לא מעט טורנירי טניס נערכו בשבוע שעבר ברחבי העולם - נובאק ג'וקוביץ' הלא מחוסן התקבל כאורח של כבוד בדובאי, רפאל נדאל המשיך לשמור על מאזן מושלם ב-2022 וסשה זברב עלה לכותרות באקפולקו לאחר שחבט בכיסא השופט במהלך טורניר הזוגות - ונזרק מהתחרות בבושת פנים. ועדיין, למרות אין ספור סיפורים מעניינים, זה המרגש מכולם התרחש בכלל בצפון אפריקה - ליד הגבול עם ישראל - בשארם א-שייח המצרית.
טורניר מסבב ה-ATP, שגם אם לא השתתפו בו שחקנים מוכרים - גרם לבאזז של ממש, כזה שדיברו עליו גם כמה ימים לאחר שהסתיים, והכל בזכות שחקן המדורג אי שם במקום ה-426 בעולם. הסיבה: דוק-הי לי הקוריאני הפך לשחקן החירש הראשון שזוכה בטורניר בוגרים רשמי, לאחר ניצחון על בן פתאל הישראלי 6:2, 1:6, 5:7 בתוך שעתיים ו-15 דקות.
לי בן ה-23 כבר דורג בשיאו - לפני כשנתיים - במקום ה-130 בעולם, אבל הרגע הזה בשארם א-שייח הוא סוג של ציון דרך משמעותי, יש שיגידו הרגע הכי גדול בקריירה שלו. "חירשות היא חלק מחיי. לפעמים זה חיסרון, אבל בהרבה מובנים זה גם יתרון עבורי", סיפר לאחרונה למגזין "טניס". "מה שכן, זה אף פעם לא הרתיע אותי".
לי הוסיף: "אני לא רוצה שהקהל והצופים יזהו אותי בתור השחקן המוכשר ההוא מקוריאה, ולא כטניסאי שלא שומע. המסר שלי לאנשים עם לקויות שמיעה הוא לא להתייאש. אם אתה מתאמץ ועובד קשה, אתה יכול להשיג הכל".
"כשתפסתי את המחבט, הרגשתי בטוח"
הוריו של לי ידעו מהרגע הראשון שנולד שמשהו שונה אותו, אך אף אחד לא אמר להם שהוא חירש. אמו פארק מי-ג'ה חשבה שהעניין "יסתדר" עם השנים, אך בגיל שנתיים לקחה אותו לבדיקה - שם הסבירו לה את מצבו. "כל מה שעשיתי זה לבכות", שחזרה בזמנו האם. היא נסעה להיפגש עם בעלה, ששירת במשרה מלאה בצבא הקוריאני והשניים החליטו לא להיכנס למרה שחורה. להפוך את הלימון ללימונדה.
"דיברנו איך במקום להיות עצובים, נתמוך בלי. היינו עצובים אולי שבוע, לא יותר, אחר כך המשכנו הלאה ובעיקר אהבנו אותו כמו שאוהבים כל ילד". הוריו החליטו ללא ללמד אותו שפת סימנים, אלא איך לקרוא שפתיים. בגיל ארבע הוא אמנם נרשם לבית ספר מיוחד בצ'ונגז'ו, מרחק שעה מביתו, אך לאחר שנתיים הוציאו אותו משם והעבירו אותו לבית ספר רגיל, במטרה "להטמיע אותו בעולם השומע".
האב לי סאנג-ג'ין החליט שהדרך הכי קלה וטובה שבנו יתמודד עם החירשות תהיה דרך הספורט, וספורט אינדיבידואלי. בהתחלה הוא ניסה לעניין אותו בקליעה וגולף, אבל לאחר מכן - בעצת דודו - רשם אותו לחוג טניס.
"זה היה כל-כך כיף", נזכר לי וסיפר על חוויית הטניס הראשונה שלו בגיל שבע. "מאז אותו יום הרגשתי שמח, התרגשתי לפני כל משחק. כשתפסתי את המחבט, הרגשתי בטוח".
לא עבר זמן רב עד שהצליח כשחקן טניס צעיר. אבל גם כשעלה למקום השלישי בדירוג ה-ATP לנוער, כמה מאמנים ושחקנים צעירים הטילו ספק כי יוכל לשחק בטורנירי בוגרים. סברו שהצפייה בכדור ותנועותיו לא מספיקים, אלא טניסאי חייב גם את חוש השמיעה. הם טעו.
הכל בזכות רפלקס הראייה?
הוא הצליח לנצח לאורך השנים שחקנים שדורגו במאייה הראשונה בעולם, כמו ואסק פופיסיל, לוקאס רוסול ואפילו דודי סלע שלנו. ב-2019 הפך לי לשחקן החירש הראשון שמנצח משחק בטורניר ATP רשמי ועוד לפני כן - ב-2017 ו-2018 עלה לסיבובי המוקדמות הראשונים באליפות אוסטרליה וברולאן גארוס.
"לאנשים חירשים יש אינטואיציה גבוהה, רבים מהם רואים שינויים בגוף היריב טוב יותר משחקנים ללא הבעיה הזו", הסבירה פייג' סטרינגר, שהקימה את הקרן הבינ"ל לטניסאים חירשים. "רפלקס הראייה שלהם טוב בהרבה, לכן הם יכולים לשחק טניס בצורה טובה מאוד".
לגבי מודל לחיקוי, ללי אין ספק מיהו. "התחלתי לשחק כי רציתי להיות כמו רוג'ר פדרר ואהבתי את סגנון המשחק שלו", הסביר לי. "אני גם מעריץ את התשוקה של רפאל נדאל, את ההגינות של נובאק ג'וקוביץ', את המאמץ של אנדי מארי ואת קיי נישיקורי על האופן שבו הוא מייצג את אסיה".
"כמובן, קינאתי כילד באותם שחקנים", המשיך לי והוסיף: "אבל המוטיבציה הזו בעצם הובילה אותי להיות שחקן טניס. זה נותן לי את התקווה והשאיפה שיום אחד גם אוכל להפוך לכוכב גדול. צפיתי בכל כך הרבה משחקי טניס בטלוויזיה כשהייתי צעיר ואני עדיין עושה את זה לעתים קרובות".
לי עצמו טען כי "אנשים לעגו לי בגלל המוגבלות שלי. הם אמרו לי שאני לא צריך לשחק. זה בהחלט היה קשה, אבל החברים והמשפחה שלי עזרו לי לעבור את התקופה ההיא. רציתי להראות לכולם שאני יכול לעשות את זה". בשבוע שעבר בשארם א-שייח הוא אכן עשה את זה.
