"ערן זהבי לא כדורגלן מיוחד ולא מנהיג. הוא לא גורם לשחקנים שלידו להיות טובים יותר". כך ניתח בנובמבר הפרשן ההולנדי וים קיפט את תרומת הישראלי לפ.ס.וו איינדהובן. קיפט, אגב, זכה עם איינדהובן בגביע אירופה לאלופות ובדאבל בהולנד, אסף תארים גם באיאקס, היה שותף לזכיית נבחרתו ביורו וכבש במדיה במונדיאל.
בהמשך זהבי דווקא כבש כמה שערים ברצף והטונים של המבקרים ההולנדים השתנו, אבל לאחרונה - בעקבות ההדחה מהליגה האירופית והפיכתם לבלתי רלוונטיים במאבק האליפות - הוא וקבוצתו שוב חוטפים.
"דונייל מאלן וזהבי חושבים על עצמם. הם לא מוסרים מספיק", נכתב בתקשורת המקומית בעקבות ההפסד האחרון לאלקמאר. "זהבי שיחק לבד, אינו מהווה דוגמה לצעירים, נראה כי הוא מתרכז בעצמו". דומה מאוד למה שהרגישו רבים כאן נוכח משחקו האנוכי בשבוע שעבר מול סקוטלנד. כשזהבי עזב את גוואנגז'ו לפני תום חוזהו, התקשורת המקומית כינתה אותו "חמדן" ואפילו ביקרה את התנהלותה של רעייתו.
למרות הכל, לא זכורים פוסטים של המחנך מהמזרח התיכון, שבהם נזף בסינים שהם צבועים ורעים. גם לא מסרים נוקבים באינסטגרם לכפויי הטובה בארץ השפלה. אבל אחרי הביקורות בארץ - שחלקן הגיע משחקני עבר שגם הם עפו על עצמם - הוא שוב חש צורך להתבכיין בפוזה של שליח ציבור. פאתטיים לא פחות היו תועמלני ההתאחדות, שמיהרו לשתף את הפוסט בעמוד הפייסבוק שלה. כאילו מדובר במסמך חשוב, ולא בהטפת מוסר של השחקן והשחצן מספר 1.
הפוסט של זהבי
"יש לנו נבחרת אחת שצריך לאהוב אותה בטוב וברע, ללא תנאים, זה אינטרס לאומי ותקשורתי", כתב בין השאר זהבי אחרי הניצחון במולדובה. "הציבור צמא למשהו אחר. מספיק עם כל הצביעות והרוע. אולי נצליח ביחד לשנות משהו ולייצר תרבות אחרת". את הדברים האלה אומר, להזכירכם, מי שהשליך את סרט הקפטן (ללא תנאים) בגלל כמה שריקות נגדו מהיציע, והתקוטט במגרש עם מונס דאבור. כנראה כדי להרוות את הציבור.
זה גם אותו שוחר תרבות שהשמיע מוזיקה רועשת בלי לדפוק חשבון לשכניו, לא ספר גם את השוטרים שבאו להזהירו, והניף לעברם אצבע מאיימת כשנלקח לניידת. בצאתו מהחקירה, זהבי לא אמר לתקשורת: "יש לנו משטרה אחת שאותה צריך לאהוב, בטוב וברע ללא תנאים. זה אינטרס לאומי ותקשורתי". במקום זה, יצרן התרבות הניח את רגלו המכופכפת על הדאשבורד, וחזר לשכונה ולציבור שעד הגעתו היה צמא למשהו אחר. כמו למשל לקצת שקט בשעות המנוחה.
ה-VAR השכונתי
לעירוני קריית שמונה הגיע פנדל ברור באשדוד. ננאד צבטקוביץ' המקומי הרחיק במרפקו כדור עמוק ברחבה, השופט דרור כהן לא ראה, נקרא כמובן ל-VAR, ולאחר דקות ארוכות המשיך להתייחס לאירוע כלאחר יד.
בזמן שבדק במוניטור, ניצב לא הרחק ממנו מאמן אשדוד רן בן שמעון, שהפעיל לחץ בצרחות. בקומפלקס השכונתי הוא קיבל כמובן חיזוק של צווחנים מהגדרות. על השופט שניהל את משחקו הראשון בליגת העל, זה עבד.
התופעה הזאת, שבה מאמנים, שחקנים בעלי תפקידים, מקורבים ושאר שתדלנים עומדים וצווחים ליד עמדת ה-VAR, היא אחת הרעות החולות בכדורגל הפרימיטיבי שלנו. בעיקר בגלל שהלחץ הזה גם מצליח.
