האזינו ללירן ליאני מדבר ב-ynet radio
לירן ליאני פרש בעונה שעברה משיפוט, אבל הקול שלו עדיין מהדהד. ככה זה כשעמוד הטוויטר המתוחזק שלך עובד נון-סטופ. ליאני לא מתבייש בשנה האחרונה לפרסם "דוחו"ת שיפוט" על משחקים נבחרים בכדורגל הישראלי ולבקר את אנשי המשרוקית.
האזינו לפרקים הקודמים בתוכנית "ריפליי"
"מה שמבדיל בסופו של דבר את השופטים, זה היכולת שלהם לקום מטעויות", מספר ליאני בתוכנית הספורט החדשה של ynet radio "ריפליי", שמשודרת בכל יום רביעי ב-12:00. ליאני מפתיע ומספר כי ילדיו מעולם לא הגיעו לראות אותו בעבודה. "כי כשאתה מגיע למשחק ויציע שלם קורא לך מהמר או מאחל לך איחולים מאוד קשים, זה הדבר האחרון שאתה רוצה - שיהיה מישהו מהמשפחה שלך ושיספוג את הדברים האלה. אז אני יכול לומר לך שתמיד גוננתי עליהם, תמיד שמרתי עליהם, כל מה שיכולתי לעשות בשבילם", הסביר ליאני.
"אני יכול לומר שכשהבן שלי היה צעיר בכיתה א'-ב', אז זה היה מאתגר", הוסיף ליאני. "אבל הם נולדו לתוך זה, אני חושב שהם התמודדו עם זה בצורה טובה. גם אם תסתכל על הרשתות שלי, אני מעולם לא הכנסתי את המשפחה שלי לציבור. כלומר תמיד גוננתי עליהם ושמרתי עליהם. לעולם המשפחה שלי לא הייתה במשחק שלי. אמא שלי התחננה שאני אקח אותם. זה לא קרה".
ליאני נשאל האם אי פעם הוצע לו למכור משחק או להטות תוצאה. "בא לי לתת מכה על השולחן, מהסיבה הפשוטה שמעולם לא התקרבו אליי", הוא מספר. "שים לב, אני כל הזמן חוזר לאישיות ולמה שאתה משדר, אז יודעים לא להתקרב אליך וזה לא משנה באיזו ליגה תהיה. גם אם תבוא לליגה ג'. אבל כשרואים שהגיעה דמות שהיא חזקה, דמות שהיא נחושה, דמות שהיא ישרה, אנשים לא יתעסקו. מעולם, מעולם. הנה אני אומר את זה פה, מעולם לא התקרבו אליי, לא שאלו אותי, לא הציעו לי, לא היו ברדיוס שלי".
ליאני דיבר גם על המקצוע, ועל ההשמצות שלפעמים חווה מהיציע. "לא בטוח שאנחנו שנואים עד כדי כך", צחק. "אנחנו לא מחפשים להיות אהודים. אנחנו גם לוקחים את זה בחשבון. אני תמיד אומר שאין הילה בלהיות שופט כדורגל. אין משכורות גבוהות, אין תהילה, לא ירימו אותנו על הכתפיים אף פעם. אנחנו רק רוצים לבוא, להעביר את המשחק בצורה שקטה ושכל השחקנים יסיימו את המשחק בריאים ושלמים. אני יודע לומר לך שחוסר האהדה הזה בעיקר נובע לצורך העניין מהעובדה שלא מכירים אותנו באמת.
"זאת אומרת, אם אתה היית מכיר אותי עכשיו והייתי לומד איתך בתואר הראשון, אני בטוח שהיית אומר: 'תשמע, אני לא מסוגל לקלל אותך כבר'. אני יכול לומר לך שבהרבה סיטואציות שהייתי נגיד מרצה בקבוצות או במועדונים, כשהייתה מסתיימת הפגישה אנשים היו אומרים לי: 'תקשיב ליאני, הרסת לי. אני כבר לא מסוגל לקלל אותך עכשיו, אני מבין שאתה בן אדם, שיש לך משפחה, שאתה רוצה להצליח'. זה לא ברמה האישית. כי עדיף שאנשים יבואו למגרש כדורגל ויפרקו את זה שם מאשר שיפרקו אתזה בכבישים או במקומות אחרים. אני, אגב, תמיד אמרתי שכשלא מקללים אותי - אני מרגיש שמשהו לא בסדר במשחק. הייתי מחכה שתהיה קללה ואז הייתי שורק לסיום".
