"אני מכיר את אנדראס כבר עשרים שנה, ואני עדיין לא יודע אם הוא ימני או שמאלי", פרנץ בקנבאואר על אנדראס ברמה, שמת השבוע בגיל 63.
טורסטן ניהאוס (52), איש מכירות של חברה המשווקת דומיינים (כתובות אינטרנט), יושב לידי במסעדת שניצלים בקוסמוי, תאילנד. יושב ובוכה, אוכל ובוכה. יותר נכון לומר: ממרר. שאלתי אם הכל בסדר. והוא מספר לי שהוא בירח דבש אחרי פרידה מכוערת מהשותף האמריקאי שלו. אז למה אותה בוכה? שאלתי. לא שמעת? הוא השיב, כאילו שפספסתי את ההכרזה על פתיחתה של מלחמת עולם – "אנדי ברמה מת".
הוא המשיך: "כולם יודעים על קריירת המועדונים המפוארת שלו, והפנדל המפורסם ואליפות העולם, אבל אני אוהד קייזרסלאוטרן, וברמה התחיל אצלנו את הקריירה, וחזר אלינו בסוף הסיבוב, וירד ליגה, עלה, ולקח אליפות תוך שלוש שנים, אבל גברים מהדור שלי לא זוכרים את ההצלחות. אנחנו זוכרים את המשחק האחרון של העונה (1995/96), נגד לברקוזן ורודי פלר. מפסידים, יורדים. הפסדנו וירדנו, ואז המצלמה התמקדה בברמה, אחד שראה כבר הכל בכדורגל, שפשוט בכה בלי מעצורים. בגרמניה, גברים לא אמורים לבכות, ואם כן, אז בכי סולידי. ברמה עמד שם מול כל העולם ופשוט מירר בבכי שאי אפשר היה לנחם אותו. וזה הזיכרון שלי ממנו, מה שלמדתי, שאפשר לבכות בלי חשבון".
זה מה שאמר טורסטן, איש המכירות, לפני שהתחיל למרר שוב בבכי.
עוצמה ורגש בעיטה אחת
חוץ מסרגוסה, לשם הגיע בשלהי הסיבוב האירופאי שלו, ברמה זכה באליפות בכל תחנה בקריירה שלו בה שיחק לאורך תקופה משמעותית (איתו הגיעה סרגוסה לגמר הקופה דל ריי, והוא עזב לפני תחילת תור הזהב שלה, בגלל הגעגועים למשפחתו שנשארה בגרמניה). בשנים הראשונות בקייזרסלאוטרן, שם שיתף פעולה עם הנס-פיטר בריגל, בלט הניצחון 0:5 על ריאל מדריד. "הם היו קומבינציית המגינים הכי טובה בעולם, אולי אפילו בהיסטוריה", המשיך טורסטן, "ומאז, כמו קללה, גרמניה לא הצליחה ליצר מגן עולמי אחד חוץ מפיליפ להאם".
לברמה הילד היה פוסטר של בקנבאואר על הקיר. אנדראס ברמה מת בגיל המוקדם של 63 מהתקף לב בעת שישן, אבל מבחינה ספורטיבית הוא יישאר בן אלמוות
בקייזרסלאוטרן, ברמה התפתח להיות שחקן על: הוא היה מסוגל להשתמש בשתי הרגליים שלו באותה איכות (אוהדי ריאל מחאו לו כפיים בברנבאו לאחר שמסר שתי מסירות על הסנטימטר על פני ארבעים מטר, בכל אחת מרגליו), לשחק בכל עמדה על המגרש, הוא היה בלתי מתכלה. הטכניקה שלו, בעיקר בבעיטות חופשיות, הייתה פנומנלית. היה לו שילוב קטלני של יצירת כוח ומהירות עצומה כשהרגל שלו פגשה בכדור, ביחד עם רגש וטאץ'. כילד ונער הוא לא התעניין בשום אירוע חברתי חוץ מכדורגל. הוא היה מתאמן שעות, נשכב במיטה, מכבה את האור, מסתכל על הפוסטר של פרנץ בקנבאואר על הקיר והולך לישון: מחר יש יום חדש, בדרך לחלום שלו להיות שחקן כדורגל מקצועני. קייזרסלאוטרן הייתה מקום עבודה מושלם עבורו: כדורגל טהור, בלי חוזי פרסום, חיי לילה או דוגמניות.
