בשיתוף TOYOTA
האחת נחשבת לאגדה בענף החתירה הישראלי, זכתה בשתי מדליות אולימפיות ובפעם הרביעית בקריירה הגדולה שלה – תשתתף במשחקים בפריז, והשנייה, הספיקה בגילה הצעיר לגרוף מדליית זהב בתחרות חתירה בינלאומית באיטליה והמומחים צופים לה עתיד מזהיר בתחום.
השתיים הן מורן סמואל (42) ושחר מילפלדר (26), שעומדות להתחרות במשחקים הפאראלימפיים בפריז 2024 שיתקיימו בעוד כמה שבועות. רגע לפני ששחר יוצאת לייצג אותנו בפריז, הפגשנו אותה עם המדליסטית הפאראלימפית האגדית מורן סמואל שתגיע בפעם הרביעית להתחרות על מדליה אולימפית לשיחה על הצלחה כנגד כל הסיכויים ועל הדרך חסרת הפשרות שכל אחת מהן עברה כדי להגשים את הבלתי אפשרי – ולהגיע אל פודיום המנצחים . צפו במפגש מעורר ההשראה בראש העמוד.
"כשאני חוזרת לרגע הזה תמיד חוזרת לי אותה תחושה, אותה מחשבה ותהום שהייתי בה אז – שנגמרו לי החיים", משתפת סמואל את מילפלדר על הרגע ההוא, בו היא הבינה שחייה השתנו, "היה לי נורא קשה לחשוב בגדול ולהתחיל לתכנן קדימה. אני זוכרת שאני הופכת את זה למשימות קטנות וכל משימה קטנה שהייתי מצליחה לעשות הייתה מבחינתי ניצחון, אפילו לעבור מהמיטה לכיסא הגלגלים היה בהתחלה לעשות את הבלתי אפשרי".
4 צפייה בגלריה
"מה שאנחנו מייצגות השנה לא דומה לאף משחקים פראלימפיים שהיו קודם". מורן סמואל (42) ושחר מילפלדר (26).
(צילום: בני דויטש)
מילפלדר מצידה משתפת שלקח לה זמן להגדיר את אותם הניצחונות הקטנים שבדרך, ולמסגר אותם כניצחונות. "לא ידעתי מה לעשות. ברגע שקמתי מהמיטה והצלחתי לשים את הסד לבד, הלכתי לשירותים לבד - אלו היו הניצחונות הקטנים שלי", היא משתפת את סמואל בהתרגשות, "עד הניצחונות כמו שחזרתי לבי"ס והתגייסתי לצבא כמתנדבת. אבל אני חושבת שהרגע בו הרגשתי שאני עושה את הבלתי אפשרי זה בטיול שלי עם הבן זוג שלי בדרום אמריקה כשעשינו 6 ק"מ שמתוך זה 1,000 מטר בעלייה, אני עם קב, כששמתי את הרגל השמאלית שנפגעה על הפסגה - אמרתי שאין משהו שאני לא מסוגלת לעשות".
"החיים לא מסתיימים אחרי משבר גדול"
זהו לא המפגש הראשון בין השתיים. למעשה, שתיהן התחילו ברקע של כדורסל ונפגשו באימוני כדורסל כיסאות גלגלים וסמואל היא זו שהביאה את שחר לענף החתירה. "היא הכניסה אותי לתחום", אומרת שחר בחיוך, "לפני כן, התחלתי להתאמן על כדורסל כיסאות גלגלים. מורן מאוד הרשימה אותי, נתנה לי השראה והרבה מוטיבציה ואנחנו בקשר כבר הרבה שנים. אנחנו חולקות ערכים משותפים כמו התמדה, להציב לעצמך רף גבוה ולעשות הכל כדי לעמוד בו. ואולי חשוב יותר – לא לתת לאף אחד להגדיר אותך וכך לעשות את הבלתי אפשרי".
בגיל 15 חלתה שחר, שכבר הייתה ספורטאית מקצוענית, בסרטן עצמות נדיר. לאחר סדרת ניתוחים מורכבים עברה כריתה של אגן שמאל שהותירה אותה עם מגבלה. "במהלך המסע שלי עברתי מספר ניתוחים, אחד מהם ניתוח מציל חיים של 16 שעות בארה"ב. בזכותם החלמתי, אך נותרתי עם פגיעה גדולה באגן", היא משתפת בנקודה שבה התחילה את המסע המפותל של השיקום שלה.
