"נס בדאלונה", צמד מילים שנכנס ללקסיקון של מכבי ת"א עשר שנים לפני "הו־הא מה קרה" ו"אנחנו במפה", והפך לסמל עבור אנשי המועדון הצהוב ולמוטו שניתן וצריך לנצח בכל מצב, בלי קשר לתנאים המקדימים. האוהדים הצעירים וגם אלה הקצת יותר מבוגרים אולי מכירים את הסלוגן, אבל לא חוו אותו אישית כי בכל זאת עברו כבר יותר מ־53 שנה מאז אותו משחק ב־2 במרץ 1967.
אבל קודם כל, קצת רקע. מכבי ת"א, שסיימה את עונת 1965/6 במקום השני אחרי הפועל ת"א, הופיעה במפעל החדש דאז של פיב"א, גביע אירופה למחזיקות גביע, שנערך בשיטת נוקאאוט, שני משחקים בשיטת בית וחוץ מדי שבוע, כולל הגמר. זו הייתה תחילתה של הפריחה האירופית של הקבוצה, עם הצטרפותו של טל ברודי. אמנם עוד לא העונה הסנסציונית של 1977 עם הניצחון 79:91 על צסק"א מוסקבה בווירטון והזכייה בגביע אירופה לאלופות בבלגרד, אבל בהחלט ציון דרך מבחינת הקבוצה. חלק מהמשחקים נערכו באולמות וחלק במגרשים פתוחים, כמו זה ביד־אליהו שעדיין לא היה מקורה והכיל 5,000 מקומות ישיבה בלבד.
4 צפייה בגלריה
"נס בדאלונה" התחיל את הכל. טל ברודי ומיקי ברקוביץ' מניפים את גביע אירופה ב-1977
(צילום: יוסי רוט)
מכבי ת"א פתחה בניצחון 71:101 ביתי קליל על אריס סלוניקי (42 נקודות לברודי ו־18 לאמנון אבידן), אבל הגומלין כבר היה סוער הרבה יותר והמשחק היה קרוב מספר פעמים לפיצוץ. זה היה תחילתו של קרב סוער בין מכבי ת"א לקבוצה מסלוניקי, שנמשך שנים רבות אחר כך. הקהל המקומי הפעיל לחץ אדיר על השחקנים והשופטים, כולל השלכה למגרש של דרכמות, מטבעות יווניים גדולים וכואבים במיוחד אם הם פוגעים בך.
גם שופטי המזכירות המקומיים הוסיפו שמן למדורה עם עצירת שעון העצר הידני שלא לצורך, הוספת עבירות לשחקני מכבי ומנגד התעלמות מרישום עבירות של שחקני אריס, הכל לטובת הקבוצה המקומית ולרעת היריבה. הלחץ והטריקים למיניהם עזרו לאריס לנצח 71:91, אבל זה לא הספיק כדי למחוק את היתרון מהמשחק הראשון, ובסיום מיהרו שחקני מכבי לרוץ לחדר ההלבשה כשידיהם מכסות את פניהם וראשיהם כדי לא להיפגע מהדרכמות שהמשיכו להתעופף באוויר.
כמו מסרט מד"ב
הדרמה הגדולה הייתה בשלב רבע הגמר נגד חובנטוד בדאלונה, עיר פרבר של ברצלונה. אלפונסו מרטינס צלף 43 נקודות במשחק הראשון בספרד, ויהושע רוזין ושחקניו חזרו הביתה מוכים ומושפלים עם תבוסה 101:69 – לא פחות מ־32 נקודות הפרש. האולם בבדאלונה היה חם ומחניק, בגלל שהחלונות היו מוגפים, וכאשר פתחו אותם הרצפה הפכה חלקלקה – מה שהקשה בעיקר על שחקני מכבי שלא היו ערוכים לכך. איש בקבוצה לא האמין כי ניתן יהיה למחוק את הפיגור הענק בגומלין שבוע לאחר מכן, אבל זה קרה באחד המשחקים המדהימים בהיסטוריה של המועדון.
