תשכחו מההפסד בליגת העל לגלבוע/גליל, ואפילו מהקלאסיקו מחר מול הפועל ירושלים: מכבי ת"א עוברת את התקופה העמוסה והקריטית הראשונה שלה העונה, אבל הדבר האמיתי הוא רצף שלושת משחקי הבית ביורוליג. הניצחון על פנאתינייקוס היה המקטע הראשון במרוץ הזה, ביום שלישי מגיעה ז'לגיריס ובחמישי ברצלונה. 2:5 בסיום הרצף הזה יהיה מאזן פנטסטי, 3:4 מעט ריאלי יותר ועדיין סביר, לאור החוזק של בארסה, 4:3? במכבי אפילו לא חושבים על אופציה כזו.
אבל אם ההתפרקות של הרבע האחרון מול פאו תחזור על עצמה, שני הפסדי בית בשבוע הבא הם סכנה אמיתית ומוחשית. היורוליג מלאה בהפתעות במחזורים הראשונים, התוצאות לא צפויות וכל משחק יכול ללכת לכל כיוון, כך שאי אפשר לסמוך על כך שגם אם מכבי תפסיד לברצלונה, היא תנצח לפני כן את הליטאים.
ההסבר היחיד למה שקרה בדקות הסיום הוא ששחקני מכבי כבר חשבו על 20 הפרש, ולא על איך סוגרים את המשחק בשקט עם ניצחון. פאו הנוכחית, שלאורך השנים הייתה יריבה עיקשת לקבוצה הישראלית (בדומה למכבי ת"א, היא זכתה 6 פעמים בגביע אירופה לאלופות), רחוקה מהקבוצה המפוארת שייצגה את המועדון הגאה הזה. ממשחקיה הגדולים בעבר נשארו בעיקר הזיכרונות, ובמשך שלושה רבעים זו הייתה אסופת שחקנים חסרת יכולת שהציגה כדורסל ירוד.
שחקני מכבי צריכים ללמוד מכך לקחים רבים - כדורסל הוא 40 דקות שלמות, ולא צריך לצאת מתבנית המשחק גם כשהלחץ מתגבר. הרי לפני כן, זו הייתה הופעה מצוינת של מכבי. ג'יימס נאנלי היה בשיאו במחצית הראשונה, רומן סורקין הפגין יכולת גבוהה והראה שהוא שייך למעמד, והדקות המצוינות של ג'יילן ריינולדס הקפיצו את ההפרש למעלה.
בשורה התחתונה, לא צריך לצאת בתחושה רעה מהניצחון הזה, ממש לא. הנקודות החיובות עלו בהרבה על הטעויות של הרבע האחרון, וחזרה למאזן חיובי ביורוליג היא משהו שמכניס ביטחון בשחקנים. אבל כאן הסיפור, האיזון בין עודף הביטחון של תחילת הרבע הרביעי לחוסר הביטחון של ההפסדים למילאנו ולכוכב האדום. אם יאניס ספרופולוס ייצב את העניינים לאורך זמן, אז הכיוון חיובי.
