה בזכות התנועה הנכונה לתוך הצבע, והחיתוכים משאירים שחקנים אחרים חופשיים, או שמאפשרים לו לסיים את המהלך בסל. זה נשמע כמו עניין כל כך בסיסי, אבל רק הילד שהגיע מאירופה מבין איך לבצע אותו כמו שצריך.
הרע: האחוזים
זו הבעיה המשמעותית מכולן, ואם אבדיה אכן ייאלץ לתפקד יותר כקלעי מאשר מנהל משחק בהמשך הדרך, הדבר עלול לעלות לו בדקות. הוא חייב לבצע עבודה אינסופית על זה, כי גם כשהפך לאופציה מובילה בהתקפה (עומד על יותר מ-10 זריקות למשחק באפריל), הכדורים לא נכנסו בתדירות גבוהה. 31.9 אחוזים מבחוץ זה נתון גרוע ביחס לכמות השלשות שהוא זורק (3.1 למשחק), והשנה צצה צרה רצינית בדמות הסיומת הלקויה של ליי-אפים, אותם הוא זורק בצורה מעט מגושמת ולא נינוחה.
הטוב: ההגנה
מהרע ביותר טבעי לעבור לטוב ביותר. העובדה שבמהלך העונה היו קולות שדיברו על כך שאבדיה ראוי להילחם על מקום באחת מחמישיות ההגנה של השנה אומרת הכל. הוא שידרג את היכולת שלו להפריע לחדירות בלי לבצע עבירה, הפך לחוסם טוב יותר והפגין זריזות ידיים שהובילה לחטיפות. היו לא מעט סקוררים מצוינים, כמו יאניס אנדטוקומבו, קיירי ארווינג ודונובן מיצ'ל, שאבדיה הוצמד אליהם והצליח להוציא אותם מאיפוס. גם אם ימשיך לקלוע רע, זה נשק שאמור לשמור אותו ברוטציה.
הרע: התגובות
לא שזה משהו ייחודי לאבדיה, לפעמים אפשר להשתגע מרמת ההתבכיינות של שחקני ה-NBA, אבל הוא יהיה חייב למתן את הפגנת הרגשות שלו. אולי זה יגיע עם ההתבגרות, הוא הרי רק בן 21. לפעמים נראה שאבדיה פוגע בריכוז של עצמו כאשר הוא מאבד שליטה עם תגובת יתר לכל שריקה נגדו. הוא תופס את הראש, צועק על השופט, מניף את הידיים בייאוש – וכל זה גם אם מדובר עדיין באמצע הרבע הראשון. תשוקה היא דבר חיובי, אבל לא כשהיא גולשת מעבר לגבול הטעם הטוב.
הטוב: הגב של המועדון
יש תמונה שחוזרת על עצמה כמעט בכל משחק של וושינגטון. אבדיה עומד ליד הספסל לקראת חידוש המשחק, או יושב לנוח, וביל ניגש אליו ומתחיל להרצות לו. ביל, וזה לא חדש, הוא השריף של הקבוצה, והוא נדלק על אבדיה מהרגע הראשון, הקפיד להחמיא לו ללא הרף בשנתיים האחרונות ולא מפסיק לכוון אותו. המנהיג של וושינגטון מאמין בישראלי בתור מישהו שיוכל לעזור לקבוצה להגיע רחוק, וזה נכון גם מבחינה מערכתית, הניסיון המוצהר לבנות את אבדיה כשחקן מפתח עתידי. זו סיטואציה נהדרת להיות בה.
הרע: המומנטום
המשחק האחרון, אותו הפסד לניקס, היה קפסולה של כל העונה, של כל הקריירה של אבדיה ב-NBA. פתיחה חזקה מאוד, שמונה נקודות מהירות במחצית הראשונה, ואז היעלמות בשנייה בה הוסיף שלוש בלבד וכמעט לא איים על הסל. במקרים נדירים מאוד ראינו את אבדיה מככב לאורך משחק שלם, מנצל את כל הדקות שלו, לא מתקרר אחרי ירידה לספסל אלא ממשיך באותו הקצב. זה קורה גם להפך – פתיחה גרועה ושיפור בהמשך.
בסופו של דבר, כל האלמנטים הטעונים שיפור הם כאלה שאפשר לתקן, כי חומר הגלם של אבדיה איכותי. הוא גם השתיק את השנה את אלו שאוהבים לומר שהוא לא שייך ל-NBA – זה קשקוש מוחלט. אבל מצד שני, חייבים להסתכל בזהירות על התקופה המצוינת שחתמה את העונה, להבין את הנסיבות שאיפשרו אותה ולהיות זהירים באופטימיות. זה היה נפלא לצפייה – ובשנה הבאה זה חייב להיות טוב יותר.
המספר הנוסף: 2.6
ממוצע הקריירה של אבדיה עומד על 0.9 איבודים למשחק – ובאפריל הנתון הזה עמד על 2.6. כמובן שיש לזה צד חיובי, מאחר שהדבר מסמל את הצמיחה בכמות הנגיעות שלו בכדור, אבל במשחקים האחרונים הייתה קצת יותר מדי רשלנות בקבלת ההחלטות שלו. רק שימשיך לקבל את אותן נגיעות בעונה הבאה כדי שיוכל להיות מדויק יותר.
רק רשת
"חלומות באמת מתגשמים"
אבדיה מעלה תמונה של כדור חתום ע"י חבריו לקבוצה אחרי שהגיע ל-1,000 נקודות ב-NBA
מה אתה אומר
"תראו את הבחור הזה!"
קנטביוס קולדוול-פופ מתפרץ בהתלהבות לראיון של אבדיה אחרי התצוגה שלו בניצחון על מינסוטה
פורסם לראשונה: 11:00, 10.04.22
