תחילת יולי 2007, סגנית אלופת הפרמייר-ליג צ'לסי, שמתכוננת לקראת העונה החדשה, מבצעת מהלך יוצא דופן ומחליטה למנות את המאמן הישראלי אברם גרנט למנהל הספורטיבי של הבלוז – מה שברגע אחד הפך אותו לבוס של... ז'וזה מוריניו.
עוד כתבות בפרויקט
המיוחד לא ממש אהב שמינו לו על הראש איזה מקורב לבעלים רומן אברמוביץ', כשגם כך היחסים עם המיליארד הרוסי היו בשפל וגררו לא מעט חיכוכים באותה תקופה, וב-19 בספטמבר, באמצע הלילה, הודיע לו שהוא עוזב והשאיר את הבלוז ללא מאמן.
המהלך הטבעי הוא להעביר את עוזר המאמן, לפחות באופן זמני, לעמוד על הקווים, אבל סטיב קלארק, כמו גם כל צוות האימון שהיה מקורב מאוד למוריניו, נטש ביחד איתו והותיר את אברמוביץ' עם חור ענק ובעיה שצריך לפתור, כל זה רק שלושה ימים לפני המפגש הלוהט בליגה עם האלופה דאז מנצ'סטר יונייטד. הדיווחים בכלי התקשורת באנגליה טענו שהמיוחד נפרד בהודעת SMS משלושה שחקנים בלבד – דידייה דרוגבה, פרנק למפארד וג'ון טרי, אותו אנחנו נפגוש בהמשך.
אברמוביץ' לא התרגש (אולי כן, אבל קצת קשה לראות אצלו), ומיד הודיע שגרנט יחליף את הפורטוגלי בתפקיד ויעמוד על הקווים לפחות עד סיום העונה. מי שכן התרגשה היא התקשורת הישראלית, שממש לא הייתה מוכנה למינוי שנחשב אז, ובינינו גם היום, לגדול ביותר אי פעם של מאמן ישראלי.
לא מיוחד, כן מביא תוצאות
האמת שכבר בבכורה גרנט הבין שזה לא הולך להיות טיול בפארק, כשחזר מאולד טראפורד עם הפסד 2:0, אבל מאז ועד לסיום העונה ספג רק הפסד נוסף, והשיג בין היתר ניצחונות ליגה על ארסנל וגם נקם ביונייטד עם 1:2 בסטמפורד ברידג' – זה הספיק רק למקום שני, שתי נקודות מאחורי השדים האדומים – שגם אליהם אנחנו עוד נחזור.
בליגת האלופות, שנפתחה בצליעה עבור צ'לסי, כשמוריניו הצליח לגרד רק תיקו מרוזנבורג החלשה, גרנט הצעיד את השחקנים שלו כל הדרך לראשות הבית ולמקום בשמינית הגמר. הודות להגרלות קלות במיוחד בדמות אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה, ולמרות מעידות בחוץ (תיקו בפיראוס והפסד באיסטנבול), צ'לסי עשתה את העבודה בביתה והעפילה עד חצי הגמר, שם חיכתה לה ליברפול ויוסי בניון.
לפני הגומלין בארץ דיברו רק על דבר אחד – האם גרנט יעמוד על הקווים למרות שהמשחק נפל על ערב יום השואה? המאמן הישראלי קיבל את ברכת הדרך מאביו, עלה עם שחקניו לדשא בסטמפורד ברידג' עם סרט שחור על הזרוע, ואחרי 120 דקות משוגעות ודרמת ענק, צ'לסי ניצחה 2:3 (3:4 בסיכום), חגגה העפלה ראשונה בתולדותיה לגמר הצ'מפיונס וגרנט הפך לישראלי הראשון בהיסטוריה במעמד היוקרתי.
זירת איגרוף בגשם
ב-21 במאי 2008 הכל היה מוכן באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה לקראת מפגש הענקיות של אירופה, או אם תרצו של הכדורגל האנגלי, בין יונייטד והבלוז, כשצ'לסי הגיעה כאנדרדוגית הברורה, ללא קשר ליחסי הכוחות על הדשא או לסגל (שהיה עמוס בכוכבי על), לעומת זוללת התארים של אלכס פרגוסון.
"ניסיתי לישון לפני המשחק, כמו שבדרך כלל אני עושה, אבל נרדמתי רק ל-20 דקות, זה רק אומר לך כמה גדול היה המשחק הזה", שיחזר קפטן יונייטד דאז ריו פרדיננד בראיון שנתן לגרדיאן. "היה לחץ אדיר וידעתי שהקבוצה שתתמודד איתו יותר טוב תצא כמנצחת הגדולה".
גם שופט המשחק ההוא, לובוש מיצ'ל, לא יכול היה להתעלם מהלחץ אצל שתי הקבוצות: "היו עצבים במנהרה לפני שריקת הפתיחה. גם אני הייתי הרבה יותר מתוח מבדרך כלל וזה היה נכון גם לגבי השחקנים".
המשחק עצמו, ברוב הדקות שלו, דמה יותר לזירת איגרוף מאשר למשחק כדורגל והאגרסיביות (הלפעמים מוגזמת) חגגה. וכמובן שעל כל זה קיבלנו גשם שירד בכוח והחליט להפוך את כל החוויה הזו לאנגלית במיוחד.
