נו, אז מה חדש? אם אתם קוראים בקביעות את המדור, או סתם עורכים חיפוש בגוגל, ודאי תמצאו לא מעט פעמים בהן סיפרתי על הפוליטיקה שמשתוללת כבר עשרות שנים במסדרונות הכדורסל הישראלי וזורעת בו הרס.
תמיד תימצא איזו סיבה לריב, איזה פרט בנוגע לניהול שייצור קרע, אנשים שרוצים לשמור על הכוח. מה שקרה בימים האחרונים לא שונה בהרבה מאינספור מקרים שסיקרתי בעבר – החלטת איגוד הכדורסל לפיה כי ניהול ליגת העל יילקח מהמינהלת ויחזור אליו (על רקע העימות בנוגע למספר העולות והיורדות), מה שמעורר הרבה ויכוחים סוערים ומחלוקות. אף פעם אין שקט בענף בו האינטרסים של מרכזים, מועדונים ורבים מהעסקנים השולטים בענף, חשובים יותר מהכדורסל עצמו.
זה לקח אותי לעימות בן עשורים – בעד ונגד שיתוף הזרים בכדורסל הישראלי, דיון שרלוונטי גם עכשיו, כשמעמדו של השחקן הישראלי תמיד עומד על הפרק. כבר לפני 42 שנה, ב-31.12.79, פירסמתי ב"ידיעות אחרונות" כתבה ששמה: "נושא שיועלה לדיון בהפועל: להמשיך או לא בשיתוף זרים בליגת הכדורסל". אוי, כמה דיונים התקיימו בנושא, וגם כאשר התקבלה כבר ההחלטה על זר אחד – מי בכלל חשב על חמישה או שישה – קם קול זעקה גדולה.
ההתנגדות הגיעה בעיקר מצד מספר קבוצות הפועל, אבל בסופו של דבר כל קבוצות הליגה הבכירה מימשו את ההחלטה – חוץ מהפועל גן שמואל. הסיבה? רבים מחברי הקיבוץ התנגדו לשלם שכר למי שכינו "שכיר חרב", רק בגלל היותו כדורסלן. זה היה סוג של רמז למה שעומד לקרות למועדוני ההתיישבות העובדת. גן שמואל עוד הייתה מהאחרונות שהחזיקו מעמד בליגה העליונה, אבל ככל שהאמריקניזציה השתלטה על הכדורסל הישראלי, רוב הקיבוצים הרימו ידיים והמשיכו בענף במסגרת מצומצמת יותר, עם קבוצות בליגות נמוכות ותקציב שניתן לעמוד בו. אחרי האמריקניזציה הגיעה גם אירופיזציה, של שחקנים שהגיעו מהיבשת ובעיקר מהשאריות של יוגוסלביה אחרי מלחמת האזרחים.
נחזור להפועל – ההחלטה שהתקבלה לא אומרת שהקבוצות שם הרימו ידיים. אחרי שישראל הצטרפה למפת המדינות שאיפשרו הופעת זרים (אם כי בצורה מתונה בתחילה, כאמור), רוב קבוצות המרכז קיבלו פיק ברכיים וחזרו והתכנסו לשורה ארוכה של דיונים והצבעות, בטענה כי הניסיון נכשל והגביר את הלחץ הכספי, מבלי שהכניס לקופת המועדונים דולר נוסף. העלייה המסחררת של שער הדולר באותן שנים הייתה גורם שהתחיל להפחיד את גזברי המועדונים, ופתאום החלו לדבר על "חוסר המוסריות" בתשלום משכורות במטבע זר.
לקבוצות המתנגדות נאמר כבר אז כי לא מדובר בחובה, אלא ברשות לשתף זר, ומי שלא תוכל לעמוד בהוצאות הכספיות אינה מחויבת לחזק את עצמה. האיש שיש לו חלק גדול בכך שהזרים ימשיכו לשחק כאן היה יצחק אופק, אז מזכ"ל מרכז הפועל, שנלחם בעוצמה כדי לא לא לבטל את ההחלטה. דווקא אז, מי שהיו בצד שלו היו הצהובים ממכבי ת"א (כמו כל קבוצות המרכז).
גם היום, ישנם רבים שמצדדים בעמדתו מאותו ימים של עמי שלף ז"ל, כדורסלן עבר ומהפעילים המרכזי בהפועל. עמי, איש בעל מצפון בלתי רגיל, טען לאורך כל הדרך כי מתן אישור לזרים לשחק בארץ יפגע אנושות בשחקן הישראלי. כשמגיעים משחקים, בעיקר של מכבי ת"א ביורוליג, והישראלים מחממים את הספסל ולא מקבלים אפילו דקת משחק, הקולות האלה חוזרים במלוא העוצמה. מה הפיתרון הטוב ביותר? אין לדעת, אבל הדבר היחיד שברור הוא שראשי הכדורסל בארץ ימשיכו למצוא סיבות להתקוטט במקום לאחד כוחות ולקחת את הענף קדימה.
