יורגן קלופ סיים את תפקידו כמאמן ליברפול לאחר תשע שנים. תקופתו בליברפול העלתה שאלות בנוגע להישגיו והצלחתו, ומה היא בכלל הצלחה. למרות שכן ראינו את קלופ זוכה בתארים, עם אליפות אחת, ליגת אלופות אחת, גביע אנגלי וזכייה כפולה בגביע הליגה, יהיה קשה לכנותו מאמן של קבוצה "מהמעוטרות" שראינו בכדורגל האירופי המודרני.
במקביל לתקופת האימון של קלופ בליברפול, אימן פפ גווארדיולה את מנצ'סטר סיטי, והספרדי הצטיין בהישגיו ובזכייתו בתארים רבים יותר. את גווארדיולה אנחנו מכירים כ"פסיכופת כדורגל", איש אשר נודע ביכולותיו להמציא מחדש את השיטות ודרכי המשחק הקיימות כדי להפתיע בכל פעם מחדש, ווינר בלתי נגמר אשר מרגיש הוא חייב לעשות את מה שלא עשו לפניו. כמובן שכשיש לך תקציב בלתי נגמר של מדינה עשירה שזורם אליך ,אז יש לך אפשרות לעשות זאת שוב ושוב בכל פעם מחדש.
אמנם מבחינה סטטיסטית אי אפשר להשוות את הישגיו של קלופ לאלו של גווארדיולה, אך ההשוואה בין השניים גורמת לנו לחשוב שמדובר בשני מאמנים דומים מאוד - וכאן בדיוק נמצאת הטעות. חשוב להבין שקלופ וגווארדיולה מייצגים גישות שונות לחלוטין לכדורגל. פפ מתמקד בניצחון ובשבירת שיטות קיימות, בעיקר על ידי שינויים בלתי פוסקים של מערכים ושחקנים. לעומתו, קלופ שכמובן רוצה לזכות בכל תואר שיוכל, מחפש ליהנות מהדרך ולחוות את הרגעים הגדולים, גם ללא ארון תארים מפוצץ.
אם פפ וקלופ היו שני חברים שנכנסים לקזינו בחופשה, קלופ היה אומר לעצמו: יש לי את ה-500 דולר שאמרתי שאני מהמר ויהיה מה שיהיה. במידה שהיה מנצח, היה מחויך ומסתובב באושר. הפסד - והיה מספר כמה הוא נהנה בחוויה שלו. פפ היה יושב שעות ליד הרולטה ומסתכל רק בשביל לראות על איזה מספרים הכדור נופל יותר, ולומד לספור קלפים כדי לנצח בבלאק ג׳ק. הוא היה מושך כסף כי הוא הפסיד כמה סיבובים, ומסיים ברגע שמיצה את שיא הרגש או ברגע שהמאבטחים יזרקו אותו החוצה.
אחד ההבדלים המרכזיים בין השניים הוא גם היחס לאוהדים. קלופ לא התמקד רק בהצלחות ספורטיביות, אלא גם בבניית תרבות מועדונית ייחודית. עם חיוך, צחוק ומשקפיים של ג'ון לנון בסגנון הביטלס, הוא נכנס מהרגע הראשון לליבם של אוהדי ליברפול. הוא שם דגש רב על קירוב האוהדים לקבוצה ותחושת קהילה. בתקופתו, התחדש החיבור של אוהדי ליברפול לקבוצה, אחרי שבמשך שנים הרגישו שאין להם עם מי להזדהות, ופתאום ראו את המועדון שב להיות גורם מרכזי בזירה המקומית. הוא סיפק להם רגעים בלתי נשכחים, משחקים כמו הניצחון 3:4 המדהים על דורטמונד בליגת האירופית, הזכייה באלופות בשנת 2019 לאחר 14 שנים, וכמובן הזכייה באליפות לאחר 30 שנים ארוכות שהפכה לסמל של תקופתו. המסר שלו לאוהדים היה "להפוך מספקנים למאמינים", וזו הייתה המטרה המרכזית.
בסופו של דבר, מעבר לתארים עצמם, קלופ הצליח להחזיר לליברפול את הסגנון ההתקפי שאפיין אותה בעבר. הקהל באנפילד מעולם לא היה רגוע ושקט כמו שהיה במשחקים הביתיים של ליברפול תחת קלופ, והאצטדיון חזר להיות מבצר כפי שלא היה מאז תקופתו של בוב פייזלי.
ההצלחות המחישו עד כמה מיוחדים היחסים של קלופ עם האוהדים, כשאחרי כל ניצחון רץ המנג'ר אל עבר הקופ וניפנף באגרופיו כמו מנצח על מקהלה. כשהתוצאות לא היו מרשימות, הוא שמר על הרוח והאנרגיה הייחודית הזו. בנוסף, קלופ היה ממוקד מאוד בפיתוח צעירים וטיפוח כישרונות מקומיים. הוא הביא צעירים רבים לסגל הבוגר וסייע בקידומם, דחף אותם אל ההרכב וחיבק אותם כמו אבא שמחבק את ילדיו. אין ספק שבזכותו, ליברפול הפכה למעבדת כישרונות אמיתית שמגלה ומפתחת שחקנים צעירים בעולם שבו המשמעות של שחקני בית הולכת ופוחתת.
יורגן קלופ הצליח להותיר את חותמו על ליברפול, הקבוצה, העיר, הקהילה. הוא החזיר אותה למעמד של כוח בכדורגל האירופי, תוך שמירה על זהות והרקע ההיסטורי המיוחד שלה. מעבר להישגים הספורטיביים, קלופ בנה תרבות מועדונית חזקה, קרבה לאוהדים, מעורבות בקהילה וטיפוח דור העתיד. זוהי מורשת שתשפיע על ליברפול גם לאחר עזיבתו. תרומתו לא נמדדת רק בתארים, אלא בחוויות הבלתי נשכחות שסיפק לאוהדים, בהפיכתם "מספקנים למאמינים".
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
פורסם לראשונה: 07:33, 24.05.24