בדאלונה ניסתה לעצור את יריבתה במשחק איטי וירדה להפסקה בפיגור מבטיח של ארבע נקודות בלבד, 28:24. המחצית השנייה הייתה כבר סיפור אחר לגמרי שכאילו לקוח מסרט, אבל מסרט מדע בדיוני. מכבי עברה להגנה אישית לוחצת, ברודי הכל יכול קלע מכל מצב והגיע ל־36 נקודות בסיום, תני כהן מינץ שקלע עד ההפסקה סל אחד בלבד הוסיף אחריה 22 נקודות, 5,000 האוהדים המשולהבים לא האמינו למראה עיניהם, וכך גם השחקנים האורחים והמאמן שלהם אדוארדו קושרסקי. היתרון של מכבי הגיע כבר ל־33, אבל לקראת הסיום ברודי יצא בחמש עבירות והצהובים "נאלצו" להסתפק בניצחון 51:83, אותו הפרש כמו במשחק הראשון.
מה עושים במקרה כזה? החוקים היו אז שונים, וההכרעה הייתה אמורה לעבור למשחק שלישי. התקשרתי באותו לילה לבית המלון שבו השתכנה הקבוצה הספרדית ושוחחתי עם הדובר שלה. אחרי שסיים לשטוח בפני את הטענות הקשות שלו ושל אנשי הקבוצה לקיפוח מצד השופטים, הוא אמר לי כי ראשי חובנטוד דורשים לקיים את המשחק המכריע שיקבע מי העולה לחצי הגמר בבדאלונה או במדינה נייטרלית. לוח הזמנים היה צפוף ופיב"א קבעה שבגלל שאין מועדים פנויים המשחק הקובע יתקיים בת"א במוצ"ש, 48 שעות אחרי הגומלין. הקבוצה הספרדית איימה לא להתייצב ועלתה בסופו של דבר ללא ארבעה משחקניה בטענה שהם פצועים, אחרי שהגיעה לארץ עם סגל של עשרה שחקנים בלבד. המשחק השלישי היה כבר לא כוחות ו"נס בדאלונה" הושלם עם ניצחון 51:75. ברודי קלע 28 נקודות וחיים שטרקמן הוסיף 20.
בחצי הגמר עברה מכבי את בוטב בורגס הבולגרית עם ניצחון 60:91 בארץ והפסד בגומלין בעיירה יאמבול 68:67. בשניות האחרונות של משחק הגומלין נתן המאמן רוזין הוראה לשבתאי בן־בסט להחטיא מהקו מחשש שבהארכה הבולגרים ינסו למחוק את הפיגור הגדול מהמשחק הראשון... מה ששחקני מכבי זוכרים בעיקר מהנסיעה לבולגריה זה המדרגות המשונות בכניסה למלון והמגבות בגודל מטפחת כיס שהמתינו להם בחדרים.
מכבי עלתה לגמר נגד איניס וארזה, ואחרי ויכוח ארוך היכן לקיים אותו קיבלה פיב"א את הצעתו של יו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א דאז, נח קליגר ז"ל, להמשיך בשיטת בית וחוץ. ההגרלה קבעה שהמשחק הראשון יתקיים באיטליה ואיניס ניצחה 67:77. בגומלין בת"א ניצחה מכבי 67:68, אבל זה לא הספיק לה כדי לזכות בתואר אירופי ראשון, שיגיע רק עשור מאוחר יותר.
וארזה הפכה בהמשך ליריבה מיתולוגית של הצהובים בגביע האלופות, כולל באותו גמר בבלגרד ב־1977, אבל הסיפור הגדול באותה עונה היה ללא ספק "נס בדאלונה", שעשה באותה תקופה הרבה כותרות באירופה וגם הגביר את ההתעניינות בקבוצה בישראל. אותו משחק נתן רוח גבית לאלה שדרשו לשפץ את המגרש ביד־אליהו ולהגדיל אותו, וזמן לא רב אחר כך זה אכן קרה. בסופו של דבר, זה היה שער הכניסה של מכבי ת"א ליבשת, אחרי שנבחרת ישראל עשתה זאת כבר ב־1953 עם ההשתתפות הראשונה והמקום החמישי באליפות אירופה במוסקבה.