6 צפייה בגלריה
"שחקן הכדורגל הכי טוב ששיחקתי לצידו". מתיאוס
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images for Paulaner))
כל הגבהה שלו הייתה הזדמנות לשער, הוא קרא את המשחק מצוין, הבין את המנעד הטקטי שלו, והייתה לו סיבולת של D9. בקייזרסלאוטרן הוא גם טיפח את אישיות הברזל, הלא מתכופף תחת שום לחץ, התנו לי כדור בזמן שכולם בורחים ממנו, תכונה שאפיינה אותו לאורך כל הקריירה.
ברמה עבר לבאיירן מינכן בקיץ 1986. במשך שלוש עונות זכה איתה השחקן באליפות אחת, ופרט לכך לא הצליח לרשום בקבוצה הבווארית סימני דרך מזהירים. הוא פגש במינכן את לותר מתיאוס, שהפך להיות שותפו לחדר במינכן, בנבחרת ובתחנה הבאה שלהם ביחד - אינטר.
שם, בצד הכחול של מילאנו, ברמה הפך לשחקן אגדי, כזה שמתיאוס יגיד עליו: "הוא היה שחקן הכדורגל הכי טוב ששיחקתי לצידו, והוא היה אדם הרבה יותר טוב".
הפנדל שקבע את אלופת העולם
אולי זו השמש שזורחת יותר מעבר להרי האלפים, שהציפה גם את הקריירה של ברמה באור זוהר. "הוא משחק כרגע כדורגל נטול טעויות", כתב עליו הקוריירה דלו ספורט. הוא קיבל את הכינוי "איל בלונדו". הליגה האיטלקית היא הליגה החזקה ביותר בעולם באותה תקופה. "הגל הגרמני" (קלינסמן מצטרף לשניהם) מוליך את אינטר לאליפות ב-1989. ברמה נבחר לשחקן השנה.
צריך להזכיר, מדובר בליגה של מראדונה בנאפולי, ואן באסטן, חוליט ורייקארד במילאן. הוא זכה עם אינטר בגביע אופ"א ב-1991. השבוע, לאחר שמת, התחרו העיתונאים האיטלקים בעמיתיהם הגרמנים בעוצמת ההספדים עליו.
שחקני אינטר עלו למשחק נגד אתלטיקו מדריד עם סרטים שחורים לזרועם, וכיבדו את ברמה בדקת דומייה. "הוא היה שחקן פשוט ואדם פשוט", אמר עליו חברו לאינטר אלדו סרנה אחרי מותו, "הוא שיחק וחי כאלטרואיסט והגיע להיות אלוף".
כחצי שנה לאחר הפלת החומה בברלין, וכמה חודשים לפני האיחוד הרשמי בין גרמניה המערבית והמזרחית, נסעו עשרות אלפי גרמנים לאיטליה, אבל הפעם לא לאגם קומו ולא לטוסקנה, אלא כדי לעודד את הנבחרת הלאומית במשחקי גביע העולם 1990, אותו אירחה באותו הקיץ ארץ המגף.
איטלקים רבים עמדו גם הם לצד הנבחרת הגרמנית בעקבות שלושת הגרמנים של אינטר. האליפות הזאת נחשבת לאחת האליפויות המשעממות, הציניות והמכוערות בהיסטוריה של הטורניר. הרבה אנשים מייחסים זאת לגרמניה של בקנבאואר, אבל האמת היא שדווקא יריבתה בגמר, ארגנטינה (בשיחזור של הגמר מ-1986) היתה נשיאת הציניות כשנעלה טורניר עם שני ניצחונות וחמישה שערים בשבעה משחקים.
גרמניה ניצחה את ארגנטינה 0:1 בפנדל היסטורי (תכף נחזור אליו). הפנדל סגר כמעט לחלוטין את קריירת הגביע העולמי של דייגו ארמנדו מראדונה, קירב רגשית את הגרמנים, והנציח את ברמה כמאסטר של הפשטות היעילה, זה שהפך אותה לאמנות.
הפנדל נקבע בדקה ה-85, אחרי פאול גבולי של רוברטו סנסיני ברחבה על פלר. לותר מתיאוס אמר לברמה שהוא החליף במחצית לנעליים חדשות ולא מרגיש בטוח לבעוט. בקנבאואר שאמר עליו שהוא שחקן הכדורגל הכי מושלם אותו אימן, הטיל על ברמה את המשימה. פלר ניגש לברמה ואמר לו "אם אתה שם את זה בפנים, אנחנו אלופי העולם", וברמה אמר לו "באמת תודה רבה, רודי".
בינתיים הארגנטינאים המשיכו להתווכח שבע דקות ברציפות, ובעטו את הכדור ליציע, מה שהיה אמור למתוח עוד יותר את העצבים של הבועט ברמה. אבל הוא היה ברמת עצבים אפס. תכפיל מיליון באפס ותקבל עדיין אפס.
