לפני שבוע חגגנו את יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, ואם כבר לחגוג, אז עם הישגים ספורטיביים בזירה הבינלאומית. בשבוע שקדם לחג זכו תמנע נלסון-לוי, רז הרשקו, שירה ראשוני וגילי שריר במדליות באליפות אירופה בג'ודו, ונתן לוי השיג ניצחון בכורה ב-UFC. באופן כללי, אם נסתכל אחורה על הפעילות הספורטיבית הישראלית השנה, ניזכר גם במדליות האולימפיות של נבחרת הג'ודו ושל אבישג סמברג בטאקוונדו.
המשותף לכולם הוא שהם מתחרים באמנויות הלחימה השונות. ואין דבר יותר מתאים לתחושת הישראליות מלהגיע להישגים דווקא בענפים שבהם צריך להילחם, להתמיד, לסבול, להתאמץ, להראות אופי ובסוף להפיל את היריב על הרצפה כדי לנצח. דבר נוסף המשותף לספורטאים שהוזכרו הוא שהם לא זוכים למספיק הערכה, אהדה ואפילו כסף שיהלמו את ההישגים שלהם. כמובן שאי אפשר להשוות סכומים עם ענפים כמו כדורגל וכדורסל, שמייצרים הרבה יותר עניין והכנסות משידורים וכרטיסים. אבל יכול להיות שאנחנו מהמרים על הסוס הלא נכון?
אני לא מצפה שמחר יינטשו אצטדיוני הכדורגל ואולמות הכדורסל לטובת זירות הטאקוונדו והאיגרוף, אבל לא חייבת להיות סתירה בין הדברים. כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בארץ מבחינת צפייה וכמות הספורטאים הפעילים. ביחס לעולם ישראל נמצאת במקום ה76 בדירוג פיפ"א, ואם נסתכל על מדינות אחרות ברמתנו, נגלה תופעה מעניינת: סין, שנמצאת מקום אחד מתחתינו (77), היא מדינה שהשקיעה מיליארדים בפיתוח הכדורגל (פרויקט שדי נכשל בסך הכל), אבל עדיין מובילה בעולם ללא עוררין בענפים כמו טניס שולחן ובדמינטון. ניו זילנד (101) היא המדינה המובילה ביבשת אוקיאניה וחולמת הכל פעם מחדש להגיע למונדיאל, אך "מתנחמת" בהיותה מעצמת הרוגבי הגדולה בעולם. בהודו (106) הכדורגל הוא כלום לעומת הטירוף שקורה סביב הקריקט.
גם במדינות שעשו ועושות דברים יפים בגזרת הכדורגל כמו דרום קוריאה (29) ויפן (23), הוא עדיין פחות פופולרי מקשתות וסומו בהתאמה. ג'ודו הוא ענף הספורט היחיד כיום שישראל נחשבת בו מעצמה, עם ספורטאים מובילים בדירוג העולמי כמעט בכל קטגוריית משקל, היסטוריה עשירה יחסית (6 מדליות אולימפיות מתוך 13 בסך הכל בהיסטוריה) וטורנירים יוקרתיים שנערכים בארץ (גראנד סלאם תל אביב, מאסטרס 2022).
עם זאת, עלייה בהתעניינות תגיע רק לאחר הישגים והישגים יגיעו בעזרת גידול בענף וחינוך אליו, שם זה כבר מתחיל לקרות. בנתונים שפירסם משרד הספורט ב-2019, ג'ודו הוא ענף הספורט עם הגידול הרב ביותר במספר הספורטאים הפעילים בארץ, וזה עוד לפני ההצלחות באולימפיאדת טוקיו ובאליפות אירופה. ככל שיש הצלחות, הן מכניסות כסף וגורמות להתעניינות בענף שגורמת ליותר ספורטאים שמביאים הישגים. אותו מעגל קורה עכשיו במידות קטנות יותר בטאקוונדו ואולי בהמשך גם ב-MMA ובענפי לחימה אחרים.
זה לא סוד שלא כל הורה ישמח שהילד או הילדה שלו יתחילו ליפול על מזרנים או לתת בעיטות כבר מגיל שש, אבל בטווח הארוך, החינוך לאמנויות לחימה מלמד הרבה על שימוש בכוח ושליטה עצמית ויכול לעזור דווקא להפחית אלימות. אותם הורים ירגישו בטוחים יותר אם ביתם תצא בלילה לבדה או בנם יסתובב באזור מתוח מבחינה ביטחונית, אם ידעו שיש להם את היכולת להגן על עצמם בצורה בסיסית כי למדו אמנויות לחימה בתור ילדים/נערים.
אז חיבור לאומי - יש, בסיס מקצועי - יש, מודלים לחיקוי - יש ויש. מה נשאר? הכספים שיתחילו לזרום לאט-לאט, החינוך והגידול לכיוון הענפים האלה וקהל שמתעניין לא רק כל ארבע שנים. אז בינתיים נחגוג ונקווה שבחג העצמאות ה-84 מפת הספורט בארץ כבר תיראה אחרת ואולי הג'ודו, הטאקוונדו, האיגרוף ושאר ענפי הלחימה יורידו את ענפי הכדור מהפסגה.... באיפון.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