גרנט הפתיע והציב את מייקל אסיין כמגן ימני, לא בדיוק האופציה האידיאלית לתפקיד, וזה עלה לו ביוקר, כשכריסטיאנו רונאלדו הצליח לברוח לו ולנגוח לרשת של פטר צ'ך. צ'לסי ממש לא נשברה ורגע לפני הירידה להפסקה למפארד השווה את התוצאה.
במחצית השנייה מרכז ההגנה של הבלוז בהנהגתו של טרי עשה את העבודה והעלים כמעט לחלוטין את יונייטד בזמן שאדווין ואן דר סאר נאלץ לעבוד קשה לעצור את דידייה דרוגבה וחבריו. והאמת היא שהבלם האנגלי בכלל לא היה אמור לשחק בגמר הזה – בטח לא אחרי ששבר את רגלו בשלושה מקומות חמישה חודשים קודם לכן. הצפי הראשוני לא נתן לטרי סיכוי רב להיות כשיר לגמר, אבל הוא חזר בגדול תוך חודשיים וחצי וסיפק 120 דקות פנטסטיות.
גרנט סמך על ה-11 שלו ועד ההארכה לא ביצע אפילו חילוף אחד. בדקה ה-99 הוא הכניס את ניקולה אנלקה, אבל נתן לו הוראה לתגבר את אסיין ולהפוך למגן ימני נוסף כדי למנוע מרונאלדו לכבוש שוב.
"בשום שלב לא חשבתי שאני עומד להיכנס", נזכר אנלקה. "הייתי על הספסל כמעט 100 דקות ופתאום אמרו לי להיכנס דקה בלבד אחרי שביקשו ממני להתחמם. וכשאתה עולה על הדשא, אתה חייב להיות מוכן לרוץ".
"זה אף פעם לא ייעלם"
מעט לפני הסיום דרוגבה קצת איבד את הראש ומיצ'ל הוציא לו את האדום – זה השאיר את צ'לסי בבעיה לקראת הפנדלים, ולמרות זאת נראה שהשחקנים שלה הגיעו מוכנים לעסק. ההחטאה של כריסטיאנו מהנקודה הלבנה נתנה לבלוז יתרון מבטיח כשכל ארבעת הבועטים הראשונים שלה עשו את העבודה ולטרי, הטיטאן של המועדון הלונדוני, רק נותר לשים את הכדור ברשת ולרוץ לחגוג עם הגביע. נשמע קל, לא?
ואן דר סאר כבר זינק שמאלה, הבעיטה של טרי כוונה ימינה וכולם ראו את זה קורה, אבל לגשם היו תוכניות אחרות. "התאמנו על פנדלים לפני המשחק, לפני גמרים עושים את זה תמיד, ועברנו על כל התרחישים", אמר טרי בתחילת החודש ל-beIN ספורטס. "בשבועיים שלפני אני בעטתי את כל הפנדלים שלי לאמצע בפאננקה".
משהו לא ברור גרם לאנגלי לשנות את כל מה שעבד עליו ולכוון את הבעיטה לפינה הימנית העליונה – אבל רגע לפני הוא החליק, ושלח את הכדור החוצה לקול אנחות הרווחה של אוהדי יונייטד והפרצופים ההמומים בכחול ביציעים. את התמונה של טרי יושב מתוסכל על הדשא עם הראש בין הרגליים פשוט אי אפשר לשכוח.
"זה אף פעם לא ייגמר, אני עדיין מתעורר לפעמים בלילה וחושב לעצמי 'שיט'", שיחזר טרי בראיון לדיילי מייל לפני מספר שנים. "קל יותר להתמודד עם זה בכל שנה שעוברת, זה ברור, אבל זה עדיין אצלי בראש. זה אף פעם לא ייעלם".
הדרמה גברה ואנלקה, כן כן, "המגן הימני" המאולתר של גרנט, ניגש לפנדל השביעי וידע שאסור לו להחטיא – אבל משהו בגישה שלו לכדור, שפת הגוף וכל "הטקס" לפני לא ממש שידר שהוא רוצה להיות שם. "ביקשו ממני לבעוט את אחת מחמש הבעיטות הראשונות, אבל אני אמרתי: 'אין שום סיכוי. אתם מעלים אותי לשחק כמגן ימני ורוצים שאבעט פנדל?'. אז נאלצתי לעלות שביעי. ואן דר סאר הדף את הבעיטה שלי, כל הכבוד לו. זה המשחק".
באותו רגע הלחץ מפניו של רונאלדו התחלף בשמחה ושחקני השדים האדומים פתחו בחגיגות. גרנט ניגש לטרי, חיבק אותו, אבל זה היה חסר סיכוי. "כולם ראו שלא היה אפשר לנחם אותו כי היה לו אכפת. הוא מר צ'לסי", תיאר למפארד את הרגעים אחרי ההפסד. "היינו מרחק נגיעה מזכייה בליגת האלופות, אני החטאתי פנדל במונדיאל ויודע כמה זה כואב".
כמה ימים לאחר מכן אברמוביץ' החליט שהניסוי הסתיים בכישלון, למרות שני גמרים (צ'מפיונס וגביע הליגה) ומקום שני בפרמייר-ליג, ושלח את גרנט לארוז את חפציו – כי מה לעשות, את הכסף סופרים במדרגות והחלקה אחת לא נכונה, זאת אומרת החלטה, היא כל ההבדל בין הצלחה וכישלון.
