"התחלתי להעלות בעצמי פוסטים ברשתות מהאימונים שלי. אני שחקן מכבי חיפה ואנשים לא ראו אותי משחק העונה, אז רציתי שיראו שבן שהר עדיין קיים. אתה יודע מה הכי גמר אותי? שהלכתי ברחוב ואנשים שאלו אותי: 'הנה בן שהר, איפה אתה משחק היום?' פה כבר אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו. במכבי חיפה מצלמים שחקנים שמשחקים, ברגע שאני לא בסגל יצאתי מהפריים – תרתי משמע. הבנתי שאני חייב לדאוג ולעזור לעצמי. הלו, אני עדיין כדורגלן".
"ריפליי" - תוכנית הספורט של ynet
שהר (נוגע ב-34) עובר תקופה מאתגרת, בלשון המעטה. אחרי שאתה גדל כאחת ההבטחות הגדולות של הכדורגל הישראלי, עילוי - אפילו יש חוק על שמך שמוכיח את זה - הנפילה גדולה הרבה יותר. נכון, רוב הסופרסטארים שמגיעים לגיל 33 מרגישים שזה כבר לא מה שהיה פעם. אבל שהר חטף סטירה מצלצלת ולא ציפה לה. בדיוק כמו שאמר בפתיח: "אנשים שואלים אותי איפה אני משחק?", אבל הוא לא מוכן להשלים עם הבום הזה.
ותחשבו, מדובר בחלוץ שלבש את המדים של צ'לסי תחת מוריניו, פורטסמות', אספניול, נבחרת ישראל. וגם בליגה הרשימה מכובדת: הפועל ת"א, זכה עם הפועל באר־שבע בשלוש אליפויות ברציפות, מלכות השערים (15) ב-2019, זכייה שתי אליפויות רצופות עם הירוקים. אבל אז הגיעה הסטירה ההיא. שהר שיחק העונה, שימו לב, שש דקות בלבד. עכשיו הוא בכלל נשאר בלי קבוצה אחרי שסיים את חוזהו במכבי חיפה. וההצעות מהקבוצות הבכירות לא בדיוק זורמות.
"כשאני מדבר איתך עכשיו זה מציף אצלי תחושות קשות, השנה הנוראית בקריירה שלי", הוא מספר בראיון מיוחד וחשוף ל"ידיעות אחרונות" ולפודקאסט "ריפליי" של ynet. "היו תקופות שלא שיחקתי באנגליה, אבל לפחות הייתי חלק מקבוצת המילואים. במכבי חיפה לא היה לי אפילו איפה לשחק, עוד אימון ועוד אימון, עוד משחק ואני לא מתלבש. ככה כל השנה, אין אופק, אז מה הפלא שאנשים ברחוב לא יודעים באיזו קבוצה אני משחק. נעלמתי מהרדאר, זה גומר אותי. אני מבין שזה חלק מהכדורגל, אבל בחיפה זה היה קיצוני ובלתי צפוי. בחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שזה יגיע למקום הזה. צריך לדעת להתמודד גם עם החרא בקריירה והתמודדתי בגבורה לא פעם. עברתי ממדינה למדינה, מליגה לליגה כבר בגיל 17, הגעתי לגבהים בקריירה, ואז בגיל 33 אני במקום הכי נמוך שיש. שחקנים במכבי חיפה אמרו לי: 'תראה מה עושים לך, אנחנו במקומך היינו משתוללים', אבל אני לא כזה. כואב לי מבפנים, אבל בחרתי אחרת. הייתי צופה מהצד בעונה האחרונה, נתתי עצות והגעתי לכל אימון".
איך אתה מסביר את זה, בעיקר לעצמך, שברק בכר, שהביא אותך, איכזב אותך ולא ספר אותך?
"כולם שואלים אותי למה. בכר מכיר אותי, את היכולות שלי, אנחנו שש שנים ביחד, הוא הביא אותי לחיפה. דיברתי איתו לא פעם, הוא התייחס לזה מקצועית, יש לו את החלוצים שלו. בשנה שעברה היה את גודסוויי דוניו ואז את דין דוד. התחלתי טוב באלוף האלופים ובאירופה, עברתי פציעה קלה, דין נכנס במקומי והפכתי לשחקן רוטציה. זה לא היה אמיתי, אני מכיר את ברק, אם הוא רוצה מישהו בהרכב - הוא הולך איתו. הוא מאמן מצוין, נכון, קרתה סיטואציה אבל אני לא מקבל אותה. אין לי בעיה שישפטו אותי על המגרש, אבל לא קיבלתי אפילו את ההזדמנות הזו".
אתה הרי יודע מי הם החלוצים האחרים. אתה יותר טוב מהם, הגיע לך לשחק לפניהם?
