ערב שבת השני במשחקים האולימפיים בריו הפך למסיבת הפתעה עם הזכייה של אורי ששון בארד. כדי לפנטז על שחזור ההישג מחר בבוקר (שישי) בטוקיו צריך להאמין בנסים. לא פחות. אם לפני חמש שנים פגש הישראלי את טדי רינר רק בחצי הגמר, הפעם הענק הצרפתי האימתני - אחד הג'ודאים הטובים בכל הזמנים - יחכה לו כבר בקרב הראשון.
רינר אמנם לא התחרה שבעה חודשים, אבל מגיע כפייבוריט ברור להיות האלוף האולימפי בפעם השלישית ברציפות. במקרה כזה, ההופעה של ששון (30) בטוקיו תהיה קצרה מאוד, ובסביבתו גם מעריכים שהקרב נגד הצרפתי, בהנחה שיפסיד, יהיה גם האחרון בקריירה שלו.
ההגרלה שקיבל הישראלי, 127 ק"ג ביום בהיר, היא אכזרית במיוחד, אבל מצד שני גם מורידה ממנו לחץ. בנוסף, ששון כבר הרחק משיאו, ובשנתיים האחרונות עלה לפודיום רק פעם אחת, כך שבמובן מסוים המפגש עם רינר מהווה סיטואציה נוחה עבורו לפנות את הזירה: ניצחון ייחשב סנסציה ענקית, הפסד יהיה מובן מאליו וימנע מצב של הדחה על ידי יריב חלש - מה שישאיר טעם רע לקריירה.
מלך הפלאפל
מעבר לכך, ששון מגיע למשחקים בטוקיו בסטטוס שונה בהשוואה לריו, אז הביא איתו אלמנט של זריזות, תכונה שהייתה נדירה במשקלים הכבדים באותה תקופה. כיום המגמה התהפכה, ולישראלי כבר אין את היתרון על פני לא מעט יריבים צעירים ומהירים. חייבים להודות, מאז המדליה האולימפית הקריירה של ששון לא התרוממה, בלשון המעטה. תוך יום הוא הפך מאלמוני לגיבור לאומי, קפיצה שמעט סיחררה אותו, וההישגים על המזרן התחלפו בקמפיינים לדוגמנות, השקות וריאליטי (הפלאפל מהזמר במסכה). גם הגישה כלפיו השתנתה בשנים האחרונות.
"המאמי הלאומי", האיש הגדול עם הנפש העדינה שנכנס ללב של ישראלים רבים, התחיל להרגיש לאחרונה נרדף על-ידי התקשורת. זו גם אחת הסיבות שגרמו לו למשוך עוד קצת ולצאת לטוקיו כדי להוכיח לכולם שעדיין יש לו את זה. השאלה היא אם הרצון והמוטיבציה יספיקו. למרות הזכייה במדליה האולימפית, הוא תמיד נחשב בנבחרת הג'ודו למספר 2 של שגיא מוקי, הכוכב המועדף והמוערך יותר. ששון ידע את זה, אבל שיחק את המשחק והיה מעין חייל ממושמע שלא מחפש כבוד ועימותים - לטוב ולרע.
הפציעה והנפילה
ששון, שמעבר לארד בברזיל זכה בשתי מדליות באליפות אירופה ולא הצליח לעלות על הפודיום באליפויות העולם, מגיע לטוקיו כאנדרדוג מובהק, מהמקום ה-13 בלבד בדירוג האולימפי. זו השנה הראשונה בקריירה שלו שבה השיג מאזן שלילי (37.5 אחוזי הצלחה). לצורך ההשוואה, בשנה שלפני ריו רשם 75.9 אחוזי הצלחה ומאזן 7:22. הוא נוצח בשבעה מתוך עשרת הקרבות האחרונים, וייתכן שאם היה יודע שככה תיראה הקריירה שלו בשלב הזה, הוא היה מחליט לפרוש בשיא - בדיוק כפי שעשתה ירדן ג'רבי.
אחד המקרים שמאפיינים את תקופת הפוסט מדליה האולימפית של ששון היה כשקרע את רצועת הברך במהלך משחק כדורסל עם חבריו - פציעה שהשביתה אותו למשך שנה. מאז הוא התקשה לחזור לעצמו והספיק לעלות שבע פעמים על הפודיום בתחרויות השונות, רובן לא יוקרתיות, בעוד שפיטר פלצ'יק, לדוגמה, רשם מספר כפול. המדליה האיכותית האחרונה שלו הייתה ביולי 2019, כסף בגראנד-סלאם ביקטרינבורג.
רינר, לעומת זאת, הוא הפנים של הג'ודו העולמי. הוא אולי פחות מפחיד ביחס לשנים עברו ומגיע אחרי פציעה מסתורית, אבל קשה לראות איך ששון או כל אחד יריב אחר מונעים ממנו זהב אולימפי נוסף. המעידה האחרונה שלו הייתה בפברואר 2020, הפסד שקטע רצף של 154 (!) ניצחונות. ובכל זאת, ששון כמובן לא ייכנע מראש, וינסה לעשות את הבלתי ייאמן ולהפוך שוב לגיבור לאומי.
