הפועל ת"א החדשה תחל הערב (שני) את דרכה. הישנה הייתה כל כך אסונית ומופקרת, שלאחריה היה חייב להשתנות כמעט הכל למעט השם, הצבע והאצטדיון – בעלות חדשה, מאמן חדש, שוער חדש, מגן ימני חדש, קשרים חדשים, חלוץ חדש. ליגה חדשה. רק היום בשבוע, שני, נשמע מוכר, מהדהד באופן קלוש את זיכרון גדולתה ההולך ומשתכח, את הימים שבהם הייתה חלק מהמשחק המרכזי ולא רק על תקן הטרף המושלך לכלוב האריות. פעם, מזמן - ילדים בגיל בר-מצווה יתקשו להאמין - הייתה אפילו מנצחת בדרבים. רק השעה 19.00 - גם היא חדשה – מבהירה את נומך קומתה הנוכחית.
העונה הקרובה תהיה עבודות שירות באורך 37 מחזורים שנגזרו עליה אחרי שנים של פשעים שעונשם לא יכול להיות אלא ירידת ליגה. לקח זמן לתפוס את הפועל ת"א, שבמשך כמה שנים הייתה עבריינית כדורגל שהצליחה להימלט מאימת הדין הספורטיבי, לעיתים בעור שיניה, ממש כמו במחזור הלפני אחרון של עונת 2022/23. בשנה שעברה היא נתפסה על חם, ובאופן הכי פומבי שאפשר, מבצעת את הפשע האחרון והגדול ביותר שלה נגד מ.ס אשדוד מול בלומפילד מלא. אם אפשר היה לרדת שתי ליגות ולא אחת, זה הגיע לה ביושר. מעולם לא נראה פער שכזה בין התגייסות של קהל להשתמטות של קבוצה. אבל העונש שנגזר על הפועל ת"א, יש לציין, יכול היה להיות חמור יותר – לרדת לליגה הלאומית בניהולם של מחריביה, כשהיא עדיין בפלונטר של חובות ושעבודים מכבידים עם בעלים קודמים. במקום זאת, היא מגיעה לשם עם דף חלק. העונה הקרובה זו ההזדמנות של הפועל ת"א לתקן את אורחותיה ולחזור לחברה שאותה עזבה, ליגת העל, כשהיא משוקמת וערוכה להיות שוב קבוצה מועילה.
הסגל של הפועל ת"א, כמו שקורה לא פעם בקבוצות שיורדות מליגת העל, הוא רמה מעל הליגה הלאומית. סתיו טוריאל היה גדול גם על הפלייאוף התחתון בעונה שעברה, ויש לו את כל מה שצריך כדי להופיע בסיוטים של כל מגן שמאלי ולגרום לו להצטער שלא נולד שמאלי. הישארותו בהפועל היא כמעט נס גלוי. לירן רוטמן, שאמור לאייש את קו שמאל, הוא שחקן ליגת על לגיטימי, וכך גם גוני נאור. דודו סמפאיו הותיר רושם לא רע בגביע הטוטו, וכך גם החלוץ מילאן מקאריץ'. ספק אם השניים יכולים להועיל בליגת העל, אך הפרידה המהירה ממקס צ'יליץ' – כבד כמו נושאת מטוסים ורחוק מלהתאים לסגנון המשחק של הפועל, שצפויה לשלוט במרבית המשחקים ובשל כך להותיר שטחים רחבים להתקפות מתפרצות – שולחת מסר מעודד לגבי הגמישות של המועדון להפיק לקחים מהירים אם אלו יידרשו, ולעזאזל ההשלכות הכלכליות. אם יגיעו למסקנה שמקאריץ' לא מתאים, השנה השנייה בחוזהו לא תהווה בעיה. הפועל צריכה לעלות ליגה בחודש מארס, ולא כמליצה, אולי אפילו הלכה למעשה.
