רגעים אחרי שלינוי אשרם עשתה היסטוריה וזכתה במדליית הזהב, כן כן, מדליית הזהב האולימפית בקרב-רב בהתעמלות אמנותית, הוריה חדווה ואורן היו נרגשים מאוד מההישג הבלתי נתפס של בתם. "היא עבדה כל כך קשה. בשנה הזאת של הקורונה ממש פחדנו איך היא תמשיך ומה היא תעשה, אבל היא עשתה את זה, ההתרגשות רבה", אמר אביה אורן.
"תדעו שהדרך לא פחות חשובה, היא יותר קשה מהאולימפיאדה", הוא המשיך. "בסדר, זה דבר גדול, אבל השורה התחתונה - הכי חשובה זו הדרך. לינוי חוותה כמה פציעות, נפשית ומנטלית. היא לא הצליחה בתקופה האחרונה בתרגיל הסרט. העבודה הקשה, היא עשתה את זה ביחד עם איילת (זוסמן, המאמנת שלה)".
רגע הזכייה במדליית הזהב של לינוי אשרם בבית משפחתה
(צילום: שחר גולדשטיין )
אמה חדווה: "הן גוף אחד. אני אמרתי שלינוי אשרם תהיה הנדיה קומנץ' של ישראל, צחקו עליי, אבל היא נלחמה והצליחה. יש בה את אורן ואותי ואת כל מי שהיה מסביב. מהרגע שהיא התחילה ידעתי שהיא תצליח כי היה לה אש בעיניים".
"לא בטוח שהיינו שורדים שם באולם", אמר אורן. "כל הדרך לא דיברנו מילה, האמנו בלב שיהיה משהו, אבל לא ידענו. מגיל 6 היא אמרה 'פה אני רוצה להיות', היא מצאה את המקום שלה, בגיל 12 פרשה לחודש כי רצתה לנסות עוד חוגים. עשו בשכל שהיא הייתה סגורה בווינגייט, בהכנות היה שקט נפשי. היא הייתה באה לאפטר כאן, כמובן שהייתה בחדר שלה, לא הפרענו לה. כשתגיע כנראה אני אשבור לה את העצמות בחיבוק הראשון. תמיד האמנתי בלינוי ותמיד האמנתי שהיא תגיע להישגים. לא ישנו בלילה, אתמול קמנו ממש מוקדם לראות את התחרות. היום ישנו איזה שעה".
אמה על התמיכה: "אני הייתי סוחבת אותה לאולם כדי להיות שם בשבילה, צריך חוזק נפשי מאוד חזק וההורים צריכים לתת חיזוק מאוד חזק למתעמלים. כשהיא התגייסה למשל לצבא היא הייתה בטירונות והייתה עליית משקל. אני הלכתי לשם, ראיתי אותה מתעמלת, היא התחילה לרוץ. לכל אדם שיש קושי, כדי שלא ירגיש קושי הוא צריך לפרק אותו למשהו טוב יותר, לא לרדת בגלל קושי או מכשול. הייתי איתה כשהיא הייתה קטנה, כשהיו צועקים עליה והיא הייתה בוכה באימון, אבל אי אי אפשר כל יום לבכות, אמרתי לה 'למאמנות אין תוף או פעמון', אצלי בגן אוספים את הילדים עם מוזיקה, אמרתי לה שהן משתמשות בקול שלהן כדי להגיד ללינוי 'את טובה, תהיי טובה יותר'".
אורן הוסיף: "זה שעות לא שעות, מהבוקר עד הערב, לפעמים היא מגיעה בלילה... אני הייתי קשה. עד י"א אני אמרתי שאין דבר כזה, לימודים זה בראש. רציתי ש היא תסיים עם בגרויות והייתה מלחמה, אבל בי"ב נפל לי האסימון ואתה רואה שהילדה נחושה ומורעלת על הדבר הזה, התעמלות אמנותית זה העולם בשבילה, והרפתי".
ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך גם היה לצד ההורים ואמר: "לא יכול להוריד את החיוך, כמה שהיא מקסימה, פשוט מגיע חיבוק ענק, גאה בכם על הדרך".
חדווה: "אני רוצה להגיד ללינוי שהיא עברה דרך לא פשוטה ואני מעריצה אותה ומאוד גאה בה שהיא הצליחה לעבור את הדרך המפרכת הזאת. כל הספורטאים עובדים קשה, ואני פונה לכל האנשים, ספורטאי עובד קשה, יש צבירה של המון דברים וכדאי לחזק את הספורטאים, ולינוי אני מחכה כאן כדי לחבק אותך".