אחרי כל הדרמה, לקח ברמה את הכדור בידיים והניח אותו על הנקודה. נשאר לו רק לבחור: רגל ימין או שמאל. רגל שמאל קטלנית יותר, ברגל ימין יש יותר רגש ודיוק. מולו עמד סרחיו גויקוצ'אה, רוצח פנדלים.
6 צפייה בגלריה
הפעם האחרונה שנראה בציבור, יחד עם בסטיאן שוויינשטייגר בלוויה של בקנבאואר
(צילום: Daniel Kopatsch/Getty Images)
לאורך השנים סיפר ברמה שהראש שלו היה לגמרי ריק לפני הבעיטה, שהוא רק היה צריך לשחזר פעם אחת את מה שעשה מיליון פעמים מאז שהיה ילד. אנדי ברמה תמיד דיבר עם הרגליים. הוא בסך הכל נוגע בחלום: מי שרצה להיות רק שחקן כדורגל מקצועני הולך לבעוט עכשיו פנדל שיקבע את אלופת העולם הבאה. אבל לאחר מותו כתב צ'אבי אגואדו, חברו בסרגוסה כי ברמה הודה שהדבר היחיד שהוא חשב עליו היה אחיו, שנמצא אז בבר במיורקה עם חברים, שותים בירה וצופים. "אמרתי לעצמי: אני לא יכול לאכזב את אחי", אמר לאגואדו.
73,607 בחום מהביל של תשעה ביולי ברומא. הוא כבש נגד ההולנדים בשמינית עם ימין, נגד האנגלים בחצי עם שמאל. נגד מקסיקו, ארבע שנים לפני כן, בשמאל. בדרך כלל כשאומרים על שחקן שיש לו אותה יכולת בשתי הרגליים, זו לא ממש מחמאה. הוא היה מעולה בשמאלית, אבל זו לא קינאה בשנייה. הייתה לו את הימנית הכי טובה בגרמניה, וזו הייתה הרגל החלשה שלו.
ובחזרה לפנדל: ברמה בחר ברגל ימין. גויקוצ'אה זינק לכיוון הנכון, והתמתח כמה שהוא יכול. אבל לא היה לו סיכוי. מדובר במאסטרפיס של פנדל גרמני: חזק, פינה נמוכה, לא בר הצלה, שלמות של ביצוע וריכוז. על הרווח בין הקורה שבה פוגש הכדור לפני שנכנס לבין הידיים המושטות של שוער ארגנטינה היה כתוב בצפיפות (בגלל הרווח הקטן) – ניסיון נחמד.
החזרה הביתה
הוא חזר מאליפות העולם לאינטר, ומשם לפרבר הכדורגל של סרגוסה. אחרי שנה הוא חזר לקייזרסלאוטרן, וזה היה זיווג מושלם: לא רק חזרה הביתה, אלא חזרה למקום שבו הכדורגל טהור, נקי מכל התהילה, הדוגמניות וחוזי הפרסום. קייזרסלאוטרן היא ההדמיה הקבוצתית של ברמה השחקן.
הוא זכה בגביע הגרמני, אבל באותה שנה, כאמור, הוא גם ירד איתה ליגה, לראשונה בתולדות הקבוצה. הוא דחה את הפרישה שלו, עזר לקבוצה לחזור לליגה הבכירה, והשתתף במסע לאליפות, אם כי בתפקיד שולי. אחרי האליפות, הישג שהקביל עבורו לזכייה בגביע העולמי, הוא הרגיש שהגיע הזמן שלו לתלות את הנעליים, להגיד שלום למקום שהיה הבית שלו, שבו היה ברור לו מה הוא אמור לעשות ומהן המגבלות שלו. רגל ימין שלו מעולם לא הייתה זקוקה ליועצי תקשורת.
הוא לא ממש הצליח כמאמן, או כשגריר ההתאחדות, פרשן טלוויזיה או כל עיסוק אחר שניסה אחרי שפרש. ההופעה הציבורית האחרונה שלו הייתה בלוויה של פרנץ בקנבאואר לפני חודש וחצי (44 ימים ליתר דיוק). שם הוא הניח ורד ונראה בהלם. הם היו מאוד קרובים. לברמה הילד היה פוסטר של בקנבאואר על הקיר. אנדראס ברמה מת בגיל המוקדם של 63 מהתקף לב בעת שישן, אבל מבחינה ספורטיבית הוא יישאר בן אלמוות.
פורסם לראשונה: 17:41, 23.02.24