הסערה המושלמת
הליגה הלאומית היא לא מקום להיבנות ממנו – פערי האיכות בינה לבין ליגת העל הם תהומיים, ובשל כך מה שעשוי להידמות במסגרתה ליסודות עתידיים מוצקים עלול להתגלות כפל-קל במפגש עם משקלים גבוהים יותר. אבל היותה פרויקט חד-שנתי לא אומר שאי-אפשר להסיק מההיערכות של הפועל על איזשהו שינוי כיוון עתידי, או לכל הפחות התכתבות עם מושגי עבר. העונה שעברה הסתיימה כפי שהסתיימה גם, אפילו אם לא בעיקר, בגלל שימת הדגש המוגזם על שחקני מחלקת הנוער. סינדרום המונדיאליטו סיחרר את כל הכדורגל הישראלי, אבל במיוחד את הפועל ת"א. זו הייתה סערה מושלמת – הצלחתם הבינלאומית של בוגרי הנוער התכתבה עם קלישאת קידום הצעירים שמשותפת לכל הכדורגל הישראלי, ניתנת הייתה להצגה כמקור לגאוות יחידה שכל כך חשובה עבור מועדון שהיסוד התחרותי שבו נשחק לחלוטין, וקרצה בין היתר למדיניות החסכנית של המועדון בשנים האחרונות. זה היה נכון כלכלית להשתכנע שאל-ים קנצפולסקי, רן בנימין, עומר סניור וחבריהם הם בסיס לקבוצת ליגת על בריאה ומתפקדת. הילדים הללו חוו עוול נוראי על ידי מועדון שמיתג אותם באופן שגדול עליהם במידה אחת או שתיים, מוקדם בשנה אחת או שתיים.
דגו: "למרות התוצאה, המשחק הכי גרוע שלנו"
(באדיבות ONE)
שנה אחת לאחר מכן, והגיע שלב ההתפכחות; ליעד רמות הושאל, סניור לא ראה דשא במשחקי גביע הטוטו, קנצפולסקי פתח במשחק אחד מתוך ארבעה ולא חזר מההפסקה, ואל האזור שהפועל רצתה שיהיה רשום בטאבו על שמו ועל שם בנימין הגיעו שני שחקני הרכב בדמות נאור וסמפאיו. זה לא אומר שהפועל היא כבר לא מקום לצעירים – בנימין יהיה שחקן הרכב, אור ישראלוב גם, ארי כהן יקבל דקות משמעותיות – אבל כמעט לכל עמדה שבה אפשר היה לשלב גם ילד פלא (מגן ימני, קשר שמאלי) העדיפו להביא בעל מקצוע מבחוץ. ליגה לאומית היא לא מקום לקחת סיכונים ולשחק משחקים – עכשיו צריך להיות רציניים. הפועל הזאת, יש לקוות, כבר לא תשתעבד לאידיאל אם הוא אינו אידיאלי.
הערב בראשל"צ מתחיל מסע שאין בו כל הרואיות או פאתוס מיוחד, רק משימה שצריך לבצע כמה שיותר מהר, ובכמה שפחות קושי. זו הפעם השנייה בתוך שבע שנים שהליגה הלאומית שואבת את הפועל, כך שאפילו תחושת ה"פעם בחיים" שליוותה את הקמפיין הקודם אבדה. ובכל זאת, האוהדים רכשו את כל הכרטיסים קרוב לשבוע לפני שריקת הפתיחה. לליגה הלאומית, בור ספיגה ספורטיבי, הפועל היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות. היא מעניקה לה לגיטימציה ביחס ישיר לחוסר הלגיטימציה שהיא עצמה מעניקה להפועל. כל שנותר להפועל לקוות הוא שבשנה הבאה, בליגת העל, יתברר לה שהיא גם גדולה מספיק בשביל עצמה.
תקרת הזכוכית של ריינה
מה יכול להיות קשה יותר מלעשות את מה שבני-ריינה עשתה בפעם הראשונה בתולדותיה בעונה שעברה, כשהעפילה לפלייאוף העליון? אולי רק לעשות זאת בפעם השנייה. תמיד פשוט יותר לייצר תקדים מלשחזר אותו – עם הראשוניות של ההישג משתנה גם המערכת שחוללה אותו. הידיעה שלא יכול להיות טוב יותר אלא לכל היותר טוב באותה מידה, מרפה את הרגליים. טוב יותר ממה שריינה עשתה בעונה שעברה היא לא תעשה לעולם. זו האליפות שלה. אי-אפשר לקחת יותר מאליפות.