"למדתי מחדש להכיר את הגוף שלי, יחד עם הפיזיותרפיסטים והצוות המטפל למדתי ללכת ולתפקד עם חצי האגן שנשאר וחוסר שרירי מאסיבי באזור הפגוע. וכך, עם מוטיבציה אדירה, עברתי בהדרגה מקביים וסד תומך – למצב שאני מסוגלת ללכת באופן עצמאי". מסע השיקום היה מאתגר, כדבריה של שחר, ודרש התמודדות עם קשיים רבים שהובילו לעליות ומורדות, תסכול ופחד שלא תוכל לתפקד כמו שהייתה לפני הפגיעה.
למרות שחלק מתפקודיה לא חזרו להיות כפי שהיו לגמרי, המגבלה לא מנעה ממנה לחזור להתאמן, אמנם בענף אחר, ולהפוך לחותרת פאראלימפית ולזכות בתחרות הבינלאומית באיטליה לחתירה – במדליית זהב. "זה מעמד שלא האמנתי שאגיע אליו אפילו בחלומות הכי פרועים שלי וזה מרגש מאוד לייצג את מדינת ישראל", היא אומרת. "אני שמחה על הדרך שעשיתי מאז שגילו את המלחמה וזה בזכות הרבה אנשים טובים בדרך".
מורן סמואל, שבעקבות מום מולד בעמוד השדרה נותרה בגיל 25 משותקת בפלג גופה התחתון, הגיעה להישגים מרשימים וביניהם מדליית כסף בטוקיו 2020 ומדליית ארד מריו 2016. "אני חושבת שכשעוברים משהו כל כך דרמטי וקיצוני אז יש איזה משהו שנשאר בעולם של לפני, חברים ומשפחה וכל הקרובים שלך - אבל אז נפתחת לך קבוצת שווים חדשה ולוקח זמן להרגיש שייך אליה", היא אומרת ומדגישה שלמרות שיש ניסיון להדוף את העולם החדש והזר ויש נטייה לא לרצות לקבל את המוגבלות, זה חלק חשוב בקבלה העצמית.
שתיהן מסכימות שבתחילת הדרך לא חשבו אפילו על אפשרות להתחרות בספורט מקצועי. "בהתחלה לא היו לי חלומות גדולים, אבל כשחזרתי לספורט בבטן התחילה תחושה שאני רוצה יותר", נזכרת סמואל, "האמנתי בשלב הזה שאני יכולה".
מהן התחושות להגיע לתחרויות הפאראלימפיות אחרי השנה שעברנו?
מילפלדר: "דווקא התקופה הזו מעצימה את הרצון להניף את דגל ישראל כמה שיותר גבוה ולהראות שאנחנו עם חזק שאי אפשר לשבור", אומרת שחר ומתייחסת לצעירים והצעירות שנפצעו ונכנסו לעולם המוגבלויות: "וגם, זה יראה לקטועי הגפיים החדשים ולמשפחות שיש אופק. יש אופק שהוא לא רק שיקומי, אלא תחרותי ומקצועי. החיים לא מסתיימים גם אחרי משבר גדול".
בעוד כשבועיים השתיים ייצגו אותנו בפריז, והטיפ של מורן לשחר המתחרה הפראלימפית הצעירה הוא: "הדבר הכי חשוב שאני יכולה לתת זה אם כמה שאת חושבת שזה עכשיו מרגש - זה הולך להיות כפול 3 או 4 יותר. יש משהו במעמד הזה, והשנה הוא הולך להיות אפילו עוד יותר מרגש, כי מה שאנחנו מייצגות השנה לא דומה לאף משחקים פראלימפיים שהיו קודם. הצורך והרצון שלנו שהדגל יתנופף בכל מקום בחיים לא היה יותר חשוב". צפו במפגש מעורר ההשראה בראש העמוד.
אנו מאחלים הצלחה רבה למורן סמואל, שחר מילפלדר וכל חברי המשלחת הישראלית למשחקים הפאראלימפיים בפריז 2024. סיפורכם מהווה השראה לכולנו.
-------------------------
ב-TOYOTA תנועה היא ערך עליון. היא זו שמניעה לייצור פתרונות ניידות יום יום.
היא זו שמאפשרת לא להפסיק לחקור, להתחבר, ולגדול. היא המנוע שדוחף קדימה, להעז לעשות את הצעד הראשון.
כי בכל תנועה, קטנה כגדולה, טמונה ההזדמנות להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
TOYOTA נותנת החסות הראשית ושותפת הניידות העולמית
של המשחקים האולימפיים והפראלימפיים בפריז 2024.
בשיתוף TOYOTA
