מהקריירה של הג'ודוקא אורי ששון שיודיע ביום חמישי על פרישה, נזכור בעיקר את מדליית הארד האולימפית בריו 2016.
אלא שההשפעה של ששון על ענף הג'ודו גדולה בהרבה ממדליית הארד ההיא. 28 ג'ודוקא זכו במדליית ארד באותה אולימפיאדה – ספק גדול אם מישהו מהם חולל שינוי בתפיסת הענף כפי שששון חולל.
עד לשלהי קמפיין אולימפיאדת לונדון 2012, ששון התחרה בקטגוריית המשקל עד 100 ק"ג. אותה קטגוריה שבה אריק זאבי רשם את הישגיו הגדולים. ממש לקראת סוף הקמפיין, מאמן הנבחרת אורן סמדג'ה החליט לבצע שינוי – ולהקפיץ את ששון לקטגוריית המשקל הגבוהה ביותר, מעל 100 ק"ג. כאן, כבר אין הגבלה, אתה יכול לשקול 101 קילוגרם ויכול גם לשקול 150 ק"ג, לחובבי הענף זכור גם הג'ודוקא מגואם ריקרדו בלאס ששקל 218 ק"ג.
אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שנתקלתי במקרה בששון במכון וינגייט אחרי שביצע את השדרוג הגופני למשקל החדש. הוא נראה כמו מכונה משומנת. הוא העלה בסביבות 15 קילו למשקלו, מבלי להוסיף גרם שומן לגופו. הוא נותר זריז וטכני כשהיה רק חזק ושרירי הרבה יותר.
קטגוריית מעל 100 ק"ג של אותם ימים נראתה כמו המועדון שאף אחד לא ירצה להיכנס אליו. בפסגת המשקל ניצב טדי רינר, הר-אדם צרפתי בגובה 2.04 מ', 130 ק"ג, 100% שרירים, שזכה בהכול מהכול והחזיק ברצף ניצחונות בלתי הגיוני. אף אחד לא נראה נלהב במיוחד להיכנס לקטגוריה שבה מדליית הזהב כמעט סגורה מראש. לצדו של רינר, היו בעיקר ג'ודוקא שנראה שנתקעו בקטגוריית המשקל הזו – בגלל מבנה גופם. לרובם היה אחוז שומן גבוה יחסית לספורטאים, כוח פיזי עצום אבל גם תנועה איטית ומאוד מוגבלת.
בתוך שדה המתחרים האלה, ששון היה מרענן של ממש. הרוב המכריע של יריביו אמנם היו כבדים ממנו בהרבה, אבל רובם לא מצאו תשובה לזריזות שלו, לכושר הגופני המצוין, לרעננות שהפגין גם אחרי 5-6 דקות מתישות של קרב ולכניסות המתפרצות העוצמתיות בעזרתן הצליח להניף גם ג'ודוקא ששוקלים 40 ו-50 קילו יותר ממנו.
ההצלחה המסחררת של ששון בקמפיין ריו שכללה שתי מדליות כסף באליפות אירופה, מדליית כסף בגראנד סלאם פריז, מדליית כסף במאסטרס וכמובן מדליית הארד האולימפית, פקחה את עיניהם של ג'ודוקא אחרים. ג'ודוקא עם מבנה גוף דומה לזה של ששון הבינו את היתרון העצום של זריזות, טכניקה וכושר גופני במשקל הכבד, ולראיה לקראת אולימפיאדת טוקיו התרחשה נהירה של ממש של ג'ודוקא ממשקל עד 100 ק"ג למשקל הכבד יותר.
השם הבולט ביותר הוא לוקאס קרפלאק, הג'ודוקא הצ'כי שזכה בריו במדליית הזהב במשקל עד 100 ק"ג, וחמש שנים מאוחר יותר השלים הישג מדהים כשכזכה בזהב בטוקיו במשקל מעל 100 ק"ג. הוא לא היה היחיד כמובן שביצע את המעבר הזה. אפשר לומר שבזמן הלא רב מאוד שעבר מאז המדליה האולימפית של ששון ועד היום - משקל 100+ עבר מהפכה של ממש וכיום הוא אטרקטיבי בהרבה מעבר, עם לא מעט ג'ודוקא שריריים, מהירים וטכניים מאוד.
כשאורי ששון יסתכל אחורה על המורשת הספורטיבית שהותיר מאחוריו, הוא יוכל לזכור בגאווה לא רק את המדליות וההישגים, אלא גם את השינוי התפיסתי שחולל במשקל שלו.