מתחת להפועל באר-שבע יש מדבר שלם של קבוצות שהפערים ביניהן מיקרוסקופיים, ומכיוון שלא כולן יכולות להיות בפלייאוף התחתון, חלקן חייבות להיות בעליון. בין "פלייאוף עליון" ו"פלייאוף תחתון", המסמלים שני קטבים של הצלחה וכישלון, מפרידה לא פעם שערת כדורגל בעובי של הפרש שערים. זו הגרלת כדורגל שמטבעה הזוכות בה לעיתים מפתיעות. מאז התקבע פורמט פלייאוף עליון בן שש קבוצות, כבר החתימו שם כרטיס כמה ננסיות כדורגל בסדר הגודל של ריינה כמו רמה"ש, רעננה וחדרה, וגם כמה קבוצות מעמד ביניים-תחתון כמו הפועל ירושלים ואשדוד, שזה לא המקום הטבעי שלהן. אף אחת מהן לא שיחזרה את ההישג בשנה שלאחר מכן. רמה"ש ירדה ליגה כעבור שנה ולא שבה. כל הקבוצות הקטנות אולי הגיעו לפלייאוף העליון באופן מקרי, אך באופן לא מקרי הן לא שבו לשם.
אם ההמשכיות היא בלתי אפשרית, אז אולי המסקנה המתבקשת היא שצריך לשאוף לברוח ממנה במודע, להחליף נוסחה, אפילו אם היא מנצחת, במטרה לייצר אחת חדשה שעבורה אותה ראשוניות תהיה אפשרית. ריינה לא עושה את זה. אם בשנה שעברה קרה לה נס, היא לא מנסה לחולל אותו מחדש. היא פגעה בזרים פעם אחת, פעם אחת יותר מרוב הקבוצות, וזה מספיק. שלושה מהם – בעמדות מפתח כמו קישור אחורי ומרכז הגנה – עדיין כאן. שבעה שחקנים מההרכב מול מכבי נתניה היו שם גם בעונה שעברה. לאלו אפשר יהיה להוסיף את מוחמד אוסמן הפצוע, אולי שחקנה הטוב ביותר, ואת המאמן שרון מימר, שנמצא בריינה יותר זמן ממה שהיה בבית"ר ירושלים, הפועל חיפה וסכנין ביחד. ומה לגבי החיזוק הנקודתי, כי סטגנציה מוחלטת אסור שתהיה? סייד אבו-פרחי כבש במחצית אחת חצי מכמות השערים שמארק קוסטה, שעזב, כבש בכל העונה שעברה. את פרדי וארגס יהיה קשה להחליף, אבל מוחמד שכר ינסה. גם הוא כבש שלשום.
ריינה לא מנסה לעשות משהו חדש, זה קל – העונה היא מנסה לעשות משהו ישן, וזה כבר קשה בהרבה.
מלכודת הפתיחה של בית"ר
אין קבוצה שלא חשוב לה להתחיל טוב את העונה, אבל יש קבוצה שזה חשוב לה במיוחד – בית"ר ירושלים. גם בגלל שהעונה נבנה שם משהו טוב והופקו חלק מלקחי העונה שעברה – המחשבה החלטוריסטית על מרכז הגנה כל-ישראלי נזנחה לטובת ציוות הגיוני יותר של גיל כהן עם ז'אן מרסלן הצרפתי, הסגל התעבה ואיכות נוספה בהתקפה – וגם בגלל שבית"ר חיה על מומנטום, ניזונה ממנו. לפעמים יש בה גם חומר, אבל היא תמיד מלאה ברוח. העיקר הוא לקוות שתישוב בכיוון הנכון.
ההגרלה סידרה לה פתיחה מול שתיים מהקבוצות החלשות בליגה, מ.ס אשדוד ועירוני טבריה, לכאורה נוח – אבל גם מסוכן. נוח, משום ששש נקודות מולן יגרמו לבית"ר, משום שהיא מה שהיא, להרגיש כאילו השיגה שבע משני משחקים. מסוכן, כי רוח, כמו שהיא נכנסת, ככה היא גם יכולה לצאת, ומעידה מול קבוצות בפרופיל שכזה יכולה להרוס את ההתחלה של סיפור שיכול להסתיים יפה.
אתמול בית"ר פלירטטה עם הסוף של עצמה בדקה ה-90 כשהכדור נפל על הרגל של שלו הרוש ברחבה. אם זה מתלבש לו, בית"ר מאבדת בתוך חמש דקות יתרון 1:3 מול עשרה שחקנים וכל האש שבערה בה לפני רגע הייתה מאכלת אותה, פסטיבל היה מתגלה כסקנדל. איזה מזל. צריך גם מזל בחיים, אבל בחיים לא במצב כזה.
פורסם לראשונה: 01:30, 26.08.24
