מכבי ת"א פספסה עוד הזדמנות להתרומם קצת מהבוץ בו היא שקועה מתחילת העונה. המטרה כרגע היא להישאר בתמונה, ולכן חלק מתשומת הלב מתמקד בתוצאות של קבוצות אחרות אבל הפער מהן רק הולך וגדל.
באיירן מינכן הייתה ונשארה קבוצה שמשחקת כדורסל שבלוני. במשך שלושה רבעים נראה שהגרמנים, בסוג כזה של כדורסל, לא ינצחו גם אם המשחק יימשך עד הבוקר. ברבע הרביעי התסריט השתנה ואותו סגנון שהקנה לבאיירן ניצחון 82:85 בהיכל מנורה מבטחים, עצר את מכבי ת"א על 12 נקודות ברבע הרביעי (12:21).
הדיבורים על ניצחון בהפרש גבוה מארבע נקודות, הם ממש לא לעניין כשהמרחק בין הקבוצות (באיירן 15 ניצחונות, מכבי ת"א 10) הוא גדול כל כך. יש קבוצות שמנצחות ויש שעושות חשבונות. אני מציע שמכבי תתחיל לנצח ותפסיק לעסוק בספקולציות.
אם יאניס ספרופולוס רוצה להתווכח עם אלברט איינשטיין אהלן וסהלן, אבל שוב ושוב מוכח שלהיות לא נורמלי זה לחזור על אותן פעולות ולצפות לתוצאה שונה. סקוטי ווילבקין עושה את המקסימום עם אצבע כואבת ומגיע לו צל"ש על 5 אסיסטים וסלים ביד שמאל, אבל לקלוע זריקות ניצחון הוא לא הצליח עוד כשהיה בריא.
לקלוע שלשות בסלטה עם בורג זה דבר אחד, ולנצח משחקים זה מקצוע שונה לגמרי. ווילבקין יקלע בסוף סל ניצחון, השאלה מה יהיה אז המאזן של מכבי. כי עוד משחק צמוד הסתיים בעוד החטאת שלשת התאבדות ועוד הפסד. הפעם בשתי זריקות עונשין 70:72 של ניק ויילר-באב, השחקן הגרוע במגרש. האם לא הגיע הזמן לנסות טריק חדש? האם לא עדיפים הניצחונות המשעממים של הגרמנים על ההפסדים המרתקים של מכבי? כדורסל משחק פשוט, למה לסבך?
מתחילת העונה באיירן מינכן גרה בשכונת יוקרה, במקומות 4-6 בין ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה, לבין פנרבחצ'ה ואנאדולו אפס. מי שאחראי לעליית המדרגה של הגרמנים הוא אנדריאה טרנקיירי, שהוזכר כמועמד לאמן את מכבי ת"א. מאמן שיטתי, קבוצה מאוזנת, כל שחקן יודע את מקומו ברוטציה, ויש גם בונוס: שדרוג של פליטי מכבי ת"א די. ג'יי. סילי וג'יילן ריינולדס.
קבוצה יכולה ליפול בבחירה של שחקנים, אתה הרי לא יכול לדעת בדיוק מה אתה קונה. מצד שני, אסור ליפול בשחרור של שחקנים כי אתה יודע בדיוק מה אתה מוכר. ג'יילן ריינולדס היה במכבי מצוין בדקות שהוא קיבל כמחליף של מחליף. סילי לא הותיר שום חותם. אצל טרנקיירי שניהם הפכו מסרח עודף לנכסים מניבים. ריינולדס שודרג לאחד הגבוהים הטובים ביורוליג ויקבל בעונה הבאה חוזה של שבע ספרות.
מקובל לרשום הפסד במשחק צמוד לחובת המאמן, אבל יאניס ספרופולוס עשה 2:07 דקות לסיום חילוף גדול שכמעט ניצח בשבילו את המשחק. ג'ון דיברתולומיאו, שהחליף את טיילר דורסי, החזיר במו ידיו את מכבי לשוויון 70:70. מסירה לדאנק של אנטה ז'יזיץ', ועוד חטיפה וסל שוויון לא הספיקו לניצחון מסיבות שפירטתי קודם.
את המשחק פותחת החמישייה החזקה שבדרך כלל גם מסיימת אותו. שחקני הספסל תורמים ברבעים השני והשלישי אבל די מפתיע שמי שתרמו מחצית מהנקודות של מכבי ברבע הראשון (10 מ-21) היו דווקא המחליפים טיילר דורסי וסנדי כהן. כהן הוא קוריוז. עולה לשחק 3-4 דקות ויודע שהוא חייב להספיק כמה שיותר בזמן הקצר. שתי שלשות שלו נפלו ברשת, שום קשר לכדורסל, אבל שש נקודות ב-4:16 דקות לא מקנות לשחקן אפילו שנייה נוספת בהמשך?
אחוזי הקליעה של מכבי ל-2 נקודות קפצו ל-60.5, כי שליש מהן הושגו בליי-אפים במתפרצות ובמסירות פנימה לז'יז'יץ'. השופטים איפשרו לסנטר הקרואטי לחנות מתחת לסל בלי להפעיל פנגו, והגארדים חיפשו ומצאו אותו ממוקם פנטסטי להניח 9 מ-13 זריקות בטבעת.
במשך 30 דקות מכבי שיחקה גם הגנה יוצאת מן הכלל, ולשם שינוי ניצלה יפה את העבירות הקבוצתיות שהיו לה לתת. אני חוזר ומדגיש שפאול חכם שווה 2-3 נקודות בדיוק כמו סל, וארבע עבירות קבוצתיות ברבע שמבוצעות בזמן ובמקום הנכון יכולות לתרום בין 8 ל-10 נקודות שיכריעו משחק, במיוחד כזה שמסתיים בהפרש של שתי נקודות.
ברבע האחרון, כצפוי, השתלט ווייד בולדווין על המשחק וקלע 9 מתוך 16 הנקודות שלו. אם שמירות כפולות עובדות מצוין בלואו פוסט, למה לא משתמשים בהן לתפוס את מוביל הכדור ליד קו מחצית המגרש? ובשורה משמחת לסיום, אולי משרד הבריאות יתיר להכניס לשני משחקי הבית בשבוע הבא קהל. נתראה בשמחות.