"שוב, לא מקבל את הסיטואציה שאני לא משחק. ברור שאני מאוכזב מהצוות המקצועי של מכבי חיפה ויש לי גם ביקורת על עצמי. אולי בשנה הראשונה כשנכנסתי לשחק לא השפעתי כמו שרציתי. ברור שיש היררכיה, אבל דברים משתנים, אני מאוכזב כי עברתי שנה בלי לקבל טיפת צ'אנס. כאב לי לראות הכל מהצד".
ועם כל התסכול הזה אתה יושב לשיחה בארבע עיניים עם בכר. תכניס אותנו לחדר.
"השיחות לא היו פשוטות. כל אחד הציג את הצד שלו. היו לי אימונים טובים, תמיד בטופ שלוש בכל נתון אפשרי, אני גם אחד שיודע לבוא למשחקים. יכול להיות שבכר לא ראה דברים מסוימים אצלי, ומה שכן ראה לא הספיק לו".
"ואיפה אני? כלום"
תשתף במחשבות שעברו לך בראש בדרך לאימונים ולמשחקים.
"קשה מאוד, להגיע למצב כזה ועוד בליגה שלנו, לא האמנתי. חצי השעה מהבית שלי בבנימינה למגרש האימונים בכפר גלים הפכה להיות דרך שלא נגמרת, מלאת אמוציות, מחשבות. היו משחקים לקראת סיום העונה שחלוצים שלנו נפצעו וכבר אמרתי לעצמי: הנה, עכשיו יכניסו אותך לפחות לסגל. אבל איפה, אפילו זה לא קרה. הרגשתי רע עם עצמי, עזיבה בינואר הייתה נוחה למכבי חיפה ולי, אבל זה לא יצא לפועל. אתה מבין, החלק שלי היה לעזור בחדר ההלבשה. כלפי חוץ הייתי שמח בשביל החברים שלי, אבל בתוכי אכלתי את עצמי. הייתי רואה את הקהל, שחקנים חוגגים אחרי גולים, ואיפה אני? כלום".
נשמע שפרט לכבוד איבדת גם את הביטחון העצמי שלך.
"אני בן־אדם שיודע מה הוא שווה. הרגשתי עם עצמי בסדר, אבל לא קיבלתי כלום. אני בן־אדם, לא רובוט, ברור שזה פוגע בביטחון שלך כשחקן. למדתי בקריירה להישאר יציב גם כשקשה לי, אבל יש הבדל בין לא להיות בסגל של צ'לסי, אספניול או הרטה ברלין, לבין לא להיות בסגל של מכבי חיפה".
הרגשת בכלל חלק מהאליפות האחרונה של חיפה? הרי לא תרמת לה בכלל.
"אני לא מרגיש חלק מהאליפות. עזרתי לשחקנים עם טיפים, התאמנתי הכי קשה שאפשר, אבל אני אמיתי: לא תרמתי כלום העונה לאליפות של מכבי חיפה".
בדיעבד, טעית שוויתרת ברגע האחרון על הפועל ת"א?
"לא עשיתי טעות כשבאתי לחיפה, אולי בדיעבד הייתי צריך לעשות דברים אחרים שלא קשורים לזה. הלכתי למאמן שאימן אותי, ברק בכר, שאמר לי שאהיה שחקן מרכזי בקבוצה, ומדובר באלופה".
ומה התחנה הבאה, קיבלת הצעות מהפועל חדרה ומכבי פ"ת?
"אני מחפש אתגר וקבוצה עם מטרות, עם קהל. הכי חשוב לי לחזור ליהנות מהכדורגל".
אין כמו אמא
מה שלום אמא שלך בתיה סהר? האמת, ההתערבות שלה גם גרמה לנזקים בקריירה שלך?
"היא לביאה שתמיד תדאג לילדים שלה, אני מתייעץ איתה. אני מאשים את התקשורת, כשאמא שלי עצבנית העיתונאים יודעים להתקשר אליה והיא תענה. את זה אני פחות אוהב והיו לאמא ולי ריבים ועימותים בעניין. היו פעמים שלא ידעתי בכלל שהיא מדברת עם התקשורת, אבל זה לא פגע לי בקריירה".
אתה לא חושב שבמהלך הקריירה שלך היית יותר מדי "ילד טוב ירושלים", בלי מרפקים?
"יכולתי להיות, אבל אל תדאג, אני לא פראייר. כשצריך אני יודע לדבר גם עם מוריניו, אבל לא אעשה בלגן באימונים. אני לא אחד שמתלהם, זה לא הסגנון שלי".
שאלה אחרונה, מה תעשה אחרי הפרישה?
"אולי אפתח עם ביברס נאתכו איזו אקדמיה. בטוח שארצה להישאר בכדורגל ואולי בתקשורת. אבל רגע, אני עדיין רוצה לשחק. להחזיר את החיוך שלי אחרי שבשנה שעברה הוא נמחק".
